ספריית חב"ד ליובאוויטש

שו"ת - סימן יד – עוד

עוד כתב אדוני ראיה ומדמה נידון דידן לסירכא מיניה וביה וכמו שם דאין סופה להתפרק או דאין בו נקב גם בנידון דידן או שלא תתפרק שם או שאין נקב במקום הדלדול שנשאר כך הוא תמצית דברי אדוני בשינוי לשון קצת והכל הולך למקום אחד שאדוני מדמה נדון דידן או דלדולי סירכא של התבואות שור למקום שאין מעיקרו שם סירכא עליו וכמ"ש הב"י גבי סירכא מיניה וביה והובא בש"ך ס"ק כ"ז ובט"ז ס"ק י"ד דודאי אינו סירכא אלא הפשטת הליחה של הריאה ולא בא מחמת נקב אבל בכאן הוי סירכא גמורה וצריכים אנו לברר ולהוציאה אותה מחזקת סירכא גמורה ולהעמידה על שם ריר בעלמא. ואי אפשר לברר זאת אם לא שיתמעך בנחת והוי כליחה והוי ליה שם ריר ואחר כך לבדוק ברוק אם יבצבץ טריפה ואם לאו כשר ובוודאי אי אפשר לבדוק אלא שיתמעך בכל וכל שלא ישאר בו שום רושם דאל"כ אי אפשר לבדוק הכל (כמ"ש לעיל בשם הפרי מגדים ותורת יקותיאל). גם מ"ש אדוני ובזה אתי שפיר דברי הב"ח דלא סתרי אהדדי. ואני בעניי לפי קט שכלי נוכל לומר דלא סתרי אהדדי דבסי' ל"ט כתב טעם על הבדיקה דהיינו די"ל דעדיין לא יצאנו מידי ספק סירכא והיינו כמו שביארנו בכאן דלא יצא מידי ספק סירכא דהיינו להיות עליו שם ריר בעלמא רק במיעוך ובבדיקה לכן אם מבצבץ טרפה הגם דהנקב אפשר ע"י משמוש ידא דטבחא עכ"ז חיישינן דלמא ניתקה הסירכא בחזקה ולא יצא על ידי המיעוך משם סירכא גמורה בלא בדיקה כי תרווייהו מיעוך והבדיקה מוציאין משם סירכא גמורה כן הוא בב"ח בסי' ל"ט בסעיף ט"ו וכן הוא בתבואות שור כוונת הב"ח ולדעתי הוא מפורש בב"ח ולכן אף דהבדיקה היא חומרא כמ"ש הב"ח גופיה בסי' ל"ט סעיף ה' מ"מ אם בצבץ טרפה כי הא בהא תליא זהו חומרא של הבדיקה אם יבצבץ יהא טרפה כי עכשיו אי אפשר לבדוק ונתקלקל הבדיקה ובמיעוך לחודיה לא יצא משם ספק סירכא לכן טרפה וזהו ממש דבריו בסי' ל"ז אם נמצא נקב הן במקום סירכא או שלא במקום סירכא כתב שם וז"ל אין להוציא מחזקת טריפה אלא בידוע שלא היה שם נקב ע"כ ולכאורה שלא במקום סירכא לא היה בחזקת טריפה אך היינו טעמיה דהא הבדיקה מקולקל שאי אפשר לנפחה ולו יהא דאותו הנקב שלא במקום הסירכא נעשה ע"י משמוש ידא דטבחא אבל לנפחה כראוי כמו שהיתה בחייה אי אפשר למיקם ולעמוד על בדיקתה כמ"ש לעיל א"כ נשארה הסירכא רק ע"י מיעוך לבד ואי אפשר להתירה ע"י מיעוך לבד בלא בדיקה דלמא מיעך בכח כסברת הב"ח וטריפה היא. ולא זכיתי להבין דברי אדוני שכתב בתשובתו דמ"ש הב"ח בסי' ל"ט אלא שעדיין לא יצאנו כו' וכתב אדוני ובסמוך לסירכא לא שייך האי טעמא אבל כדפרישנא וכמ"ש התבואות שור סמוך לסירכא ובמקום סירכא שניהם שווים כי נשאר המיעוך לבד בלא בדיקה ואי אפשר למיקם עלה ולכן אין להוציא מספק סירכא גמורה וטרפה. וראיה דלא מכשיר הב"ח אלא בכסדרן או סירכא תלויה וכמו שמסיים הב"ח במשמוש ידא דטבחא ואין כאן ריעותא. נמצא מפורש בדברי הב"ח דאפילו בדיעבד בלא בדיקה טריפה אפילו לאחר המיעוך כולה הגם דסבר הב"ח מפורש דהבדיקה היא לחומרא וא"כ מוכח מכל הלין פוסקים דגם בדלדול היכא דאי אפשר למיקם לבדוק ולברר דאין בו נקב עדיין בחזקת סירכא גמורה וטרפה מחמת מניעת הבדיקה הלא המה הב"ח והתבואות שור בשם מהר"ן שפירא ומהר"ם מלובלין ומהר"ש אידלעש ושאר גאונים והפרי מגדים והתורת יקותיאל וכן הוא קצת משמע בחגורת שמואל על לבוש אין לענ"ד הקלושה להקל נגד כל הנך פוסקים ומה גם שכבר כתבתי בשם הרוקח שלא יהא מקומו ניכר כלל ולכן לא הזכירו האחרונים היינו הרמ"א והט"ז לרוב פשיטות וכמ"ש לעיל וזהו בענין הדלדול אם כן בנידון דידן שעדיין לא נשלמה הסירכא וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שבצבץ וגם לא נעשה כליחה אותה מקצת שנתקלפה לענ"ד אי אפשר בשום אופן להכשירה אפילו בסירכא שנסרכה לדופן דמדינא דגמרא כשר בבדיקה ואין חילוק בין סירכא לסירכא כי אנן אין בידינו לחלק היכא שכל הפוסקים הסתימו וכמו שהבאתי לעיל בשם הש"ך ומבקש אני מאת אדוני שיכתוב לכאן תשובה באר היטב כדי שיובנו הדברים גם לאיש כמוני מקטני וחלושי שכל:

