ספריית חב"ד ליובאוויטש

שו"ת - סימן יב

תשובה להרב הגאון דק"ק בריסק דליטא יצ"ו

פתח דברי יעיר אור סליחתו על שלא חשתי והתמהמהתי עד כה להשיב מפני הכבוד כי ה' יודע ועד שדבריו חביבים ועריבים עלי רק בהיות כי הגיעני גלילי ידיו הטהורות בברדיצוב בהיותי עומד על פרק הנסיעה לביתי והייתי טרוד מאד בעניני הכלל ה' ירחם ובבואי לביתי על יו"ט העבר חפשתיו ולא מצאתיו כי שכחתי אותו בברדיצוב מגודל הטרדא וכתבתי לשם להשיבו אלי וצפיתי לתשובתם כמה וכמה שבועות ימים ואין עונה ולזאת אני משיב לפ"ד הרשום בזכרוני:

לענין שאילה דשאילנא קדמיכון אודות אשר השבתי לשואלי דבר להסכים ולבא אחר המלך אשר כבר עשהו הלא הוא מחותני הגאון החסיד המנוח זצ"ל אב"ד דק"ק ברדיצוב בהוראה להיתר בסרכא שעברה וניתקה מהריאה ע"י מיעוך ומשמוש וגלגול באצבעות הנהוג עכשיו בכל המדינות רק שנשארו עדיין דלדולים מהסרכא על הריאה וכשהסיר הבודק הדלדול כמנהגנו לא יכול להסירו בקל ומשך בכח וחוזק קצת וכשנפחו הריאה היה מבצבץ באותו מקום שמשך בכח קצת והורה להתיר182 כדין נקב שנמצא היכא דממשמשא ידא דטבחא דתלינן בטבחא. ובהיותי שם נאספו אלי בעלי הוראות דשם והסכמנו למיגדר מילתא ולרווחא דמילתא להיות הוראה זו מסורה למורי הוראות דווקא ולא יורה הבודק לבדו כי כח בית דין יפה לחקור היטיב אם משך את הדלדול בכח וחוזק כל כך שנוכל לתלות בו הנקב אם לאו. אמנם לצאת לכל הדיעות ולחוש לחומרות השמלה חדשה דלכאורה משמעות לשונו להחמיר להסיר כל הסרכא מראשה לסופה אף גם הדלדולים ע"י מיעוך ומשמוש בנחת דוקא ולא בכח וחוזק וגם לבדוק אח"כ בפושרין או ברוק בכל מקום הסרכא כולה מראשה לסופה והבדיקה מעכבת אפילו בדיעבד בכולה ולזאת אין לתלות במשמוש ידא דטבחא דעכ"פ אין כאן בדיקה ולא מיעוך ומשמוש בנחת אי לזאת אמרתי להם כי די להם להחמיר בזה ולא להקל בסרכא שלא כסדרן ממש183 המטרפת מדינא דגמרא לכ"ע דהיינו כשב' קצוותיה הן בריאה וכדאיתא בגמ' דף מ"ח דאי האי אינקב טריפה כו' או דאי האי מינקב לגירסת הרמב"ן והרשב"א184 אבל בשאר שלא כסדרן שנסרכה למקום שאין הנקב פוסל בו כגון לדופן או לשומן הלב וכהאי גוונא דלהרבה מגדולי הראשונים מכשירין בבדיקה ה"ה ר"ת בספר הישר והרב רבינו זרחיה הלוי וכן דעת הרמב"ם מדינא דגמ' דס"ל הלכה כר' נחמיה ולא כרבא ולשיטת רש"י לפי דעת הרשב"א גם רבא ס"ל הכי דסגי בבדיקה וליכא מאן דפליג בהא בגמרא והבדיקה היא אפילו בעוד הסירכא היא על הריאה185 כמבואר שם בר"ן בהדיא ודאי דבכהאי גוונא עכ"פ יש לסמוך על הפוסקים האחרונים שאנו נמשכים אחריהם בכל מקום ה"ה רמ"א ורש"ל וט"ז וש"ך שלא הזכירו כלל להסיר שום דלדול הנשאר וכמו שהודה התבואות שור גופיה שכן דעת רש"ל וסיעתו (ומוכרח הוא ודאי דהא עפר או חול לא מהני כלל כי אם לנתק הסרכא באמצעיתה או בסמוך ליציאתה ותלייתה מבשר הריאה ואדרבה יש לומר לדעתם דדוקא כשנתמעכה ונימוחה כליחה בין האצבעות כמ"ש בתורת יקותיאל אלא דהתבואות שור ס"ל דזהו עדיף טפי כשמתקלפת מעל גבי הריאה כולה מעט מעט ע"י גלגול אצבעות שמורידן למטה מטה ומגלגל עד שמתקלפת הסירכא כולה מעל גבי הריאה וכמ"ש בגבול בנימין ולשון ניתוק שברמ"א והאחרונים מסייעא ליה להתבואות שור דלאו דוקא נימוחה כליחה ובניתק ונפסקה אין לחלק בין מקום יציאתה ותלייתה לשנתקלפה מעל גבי הריאה בסופה ואדרבה זהו עדיף טפי לפי דעת התבואות שור) אלא שתפס [לו] חומרות ספרי הבודקים ולא ספרי הפוסקים שאנו נמשכים אחריהם במדינות אלו משום שעיקר ענין המיעוך לא ס"ל לרשב"א וכמ"ש שם ס"ק נ"ג (אלא דמ"ש שם דהא לא נזכר בכלבו מענין מיעוך ומשמוש כו' צע"ג דבהדיא כתב כן בכלבו והובא בבית יוסף ורשאי הבודק למשמש בסרכא הרבה וכו') אבל הרי הפוסקים האחרונים ראו דברי הרשב"א ואעפ"כ כתבו מה שכתבו ואי לזאת יש לנהוג בזה כהכרעת רמ"א בדרכי משה מדעת עצמו להחמיר בנסרכו האונות שלא כסדרן וכן בורדא