ספריית חב"ד ליובאוויטש

שו"ת - סימן כב

על דבר בת מהור"ר הילל מטשאסניק שנשאת לבנו של מהור"ר יצחק מע"ה דפאלעצק בחופה וקידושין כשהיה הנער פחות מי"ב שנים גמורות ונתייחד עמה בסוף שנת י"ג והודה לפני חתום מטה שלא בא עליה וטרם כלות שנת הי"ג שלו חזרה לבית אביה נראה לפענ"ד פשוט להתירה לשוק בלי גט לכ"ע ואין כאן שום מיחוש. אפילו לפי דעת הב"ח דסבירא ליה להחמיר מדרבנן בנתקדשה לו בשנת הי"ג. חדא דהודה דלא בעיל והיא גם היא אומרת כן. ואפילו אם נתייחד בפני עדים נראה לפענ"ד דמהימן לומר דלא בעיל דלא אמרינן הן הן עידי יחוד כו' ולא מהימן אלא בגדול שהגיע לפרקו דלא מוקי אנפשיה כו' אבל לא בקטן שלא הגיע לפרקו ואעפ"כ מידי ספיקא לא נפקא וספיקא דרבנן לקולא. ועוד פשוט לפענ"ד דאפילו אם בא עליה אז לא שייך לומר אדם יודע שאין קדושי קטן כלום וגמר ובעל לשם קידושין אלא כשבעל לאחר שהגדיל שזהו דבר הידוע ומפורסם לכל שהקטן לאו בר מצות הוא מן התורה ואף גם בזאת חלוק ר' ישמעאל וס"ל שאין אדם יודע וכו' אלא דהלכה כת"ק בפרק המדיר אבל קודם שהגדיל מודה ת"ק לר' ישמעאל שאין הכל יודעים דעת הב"ח שבשנת הי"ג תקינו ליה רבנן נישואין ולא קודם לכן. ועוד דמשום הכי אמר דבעל לשם קידושין משום דאין עושה בעילתו בעילת זנות ובסמוך לפרקו לא הויא בעילת זנות. ובר מן כל דין הנה דעת כל האחרונים דלא כהב"ח אלא כמ"ש בהדיא במרדכי ריש פ"ו דיבמות דאין צריך גט כלל אפילו בסמוך לפרקו וכמו שהאריך בזה בתשובה שבסוף ספר תורת יקותיאל וסיים שם שהסכימו בהיתר זה כמה בתי דינים שבישראל מחכמי הדור המפורסמים:

פתח דברי יאירו אור סליחתו על שנתאחרתי להשיב מפני הכבוד כי לא הייתי מופנה מכל צד מרבוי עניני הקהל וצרכי הרבים מעיירות הסמוכות ושמעתא בעיא צילותא בפרט במלתא חדתא דלא נהיגא כל כך ואך אעפ"כ להלכה למעשה אין לחוש משום שינוי מנהג ח"ו להיותו דבר שאינו מצוי כל כך לינשא יתומה בקטנותה ולמאוס בו מיד ובדבר שאינו מצוי אין בו מנהג כמ"ש הרמב"ם פי"א מהלכות שחיטה הל' י"ג והובא להלכה בש"ך לח"מ סימן (של"ב) [של"א סק"ב] וכן פסק רמ"א שם אפילו כשנעשה מעשה ממש וכל שכן בשב ואל תעשה דלא ראינו אינה ראיה אלא במלתא דשכיחא טובא דוקא כמ"ש הש"ך בחו"מ סוף סי' ל"ז וזו היא דעת רמ"א סוף סי' קנ"ה (וכן דעת הט"ז שם) ונימוקו עמו שלא חשש לדעת מהר"י מינץ שהחמיר בזה הגם שעשה לו סמוכות מהסוגיא ריש פ"ו דנדה ומדקדוק לשון התוס' דסוף פ"ה שם כי באמת הם דברי תימה ונגד פסק הלכה הערוכה שם בגמרא סוף פ"ה דמיירי אפילו בנישואים ולא חיישינן לסימן העליון מחמת חימוד ונגד כל הפוסקים ראשונים ואחרונים והאריכות בזה אך למותר. ואף גם אם למדוה למאן הא תנן מלמדים את הקטנה שתמאן מכלל דהוי מיאון מעליא:

