ספריית חב"ד ליובאוויטש

שו"ת - סימן יד – מעתה

מעתה שזכינו לברר שהמיעוך צריך להיות שלא ישאר בה שום רושם סירכא כלל ק"ו בן בנו של ק"ו בבחינה שיקלוף את הריאה עכ"פ צריך לקולפה כולה כדי שנדע אם היא סירכא גמורה אי לאו. ומה גם שאדוני כתב אפילו בצבץ כשר לא הבנתי כלל היות עדיין לא נתרפאה מחלייתה דהיינו שמסופקים אנחנו אם היה סירכא גמורה ועתה נתוסף עליה עוד ריעותא נקב מחדש ולו יהא דתלינן במשמוש ידא דטבחא עכ"ז לא נתחזקה עדיין ששמה ריר בעלמא ואפשר שהיה סירכא גמורה כי עדיין לא נתקלפה כולה ולא נתמעכה וצריך בדיקה מדינא דגמרא ועתה שמבצבץ באותו מקום שנתלש בכח גלל כן אי אפשר לבדוק ולמיקם על בדיקת אותו מקצת שכבר נקלף שלא בצבץ שם שזהו החוש מעיד (דשמא הרוח אין לו כח לנשב שם עבור נקב הידוע שבצבץ שהוא גדול ובעבורו אין הרוח של הבודק הולך באותו מקצת כמו שהיה בחייה) וראייה מוכרחת דאפילו אם לא בצבץ בשום מקום אין אנו בקיאין בבדיקה מהאי טעמא דלמא לא מנפח כראוי ומכל שכן בנידון דידן שבצבץ במקום אחד החוש מעיד ע"ז שאי אפשר לנפח כראוי וא"כ נשארה בספק סירכא גמורה הן אפילו במקום שנתקלפה כבר והן במקום שלא נתקלפה פשיטא. ועיקר היתר שאדוני כתב ודימה נדון דידן לשם ריר בעלמא מחמת אותו מקצת שנתקלפה והבדיקה שלה אינו אלא לחומרא בעלמא ובדיעבד אינו מעכב ושלא כדברי התבואות שור ושאר אחרונים אבל לפענ"ד הקלושה כמדומה לי שנהפוך הוא שעדיין לא יצא משם סירכא גמורה כלל ולבדוק לה אי אפשר מחמת שבצבץ כנ"ל גם אין אנו בקיאין בבדיקה ובפרט בעיקר הנסיון של קליפה לא זכיתי להבין על בוריו ולפענ"ד אפילו נתקלפה כולה ובדקוה ולא בצבצה ג"כ טריפה כי אם לא נתמעכה כליחה סירכא גמורה היא וכבר כתבתי לעיל בשם הפרי מגדים ותורת יקותיאל דדוקא הבחינה כליחה ולא בקליפה. ועל הבדיקה אי אפשר לנו לסמוך כי אין אנו בקיאין בבדיקה ועד שנתמעך בנחת ונתהווה כליחה אז בדקינן לחומרא דאם יבצבץ טרפה וכמפורש בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים דאם יבצבץ לאחר המיעוך ואין חילוק בין סירכא לסירכא (ועיין בש"ך סי' ל"ט ס"ק מ"ו דבכל הסירכות נהוג למעך ולבדוק רק מחיתוך לחיתוך למטה מחצין מצד עיקרן):

מה שכתב אדוני שטעמם ונמוקם עמם על ענין הדלדול שלאחר המיעוך שאין צריך להסירם מכל וכל. לדעתי הקלושה יש להשיב. מה שכתב וזה לשונו ואם באת לחוש לכל הסירכא כולה המתקלפת מעל גבי הריאה שהן הדלדולין אמאי מכשרינן בכסדרן הא הוי מחיתוך לגב אם מתקלפת כו' ואם מתקלפת משתיהן הוי מגב לגב ע"כ דברי אדוני. ולענ"ד בפשיטות דלשני הטעמים בכסדרן אין כאן ריעותא כלל ואין חל עליו שם סירכא כלל כי היינו רביתייהו וכל אחד ואחד לפי פירושו וכמ"ש התוס' בד"ה היינו רביתייהו דף מ"ז ואין להאריך בפירושיהם כי כבר האריכו הפוסקים ועיקר דלא הוי ריעותא כלל וראיה מוכרחת דכשר בלא בדיקה ואיך שייך להקשות דלמא מתקלפת הא אין חוששין לנקב כלל ולא לסופה להתפרק כי לא מקרי סירכא כלל עוד יש ראיה לעניות דעתי לדברי אלה מסעיף ה' היכא דאם נסתפק אם היה מחיתוך או מגב והנפיחה פעמים נראה שהוא בחיתוך ופעמים נראה שהוא בגב כשר וכתב הטור הטעם דאזלינן בתר רוב בהמות וכיון שנסתפק איך היתה נפוחה בחייה אמרינן נשחטה הותרה ע"כ וא"כ מוכח דעיקר אצלינו הריעותא דאם יש איזה ריעותא או סירכא או שאר ריעותא אותה הבהמה אינה מהרוב וצריכה לברר אותה להוציאה מהריעותא (ועיין בט"ז ס"ק א') אבל היכא דליכא ריעותא אמרינן נשחטה הותרה ואזלינן בתר רוב. וזהו הטעם בכסדרן דליכא ריעותא ואזלינן בתר רוב בהמות ואמרינן נשחטה הותרה ופשוט הוא: