ספריית חב"ד ליובאוויטש

שו"ת - סימן כז

גם זאת מצאנו תשובת שאלה

הנה זה לשון תשובת הרא"ש. על אשה שנישאת לבעל בצרפת ומעולם לא נודע ולא נשמע שהיה לבעלה אח כו' אח"כ אמר אחי האשה שראה את אחיו בארץ אשכנז והאשה אינה מאמינתו כי רחוק הוא שלא היה הבעל מודיע לה או שלא היה ידוע בארץ מגורותיהם הדבר הזה. תשובה הא מלתא דפשיטא כיון שהאשה הזאת עומדת בחזקת שאין אחים לבעלה אינה נאסרת במאמר אחיה כו' עכ"ל.

והנה אם נפרש המעשה שהיה בענין שבא הבעל מארץ אשכנז לדור בצרפת ולא נודע כאן שיש לו אח ואפילו הכי התיר הרא"ש משום דאשה זו בחזקת שאין אחים לבעלה עומדת והיינו טעמא כמ"ש השואל כי רחוק הוא כו' קשה מה זו חזקה וכי אין אדם עשוי שלא לגלות מסתריו לאשתו ואפשר בכיוון הכחיד תחת לשונו כדי שתתרצה לו ואפילו לרבי דאמר נאמן להתיר אפילו היכא דמוחזק באחין היינו כשאמר בפירוש אין לי אחים אבל לא כשלא אמר יש לי אחין וחילוק זה מצינו בגמרא גבי מרי בר איסק דאתי ליה אחוה כו' וכן מה שאינו ידוע בארץ מגורותיהם אינה ראיה אם הדרך רחוקה ואין השיירות מצויות או בשעת חירום שאי אפשר להם לידע כי אם על פי הבעל עצמו והוא הסתיר הדבר מהם וכעין שמצינו באבותינו אמרי לי אחי הוא ואם היה באמת הדבר תלוי בראות עיני השואל דלפי אומדנא שלו היה הדבר רחוק כו' כל כהאי גוונא הוה ליה להרא"ש לפרש ומכל שכן להטור ושו"ע לא הוה ליה להעתיקו בסתם לא היה מוחזק באחין כו'. וגם א"כ מאי ראיה מייתי הרא"ש לנידון זה מהגמרא דלא הוחזק באחין כו' דבגמ' משמע ודאי דמיירי מסתמא כשהבעל היה דר בעיר מולדתו ומכירין משפחתו ובית אביו ובכגון זה אמרו דאפילו לא הוחזק באחין כמי שהוחזק שאין לו אחים דמי משא"כ מי שבא מארץ מרחק ולא נודע משפחתו ובית אביו הלזה יקרא לא הוחזק באחין משום שאין אנו יודעים אדרבה אמרינן מסתמא יש לו אחים כדרך כל העולם ודוגמא מה שכתוב שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ אלא אנן הוא דלא ידעינן אבל באתריה ידעי. ופשוט הוא דהא דקאמר בגמרא לא הוחזק באחין258 היינו במקום שהוחזקו אנשי משפחתו ובית אביו והיינו כל שלא הוחזק מקום אחר ומדינה אחרת לעיר מולדתו וארץ משפחתו ובית אביו אבל אם היה אביו ואמו במדינת הים והוא עזב את אביו ואמו ובא לכאן לא מהני מה שלא הוחזק כאן באחין. וכ"מ להדיא בתשובת מהרמ"ג שבמהרי"ט ע"ש במ"ש ואין לחוש שמא נולד לו אח מאחר שיצא משם כו' וזהו אפילו לדעת המתירין החולקים על מהרי"ט והא דתנן ריש פרק האשה בתרא היתה לה חמות אינה חוששת מיירי בידוע שלא היה אחין לבעלה כשהיתה חמותה בכאן וכמו שהעתיק הטור בדין זה אשה שאין לה בן ולא אחים לבעלה וחמיה וחמותה כו' ולא משום דאינה חוששת היא בחזקת שאין לו אחים ולא עוד אלא דמשמע ודאי שבידוע היה שאין אחים לבעלה ומשום הכי שינה את לשונו שבכל הסימן כתב לא הוחזק באחין וכאן כתב בסתם ולא אחין לבעלה לומר דודאי וברור לנו שלא היה אחים לבעלה ויש לה חזקת היתר חזקה ברורה ולכן אינה חוששת וכן הוא ברמב"ם להדיא דהטעם משום דנעמידנה על חזקתה וכדאמרינן בגמרא סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק ופירש רש"י שהרי בלא יבם היתה תחילה כשיצתה כו':