ולהקל בשאר סירכות שיש בהן סברות רבות להקל בלאו הכי. אבל באמת טעמם ונימוקם עמם שהרי עיקר טרפות דסרכא במקום יציאתה מהריאה לחוד ונתלית ומסתרכת משם למקום אחר תליא מלתא מדמכשרינן בגמרא בכסדרן ואם באת לחוש לכל הסרכא כולה המתקלפת מעל גבי הריאה שהן הדלדולים אמאי מכשרינן בכסדרן הא הוי מחיתוך לגב אם מתקלפת מעל גבי אונה אחת ואם מתקלפת משתיהן הוי מגב לגב ועוד דהא אנן מכשרינן סירכא מינה ובה ואפילו בלא בדיקה כלל משום דאין סופה להתפרק שם ולינקב לשיטת התוס' וסיעתם דיש סרכא בלא נקב או משום שהסרכא סותמת הנקב מאחר דאין סופה להתפרק לשיטת רש"י דאין סרכא בלי נקב כמ"ש התבואות שור גופיה ואם כן אף גם ביוצאת ונתלית ומסתרכת למקום אחר ועברה ממקום יציאתה ע"י מיעוך וגלגול באצבעות ואף גם אם נתקה ונפסקה באמצעיתה די לנו להסיר הדלדול ממקום יציאתה ותלייתה לבד בכדי לבדוק שם יפה ברוק אבל למה לנו להסיר כל הדלדול כולו מהריאה עד כלותו כדי לבדוק שם כמ"ש התבואות שור סוף ס"ק נ"ז שזהו עיקר טעמו להחמיר כספרי הבודקים ולא להקל כהפוסקים הלא אין שם ריעותא כלל דלשיטת התוספות לא חיישינן שתנקב שם ולשיטת רש"י לפי דעת התבואות שור אף אם יש שם נקב הסרכא סותמתה משום דאין סופה להתפרק שם כי ע"י משיכת האונות שנמשכות לכאן ולכאן תתפרק במקום יציאתה ותלייתה לחודיה ועכ"פ לא יותר ממקום שניתקה ועברה ע"י מיעוך וגלגול אצבעות ואמנם דעת האחרונים שאין צריך להסיר כלל הדלדול אפילו ממקום יציאת הסרכא ותלייתה מהריאה (ואף אם נתמעכה ונפסקה שם באמצעיתה וכמו שכתב התבואות שור גופיה לדעתם) דכל כהאי גוונא הוי ליה לפרש ודאי והא דלא חששו שהדלדול סותם הנקב כמ"ש התבואות שור יש לומר דסבירא ליה כמ"ש הב"ח סעיף ט"ו דהבדיקה היא שאם תבצבץ הוא סימן שניתק בחזקה וכו' וגם יש לומר שהבדיקה היא כמ"ש התוספות גבי כסדרן לראות אולי נשאר איזה נקב כל דהוא שלא סתמה הסרכא וכמ"ש במשבצות זהב סי' ל"ו ס"ק ז' והוא חששא בעלמא ולכתחלה דוקא ע"ש ובסי' ל"ט ס"ק י"ב שכן דעת הט"ז להדיא <[א]> ובהא אתי שפיר טובא מה שכתב הב"ח סימן ל"ז להחמיר אף אם נמצא נקב בסמוך לסירכא שעברה ע"י מיעוך דלא תלינן בטבחא דדוקא בועה שלא היתה בחזקת טריפה וכו' דלכאורה הרי גם בסמוך לסירכא לא היתה בחזקת טריפה אלא משום דמחמרינן לכתחלה לבדוק אחר המיעוך אולי יש איזה נקב שלא נסתם ואף דהיא לחומרא בעלמא לכתחלה דוקא היינו בסתם אבל היכא דנמצא נקב בפועל ממש אלא שבאת לתלותו במשמוש הטבח לא תלינן דרגלים לדבר שהסרכא יצאה מנקב זה לשיטת רש"י אלא שלא הספיקה לסתמו עדיין כמ"ש במשבצות זהב סימן ל"ו. ומה שכתב הב"ח סי' ל"ט סעיף ט"ו דודאי כך הוא דתלינן דהנקב הגיע ע"י המשמוש ומיעוך בחזקה אלא שעדיין לא יצאה מספק סירכא וכו' ובסמוך לסירכא לא שייך האי טעמא י"ל שאין דברי הב"ח סותרים זה את זה דבסי' ל"ז מיירי בסירכא שלא כסדרן ממש שהיא טרפה ודאי מדין התלמוד וכדמסיק התם דאין להוציאה מחזקת טריפה אלא בידוע וכו' ובסי' ל"ט לא מיירי בכהאי גוונא דהא כתב שם תחלה מוטב שיהיו שוגגין כו' מכלל דאין לזה שום היתר בעולם כלל וכלל אלא מיירי כשאינה בחזקת טריפה ודאי מדינא כגון לדופן ולשומן וכהאי גוונא ואף את"ל דמיירי בכסדרן ממש דוקא (כמ"ש בסי' ל"ז אבל בכסדרן כו') מ"מ היינו דוקא כשנמצא הנקב במקום שחוששין בו דהיינו במקום הסירכא הצריכה מיעוך בנחת להוציאה מכלל סירכא ולהיות עליה שם ריר בעלמא אבל לאחר שכבר עברה הסירכא וניתקה ע"י המיעוך וגלגול אצבעות רק שנשארו דלדולים ודאי דאין להחמיר כל כך אם משך בכח שאפשר לתלות בו הנקב ואף גם שלא היה יכול להסירה משם בנחת מה בכך שנבדקה ונשרשה שם מאד לקרומי הריאה עד שאי אפשר להפרידה מהם אלא בנקב מאחר שאין צריך כלל להסירה ולבדוק תחתיה לפי דעת האחרונים ובפרט בנסרכה למקום שאין הנקב פוסל דרבים מהראשונים מכשירים בבדיקה כך כמות שהיא כנ"ל. ויותר אין להאריך:

