ספריית חב"ד ליובאוויטש

שו"ת - סימן כה

ה' ישפות שלום לאו"נ רבנים מאורות הגדולים בד"צ דק"ק וויטעפסק שיחיה ה' אתם את הברכה ושלום וחיים עד העולם וכל אשר להם שלום וישע רב:

פתח דברי יעיר אור סליחותם על איחור תשובותי כי ה' יודע כי לא השלכתי דבריהם אחרי גיווי ח"ו ולי מה יקרו דבריהם ויפה דקדקו ודקו רבנן במלתא דמ"ש הרמב"ם (פ"ט מהל' עדות ה"ט) ודעתו משובשת תמיד כו' האי תמיד הוא בדוקא כמ"ש בית יוסף בח"מ סי' ל"ה שדרכו בכך כו' ודלא כתבואות שור (ביו"ד סי' א' ס"ק מ"ו) שנדחק בלשון הרמב"ם מאד דלא כבית יוסף והנה באמת ראיות התבואות שור נכונה מהגמרא בב"ב ההוא דאכל תמרא כו' וגם מהתוס' בחגיגה ע"ש אך באמת בדעת הרמב"ם יש לומר כמ"ש בתשובת מהרי"ט253 חלק אה"ע סי' ט"ז על סוף דברי הרמב"ם שבטור חו"מ סי' ל"ה לענין עדות הפתיים ביותר כו' דלא אמר כן הרמב"ם אלא לענין עדות שצריך להעיד על מה שעבר כבר ויש לחוש שמא נדמה לו כו' יעו"ש וא"כ יש לומר דהוא הדין ברישא שדעתו משובשת בדבר מן הדברים ומדבר ושואל כענין בשאר דברים נמי לא חשיב שוטה אלא לענין עדות בלבד משום דיש לחוש שמא נדמה לו כו' אבל אינו שוטה גמור שדברו בו חכמים בכל מקום שפטור מכל המצות מאחר שמדבר ושואל כענין בשאר דברים והשוטה שדברו בו חכמים אי אפשר שיהיה חכם בשאר דברים כמ"ש בתבואות שור שם (ס"ק נ"א) בשם התוס' דחגיגה254 ויעו"ש בתוס' שמוכרח כן בגמ' שם אלא שהתבואות שור שם נדחק מאד255 במ"ש הרמב"ם אף על פי שבשאר דברים מדבר ושואל כענין דדרך מקרה הוא כו' וזה אינו במשמע לשון הרמב"ם כלל אלא יש לומר דמיירי דוקא לענין עדות כמ"ש מהרי"ט בסיפא וכן משמע בטור שלא הביא דברי הרמב"ם אלא בהלכות עדות אבל ביו"ד סי' א' הביא סימנים שבגמ' דחגיגה ולא הביא דברי הרמב"ם כלל. וגם הרמב"ם פ"ב מהלכות אישות כשפירש כל השמות פירש שם חרש כו' ולא פירש שם שוטה מכלל דס"ל שוטה כמשמעו דשוטה בכל הדברים ולא שדעתו משובשת בדבר מהדברים ומדבר ושואל כענין בשאר דברים ולא אשתמיט הרמב"ם לפרש כן רק בהלכות עדות בלבד. והנה אף שחלילה חלילה לנו לזוז מדברי הבית יוסף256 אפילו זיז כל שהוא להלכה ולמעשה מ"מ הבו דלא לוסיף על מ"ש הב"י בח"מ סי' ל"ה דדוקא שדרכה בכך וכמ"ש מעכת"ה ודלא כתבואות שור. ועוד נלפע"ד בנידון דידן שגם אם היה דרכה בכך תמיד להיות מטורפת בדבר מהדברים או אפילו בדברים הרבה רק שבעניני הגט היא מדברת כענין וגם יש בה דעת לשמור עצמה מזנות וכמבואר בדברי מעכת"ה אין לחוש כלל מה שהיא שוטה ומטורפת בכמה משאר ענינים לומר שמא עי"ז לא תשמור עצמה או גיטה [כיון] דחזינן שיש בה דעת ויכולה לשמור עצמה וגיטה אם תרצה וסגי בהכי כדאיתא בהדיא בגמרא דיבמות דף קי"ג ע"ב אמתניתין נשתטית כו' דבר תורה שוטה מתגרשת כו' היכי דמי אילימא דיודעת לשמור גיטה ויודעת לשמור עצמה כו' אלמא דאף דיודעת לשמור עצמה וגיטה מקרי שוטה גמורה דומיא דנשתטה שהיא שוטה שדברו חכמים בכל מקום שפטור מכל המצות והיינו בסימנין דפ"ק דחגיגה ולא חיישינן שמא לא תשמור את עצמה וכ"ש בשוטה שהוסיף הרמב"ם שדעתו משובשת ומדבר ושואל כענין. והנה גם אם מעכת"ה [אינם] רוצים לסמוך על דעתם בבדיקותם אותה שמדברת ושואלת כענין בעניני הגט ומספקא למעכת"ה אולי בעת ההיא היתה חלומה ואולי לעתים היא שוטה גמורה שאינה יודעת לשמור עצמה או אפשר אפילו גיטה אפילו הכי נלפע"ד שאין להחמיר בזה מספק כי הוא ספיקא דרבנן לכ"ע וכדאי הוא הט"ז (סס"י קי"ט) לסמוך עליו בכהאי גוונא עכ"פ כי הט"ז התיר לגמרי בעתים חלומה בזמן הזה וכתב דבירושלמי257 מיירי בזמניהם דוקא כו' וע"ש ואף שבנוסח אחר שם לא כתב כן מכל מקום בנידון דידן עכ"פ אין להחמיר מספק ויתן לה גט בעת חלימותה לפי ראות עיני בית דין שיודעת אז לשמור עצמה וגיטה כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ולא ניתנה תורה למלאכי השרת. רק שישליש תחלה הסך ק' רובל כמדובר ביניהם ותו לא מידי רק חיים ושלום מאדון השלום.

כנפש וחפץ או"נ ד"ש שניאור זלמן בר' ברוך זצלה"ה:



253 הובא צ"צ קנ"ב ח' ג' קנ"ח י"ג ג' קנ"ט י"ח ב' משניות דף קכ"ב ע"א.

254 קנ"ג ט' ג'.

255 עי' צ"צ משניות דף פ' ע"ג.

256 אה"ע סוף סי' קכ"א.

257 יבמות פי"ד ה"א.