וכדי187 שלא להוציא הנייר חלק אכתוב לאדוני קושיא אחת שנתקשתי188. בב"ק דף צ' ע"ב תנו רבנן שור תם שהמית והזיק כו' וכי קדמוהו ודנוהו דיני נפשות ליהדר ולידייניה כו'. ואיתא בכריתות דף כ"ד ע"א א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן שור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו, ופירש"י דהוי הפקר משנגמר דינו. ואיתא בב"ק י"[ג] ומ"[ד] אם נגח ואח"כ הפקיר פטור והועד בבעליו כו'. ואיתא בהרא"ש דף י"ג189 דאפילו חכמים לא פליגי על ר' יהודה דפטור מלשלם. וא"כ מאי מקשה הגמרא ליהדר ולדייניה דיני ממונות, דהא משנגמר דינו הוי הפקר ונגח ואח"כ הפקיר פטור.

ויש לי דרך לישב באריכות גדול, אך באתי לבקש מאת אדוני לחוות דעתו הצלולה בזה, ואסיים ואומר שלום.

הק' נפתלי הירש בא"א המפורסם החריף מוהר"ר ישראל הכהן מסטנאב מ"ץ דק"ק בארדיצוב



187 החלק האחרון של השאלה והתשובה, היא מהדורא בתרא לגבי האמור בסי' תלה קו"א ס"ק ב, ונכתבה בסוף ימיו (לערך קיץ תק"ע. באה בהמשך לסי' יב, שבתחלתו נזכר ביקור רבינו בברדיטשוב באביב תק"ע, אחרי הסתלקות הרה"ק רבי לוי יצחק בכ"ה תשרי תק"ע).

188 שהקשה גם בגליון הש"ס שם, ובקצות החשן סי' תו ס"ק ב.

189 ב"ק פ"א סט"ז, שרבנן פליגי רק במיתה אבל בנזקים מודים.