ספריית חב"ד ליובאוויטש

שו"ת - סימן יד – אל האשל

אל האשל הגדול בענקים. הוא ניהו מרנא ורבנא הרב הגאון מופת הדור מפורסם בכל קצוי ארץ בוצינא קדישא דנהורא אספקלריא המאירה איש אלקי קדוש יאמר לו כבוד תפארתו מהור"ר שניאור זלמן נ"י ויופיע כאור השמש ויהלום:

נדרשתי ללא שאלוני אך תורה היא וללמוד אני צריך. ובפרט שראיתי והנה מנורת זהב כלה. שבעתיים כאור החמה לה. היה מכתבו הנותנת אמרי שפר. ומה גם שמכתבו הגיע לגלילותינו אשר נכתב לכבוד הרב הגאון אב"ד מבריסק דליטא. עד הגיע מכתבו ליד הנגיד הוותיק מוה' משה מאזות מקהלתינו ושאל מאתי לעיין במילי טבא דרבנן. ועיינתי בה הדק היטב ולפי דעתי הקלושה דברי אדוני אי אפשר להולמם. ויש להשיב על דברי קדשו לפי דעתי הקלושה היות עיקר יסודו שאותו המיעוך שהטבח קולף מהתחלת הסירכא עד מקום שידו מגעת ואם נתפרק באמצע שוב אין צריך לו לקלוף עד סוף הריאה. ואדוני מדמה ליה שהסירכא כבר עברה על ידי מיעוך ומשמוש ולא נשאר שם רק איזה דלדול. וז"ל אדוני במכתבו הנ"ל בסירכא שעברה ונתקה מהריאה ע"י מיעוך ומשמוש וגלגול אצבעות הנהוג עכשיו בכל המדינות רק שנשארו עדיין דלדולי הסירכא על הריאה. עוד אדוני מוסיף אפילו אם הבודק הסיר ומשך ממקום שפסק ולהלן ולאחר כשנפחו הריאה היה מבצבצת תלינן כדין נקב שנמצא לאחר משמוש ידא דטבחא ותמצית דברי אדוני באותן הסרכות דמדינא דגמרא כשר בבדיקה לדעת קצת הפוסקים לכן יש להקל כאן ולסמוך על אותן אחרונים שלא הזכירו כלל להסיר שום דלדול <[א]> ואני בעניי לפי קט שכלי אין הנידון דידן דומה לדילדול ובראשונה בנידון שאלה דידן אפילו אם יתקלף הסירכא מתחילת תליית הסירכא עד סוף הריאה צריכים אנו להתבונן קליפה זו מה טבעה כי בכל דברי ראשונים ואחרונים לא הזכירו שם קליפה. וכמ"ש הפרי מגדים בסי' ל"ט וז"ל שאותן האוחזין בצפרנים וקולפין את הסירכא מעל הריאה הם מאכילים טריפות לישראל וגם הבעל תורת יקותיאל הפליג להחמיר מאוד וז"ל ונמוח במשמושו משמע דנמוח לגמרי כמו ליחה בעלמא כו' וכתב והשומע ישמע ויחדל ואל ילך בדרך אתם עם הנוהגין להסיר הסירכות מעל הריאה ואומרים שזהו המיעוך ומשמוש שכתבו הפוסקים כי הם מאכילין טריפות לישראל וראוי להזהיר אף על כולם כי המקילים לא הקילו אלא אם נימוח ע"י שמגלגל בקל בין אצבעות וזהו נימוח כליחה בעלמא כו' ולכן צריך להסיר כל הסרכות שלא ישאר שום דלדול בריאה וכו' ופשיטא שלא יקלוף כמנהגם הרע אלא יגלגל בין אצבעות ע"כ דבריו. וטעמם ונימוקם עמם כי עיקר הנסיון לדעת אם היה סירכא גמורה או ריר בעלמא לשני הטעמים או שכבר ניקב או שסופו להתפרק ואם הבחינה יהא נעשה רק על ידי שיקלוף את הריאה ואפילו אם הקרום לא נימוחה כליחה נמצא נשאר הכשירה עיקר על הבדיקה דהיינו לאחר שנתקלפה מנפחה. א"כ קשה בתרתי חדא הא אנן אין אנו בקיאין בבדיקה כמ"ש הרמ"א דדילמא לא ינפח כל כך כמו שהיה בחייה. ועוד למה ליה למעך ולגלגל בין אצבעות וכמה אזהרות שיהא בנחת יחתוך בסכין התחלת הסרכא ויקלוף ויבדוק ברוק ע"י נפיחה ולא יבצבץ ויהא כשר (וכן הוא בט"ז בסי' ל"ט) ותו אפילו בעגלים הרכים גם כן יהא מועיל בחינה זו קליפות הסירכא ובדיקה ברוק כי לפי הנ"ל עיקר הנסיון שיקלוף בנחת ומה לי אם הקרום רך או חזק רק שיקלוף מעל הריאה ואח"כ יבדוק ברוק שלא יבצבץ. אלא וודאי עיקר הנסיון כמו שכתבו הראשונים ואחרונים שלא יהא בהסירכא שום ממש ויעשה כליחה וריר בעלמא ולכן צריך שיהא בנחת ולכן בעגלים הרכים שבטבעם מנתקת אי אפשר לנו לברר בזה שנעשה כליחה דלאו סירכא דלעולם שהסירכא גמורה והאי דמתנתקה ונעשה כליחה משום דרך הוא וחולשת הטבע בעגלים כנ"ל <[ב]> וא"כ לפי הנ"ל שזכינו לברר שעיקר הנסיון של המעוך הוא דאם הוי כליחה וריר בעלמא ולא הוי שם סרכא עליו ואין כאן נקב לפרש"י ולפירוש התוס' אין סופה להתפרק ואין כאן שום ריעותא. א"כ בפשיטות שצריך למעך כל הסירכא מראשה לסופה שלא יהא ניכר מקומו כלל דאל"כ אלא שישאר איזה רשימה קצת עדיין לא הוברר לנו בדיקתה דדילמא התם הוא בחזקת שאינה מנתקת כל היום וסירכא גמורה היא. ומ"ש התבואות שור בשם רש"ל אם מנתקה באמצע ועדיין נשאר מקצתה בריאה ג"כ כשר זה כתב על אותן הסירכות שבהגבהת אצבע הם נמוחים והוא בחינה קלה מאוד וכן כתב התבואות שור בס"ק נ"ג דרש"ל קאי על זה האופן וראיה מוכרחת שיש פוסקים שאוסרין מיעוך ומתירין בהגבהת אצבע ש"מ דהגבהת אצבע מבורר לנו יותר דהוי ריר בעלמא ממיעוך וגילגול אצבעות לכן גבי הגבהת אצבע די לנו שניתקה באמצעיתה (עוד עיין בפרי מגדים שמתרץ ג"כ דברי רש"ל הנ"ל דמיירי בהכנסת יד הטבח כבר מנתקת ע"ש). אבל ע"י מיעוך ומשמוש בודאי צריך למעך ולבחון מכל וכל תדע [שאם] שלא יעשה כך איך יבדוק דילמא סתם אותו מקצת הנשאר את הנקב (וכן הוא בתבואות שור ודבריו נכונים) ולדעתי הוא מחמת דעת הפוסקים ולא דעת הבודקים שזה שכתב להסיר מכל וכל כמ"ש בשם הרוקח לעיל שלא יהא ניכר מקומו והכל מחמת הבדיקה ואפילו אם יאמר אדוני שהבדיקה אינו מעכב בדיעבד (שלא כדברי התבואות שור ושאר אחרונים) עכ"פ מיעוך כל הסירכא מעכב ודאי כי מה לי כולה מה לי מקצתה עכ"פ צריך לבחון כדי שנדע אי סירכא גמורה או ריר בעלמא:

[הג"ה:

[* אפשר נוכל לומר שלא הזכירו האחרונים לרוב פשיטות הדבר כי כבר כתב הבית יוסף בד"ה ור' יעקב גאון בסי' ל"ט שם בשם הרוקח כו' ואין מקומן ניכר כלל נמצא מפורש שלא יהא רושם סירכא כלל ניכר לכן האחרונים לא הזכירו רק סתם עברה ע"י משמוש וגלגול אצבעות ובוודאי מכל וכל כמו שכתב הב"י:

[** ולא זכיתי להבין דברי אדוני שכתב מלשון רמ"א וניתק משמע דלא דוקא נמוחה כליחה ולענ"ד נהפוך הוא דאל"כ מה יעשה בעגלים הרכים כנ"ל ועוד יש כמה משמעות מלשון הש"ע דדוקא נמוחה כליחה וריר בעלמא:]