ברם כגון דא צריך לאודועי שלא לסמוך על משמעות הבית שמואל סימן קנ"ה ס"ק כ"ט לכאורה בשם המרדכי והגהות מיימוניות דנשים נאמנות שאינה בת י"ב שנה כשלא בעיל דהתם מיירי דבשעת קידושין היתה קטנה בוודאי רק שבשעת מיאון נסתפק לנו שמא היא עכשיו בת י"ב שנה (וכן היא הגירסא בהדיא בתשובות מהר"ם שבהגהות מיימוניות סוף סדר נשים ובתשובות מהר"מ בכרך קטן על יתומה קטנה שנתקדשה וכו') אבל אם הספק הוא גם על שעת הקידושין אין עדות הנשים מועלת וצריכה עדות ב' אנשים כשרים וכמו דלא סמכינן אעדות נשים כשבעיל כי מה לי קידושי ביאה ומה לי קידושי כסף דתרוייהו דאורייתא נינהו והא דסמכינן אעדות נשים לענין חליצה שהיא בת י"ב שנה שאני התם דהשערות מוכיחות:

והנה מפשט לשון תשובת מהר"ם שבמרדכי והגהות מיימוניות משמע דמיירי שלא הביאה עדיין שתי שערות אלא משום שכבר פשט המנהג בימיו על פי ספר התרומה וסיעתו שלא למאן אחר י"ב שנה אף דלא בעיל ולא הביאה ב' שערות משום חשש גומות כו' משום הכי אצטריכא ליה עדות הנשים שאינה בת י"ב שנה. ובבעיל דהוא ספק דאורייתא לא סמכינן עלייהו ואין להתיר משום ספק ספיקא לפי שחשש גומות הוא ספק דחסרון ידיעה ולא מהני אפילו בדרבנן כמ"ש הבית שמואל בסוף הסימן וכל שכן בספק דאורייתא (ואפילו בדרבנן בשלא בעיל לא מקילינן בלי עדות הנשים משום ספק ספיקא מאחר דספק גומות הוא חסרון ידיעה וספק שנים לא דמי לספק נשרו שבגמרא מטעם שכתב הבית שמואל ס"ק כ"ב) א"נ משום דב' הספקות הם משם אחד כמ"ש הבית שמואל ס"ק כ"ב לפי דברי הרשב"א ואף דכתב שם הבית שמואל דהרשב"א מיירי כשבעיל דוקא היינו משום דהבית שמואל קאי אדברי הש"ע וההג"ה דמיירי הכל בנתקדשה קטנה בודאי (כדפתח הש"ע בסעיף י"ב עד מתי הבת ממאנת כו') והספק הוא שמא נתגדלה בשעת מיאון (וגם מ"ש בשם תשובת רש"ך להקל מיירי בכהאי גוונא דוקא ע"ש) דהוא ספק דרבנן אי לא בעיל. והן אמת דהבית שמואל לא כיון יפה בכוונת הרשב"א ולא עיין בגוף התשובה דמיירי בהדיא בנתקדשה לבד והספק הוא דאורייתא שאם היא בת י"ב שנה ונשרו השערות הרי זו מקודשת דבר תורה כו' (וגם לא כיון יפה בכוונת המגיד משנה דלא נזכר כלל שנתקדשה בקטנותה שהן קידושין דרבנן אלא מיירי בכהאי גוונא דאיכא ספק דאורייתא כגון שנתקדשה אז בשעת הספק) אלא דלדינא ליכא נ"מ ויפה כיון הבית שמואל לדינא כי אין חילוק בין קידושי ביאה לקידושי כסף והבית שמואל דקאי על דברי הש"ע ומיירי כשנתקדשה קטנה וודאית יש להחמיר עכ"פ כשבעיל בספק אם הגיעה לכלל שנים אף שאין שם שערות לעינינו ומשום שמא נשרו אף גם לפי דעת הפוסקים דלא חיישינן לגומות ולא להקל משום ספק ספיקא והלכך גם בנידון דידן אין להקל משום ספק ספיקא וצריכה שתי עדים כשרים ולא על שעת חופה וקידושין בלבד אלא אף גם על שעת מיאון שלא היתה בת י"ב שנה ויום אחד כי היא אינה נאמנת לומר שלא נבעלה מאחר שנתייחדה עמו והן הן עידי יחוד וכו' אמנם אם אפשר לברר שהנער לא היה בן י"ג שנה ויום אחד כשנפרד מבית חמותו אזי יש להקל לגמרי בכל ענין דמדינא א"צ כלל לא מיאון ולא גט כמו שהאריך בזה הגאון בעל תורת יקותיאל בתשובה שבסוף ספרו ומזה אין להאריך: