ספריית חב"ד ליובאוויטש

שו"ת - סימן טו

לא"נ הרבני המופלג חריף ושנון מו"ה פנחס נ"י:

מהודענא219 אודות התולעים שבריאה לא החלטתי לאסור לאחרים כי אם להחמיר לעצמי מפני שאיני סומך על שיקול הדעת להתירן מסוגיא דתמורה (דף ל"א ע"א) דפירשא בעלמא הוא עיין שם בתוספות דגם למסקנא קאי הכי (ועיין בכורות דף ז' ע"ב וטור וש"ע יו"ד סי' פ"א (סעיף ג') דבפירשא בעלמא אין בו משום אבר מן החי) ועל כרחך צריך לומר כמ"ש רש"י ור"ן סוף פרק כל הבשר (קט"ז ע"ב) דאע"ג דפירשא בעלמא הוא אינו כפרש ממש אלא דלאו גופה הוא והכי נמי רימה אינו כגוף האדם והבהמה ולא דמי לביצה ע"ש בתמורה ובכורות (דף ו') דיוצא מן הטמא נפקא לן מאת הגמל וא"כ אין לאסור (כיוצאין) לבני נח היוצא מאבר מן החי אבל לפ"ד הרי"ף סוף פרק כל הבשר דלא סבירא ליה כרש"י שם לא אתי שפיר תירוץ זה וא"כ אפשר דסוגיא דחולין סבירא ליה דלאו פירשא הוא אלא כגוף הבהמה ואילו חתך בשר חי מגופה אעפ"י שמת הבשר אח"כ כגון ריאה בחתיכות הקנה (חולין ל"ד) ע"ש דעומד באיסורו והכי נמי תולעים שבכבד סוף פרק אלו טריפות אין איסורן משום אבר מן החי בחיות עצמן שהרי אבר מן החי אינו נוהג אלא בבהמה ועוף ותולעים שלא פירשו מותר לאכלן חיין אי לאו משום בל תשקצו אלא איסורן משום שנפרשו והובדלו מגוף הבהמה במה שהן חיין לעצמן ואין שחיטתן מתירתן משא"כ אם לא היה להן חיות לעצמן היו ניתרין בשחיטתה כיון שלא היו נבדלים ממנה אבל חיותן גורם להיות כאילו מנחי בדיקולא וכריאה (בדף ל"ד) [ל"ב ע"ב] ע"ש ואף שמתים אח"כ מאי מהני כיון שכבר נבדלו ומנחי בדיקולא בשעת שחיטה וגם אם היו מתים בשעת שחיטה לא מהני אחר שכבר הובדלו פעם אחת במה שהיה חיים שעה אחת דדמי לחותך מן הטחול ומן הכליות שהם ג"כ מתים כבר בשעת שחיטה ולא ידעתי מקום לחלק לבני נח בין תולעים חיים למתים מאחר שאבר מן החי אינו נוהג בתולעים כלל (עיין סנהדרין נ"ט ע"א) למשרי שרצים כו' ואם יש להתירן מתים יש להתירן ג"כ חיים והכי מסתברא מסוגיא דתמורה וממ"ש התוס' סוף פרק אלו טרפות ע"ש ומיהו ודאי לר"א דמטמא רימה כאבר מן החי פשיטא דאסורין לבני נח אף במיתתן דאנן לא קי"ל כדחוייא דמדחי התם משום דמחיים אקרי רימה דהא קי"ל ביצת טריפה אסורה ואפרוח היינו טעמא דאימת כו' ואין לחלק בין אבר מן החי לבשר מן החי לבן נח כמבואר בגמרא (דף (ל"ד) [ל"ג] ע"א) וכן פסק הרמב"ם בהלכות מלכים) וכן כתב בחידושי הרשב"א סוף פרק העור והרוטב.



219 הובא כולה בצ"צ יו"ד סי' ס"ג סעיף ז' וביארו בסעיף ח'.