[הג"ה:

* ובאמת דעת התבואות שור שהבדיקה היא לעכב אפילו בדיעבד נפלאה ממני דממה נפשך אם באת לחוש לדעת האומרים דהמיעוך אינו סימן כלל לריר בעלמא או שמא מיעך בכח כמו שכתב התבואות שור בסי' ל"ו וסרכא גמורה היא אם כן מאי מהניא לה הבדיקה הא אין שום בדיקה לסרכא כדאיתא בגמרא בהדיא דלית לה בדיקותא ואיך תוכיח הבדיקה שאינה סירכא אלא על כרחך צריך לומר דהמיעוך מוכיח עליה דודאי דאינה סירכא גמורה שבגמרא אלא ריר בעלמא והב"ח כוונתו ג"כ לחומרא בעלמא שאם תבצבץ בודאי ניתק בחזקה אבל אם לא תבצבץ סמכינן אמיעוך שהעבירה דמוכיח עליה שהיא ריר וכשרה מדינא בלי בדיקה כמו שכתב הבית חדש בסעיף ה' בהדיא:]



182 עי' צ"צ יו"ד סי' קל"ה ס"ג.

183 עי' צ"צ יו"ד סי' ק"ד ס"ט.

184 עי' צ"צ יו"ד סי' ל"ב ס"א וסי' ל"ח וסי' נ"ח וסי' ק"ד דף י"ט ע"ב.

185 עי' צ"צ יו"ד סי' ל"ו ס"ז.