מיהו בזה יש מקום עיון דהא בגמ' לא אצטריך למימר הכי אלא לר' מאיר דחייש למיעוטא אבל לרבנן דקי"ל כוותייהו ברובא לשוק לחודא הוה משתריא אפילו בלא חזקה דלא דמי לרישא דהתם איכא חזקה לייבום וסמוך מיעוטא לחזקה וה"ל פלגא ופלגא מה שאין כן היכא דליכא חזקה לייבום אף על גב דליכא נמי חזקה לשוק אזלינן בתר רובא לרבנן דקיי"ל כוותייהו. איברא שהתוס' כתבו שם דלת"ק דר' יהושע דאמר יצתה מליאה חוששת (וקי"ל כוותיה) אע"ג דליכא חזקה לייבום לא אזלינן בתר רובא כל היכא דליכא חזקה לשוק אבל באמת היינו לשיטתם דמוקמינן מתניתין כר' מאיר אבל להפוסקים דפסקו כסתמא דמתניתין ולא קיי"ל כר' מאיר ע"כ הטעם משום סמוך מיעוטא לחזקה ויצתה מליאה איכא נמי חזקה לייבום כמ"ש הנימוקי יוסף דשמא תפיל הוי כמו שמא מת דלא חיישינן ואוקמיה אחזקה. אבל היכא דליכא חזקה ליבום אזלינן בתר רובא אפילו היכא דליכא חזקה לשוק וא"כ תקשי להרמב"ם וטור (דפסקו כסתמא דמתניתין) שלא כתבו אלא הטעם דחזקה ולא זכרו כלל הטעם דאזלינן בתר רובא ולכאורה עשו את הטפל עיקר ואת העיקר אפילו טפל לא עשו. ואדרבה הרמב"ם כתב על זה והוא הדין לאשה שמת בעלה והיה לו בן במדינה אחרת כו' ואין חוששים שמא מת הבן אלא העמד אותה על חזקתה אע"ג דלא שייך התם האי טעמא דרובא לשוק משמע דה"נ משום חזקה לחוד נגעו בה. ומה שיש לומר בזה דהנה צריך להבין בגמרא דקאמר דהכא איכא רובא לשוק משום דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות וסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות וה"ל זכרים מיעוטא דאין הפירוש דמחציתן של נשים אינן יולדות אלא נקבות דזה אין סברא כלל דמאי פסקא דהוי מחצה על מחצה ממש אלא היולדת יולדת מן הסתם זכרים ונקבות וא"כ במאי מגרע כח המחצה נקבות למהוי זכרים מיעוטא מאחר259 שכבר אפשר שילדה החמות גם שניהם זכר ונקבה דאטו מחצה דנקבות סותר לגמרי מחצה דזכרים וכי בשביל שילדה נקבה תו ליכא למיחש לשמא ילדה נמי זכר. הן אמת שיש לומר דמתניתין לא מיירי אלא בכגון שאין לחוש אלא לולד אחד וכמ"ש לקמן אבל זה נראה להרמב"ם (והטור) לדוחק אלא עיקר הטעם משום חזקה ומה שאמרו רובא לשוק אינו אלא שלא לומר שהרוב הוא נגד החזקה דהא רוב נשים מתעברות כו' ורובא עדיף אפילו לרבנן דר' מאיר ומכל שכן לר' מאיר דחייש למיעוטא על זה אמרו דרובא נמי לשוק כלומר שהרוב אינו מגרע כח החזקה והוי חזקה גמורה אפילו לר' מאיר דחייש למיעוטא ורובא לשוק היינו לומר דהוה מיעוטא לייבום ומשום דהוי כעין ספק ספיקא וכן משמע בנימוקי יוסף. וכעין שכתבו התוס' כהאי גוונא לענין חזקה לייבום דרישא דהיינו לאפוקי דלא הוי חזקה לשוק וה"נ להרמב"ם והטור לענין רובא לשוק דסיפא. ומשום הכי הפסיק הרמב"ם בין בבא זו דהיה לה חמות כו' ובין בבא דיצתה מליאה כו' בדין אשה שהיה לבעלה בן כו' ללמוד משם דמשום חזקה לחוד משתריא ולא קאמר בגמ' רובא לשוק אלא כדי שלא תאמר רובא לייבום כו' כנ"ל:

העולה מזה דהא דתנן היה לה חמות אינה חוששת היינו משום חזקה ודוקא בידוע שלא היה אחים לבעלה קודם לכן אבל היכא שבא מארץ אחרת ולא נודע שיש לו שם אחים אין לה חזקת היתר וחוששת בוודאי ומשום רובא לשוק לחוד לא משתרי. אפילו אי נימא דהסוגיא כפשטה דלא כמ"ש לדעת הרמב"ם והטור ע"כ מיירי בכגון שאין לחוש אלא לולד אחד וקאי ארישא וה"ק דאם הלך בעלה וצרתה כו' דחוששת עד שתדע כו' מפני הספק שנולד לה בשעת מיתת בעלה. אבל בהיה לה חמות במדינת הים ובעלה מת בכאן (וכן הוא בטור להדיא עיין ב"י) ונולד לה הספק עתה אינה חוששת שמא ילדה החמות עתה שעה אחת קודם מיתה עד שתדע כו' להכי אשמועינן במתניתין דאינה חוששת משום דרובא לשוק והוי רוב גמור דמחצה דנקבות סותר לגמרי ועומד נגד מחצה זכרים ומיעוטא מפילות והוה ליה זכרים מיעוטא דבענין אחר ליכא רובא לשוק כלל וכ"מ בגמרא דקאמר סיפא איכא חזקה לשוק ורובא לשוק משמע דודאי איכא חזקה לשוק ולא קאמר כגון דאיכא חזקה לשוק אלא ע"כ דאל"כ רובא לשוק נמי לא הוי וחוששת אפילו לרבנן דר' מאיר ולפי זה קשה על הרא"ש בתשובה הנ"ל דכתב על נידון שלו שאשה זו בחזקת שאין אחים לבעלה עומדת והיינו מטעם דלא הוחזק באחין וכמשמעות ראייתו מהגמרא וכן הטור העתיק דברי הרא"ש לא הוחזק באחין כו' ובהיה לה חמות כו' ודאי מטעם חזקה ברורה היא דאינה חוששת וכמ"ש הרמב"ם וכמשמעות הטור עצמו וכמ"ש לעיל דהכי משמע בגמרא להדיא:

והנה לכאורה יש לומר דהרא"ש סמך על מה שהיה דר בצרפת זמן רב ולא נודע ולא נשמע מעולם דאורך הזמן שהיה עמה ולא הודע לה או לאחד משאר ארץ מגוריו משוי ליה חזקה וסברא זו כתב מהרי"ק בתשובה שורש פ"ז על אודות האשה שנתקדשה לאיש אחד ודר עמה בחזקת ארוסתו י"ב שנים כו' דהא פשיטא260 כיון שיצא הקול זמן ארוך כל כך בלי הפסק כו' וכן הוחזקה כו' ומייתי התם הא דמלקין על החזקות וס"ל דלא בעינן מעשה המוכיח לחזקה לענין מלקות אלא מכיון שאנו מחזיקים אותו כך והיינו מחמת שעמד הקול זמן ארוך עיין שם שנסתייע מפרש"י הרי דס"ל מה שעמד זמן ארוך הוי הוחזק אע"ג דהקול בלבד לא הוי כהוחזק מכל מקום עמידתו זמן ארוך משוי ליה כהוחזק וה"נ בנידון דהרא"ש מכיון שהיה דר בצרפת זמן ארוך ולא נודע מאחיו הרי הוא כהוחזק בלא אחין (ואע"ג דלא ראינו אינו ראיה מכל מקום יש לדמות דבר זה למה שכתב מהרי"ק שורש קע"ב ובש"ך בחו"מ סי' ל"ז דבמנהג וכהאי גוונא הוי לא ראינו ראיה דה"נ דבר ההוה ורגיל הוא דרך סיפורי דברים בין איש לחברו להגיד מולדתו ומשפחתו וכיון שהיה דר שם זמן רב ולא הגיד מעולם הוי ראיה) (ומכל שכן אם נאמר דהגיד להם דרך סיפור את כל בית אביו וארץ מולדתו רק את אחיו לא הגיד דזה מהני אפילו לדעת השלטי גבורים שהביא הש"ך שם ע"ש ודו"ק) :

ולכאורה יש להביא ראיה לדברי מהרי"ק מדברי הרמב"ם פרק א' מהלכות איסורי ביאה הל' כ' מי שהוחזק בשאר בשר כו' שזו אחותו כו' וחזקה זו הוא ודאי לאו על ידי מעשה המוכיח כמו כרוכים אחריה דבגמרא דקדושין (דף פ' ע"א) דבאחותו לא שייך זה אלא היינו ע"י חזקת אורך הזמן וכמו שכתב הרמב"ם בהל' כ"א גבי איש ואשתו אלא דהתם בשלשים יום סגי ומשום דודאי ראו קירוב בשר וכעין שמצינו ביצחק אבינו ויהי כי ארכו לו שם הימים כו' משא"כ באח ואחותו צריך זמן ארוך ואפשר שיצא להרמב"ם כן מדקתני גבי תינוק ותנוקת הגדילתו וזה שמביא הרמב"ם מיד ומעשה כו' והגדילתו וסבירא ליה דהא דקתני והגדילתו לאו לעונשים לחוד מתני דהכי נמי בלא הגדילתו הוה מצי לאשמועינן דעל כל פנים אמו מיענשא אלא אשמועינן הגדילתו דאורך הזמן משוי לה חזקה והוא הדין לאח ואחותו אורך הזמן משוי ליה חזקה אלא דא"כ אמאי מצרכי בגמרא כרוכים אחריה בהגדילתו לחוד סגי ומדברי מהרי"ק עצמו מבואר דלענין נסקלין ונשרפין אין אורך הזמן חזקה ועוד דסוף דברי הרמב"ם לא משמע הכי שהרי סיים ראיה לדין זה מה שדנה תורה במקלל כו' והתם אין החזקה בשביל אורך הזמן אלא בשביל שהוחזק כך מנעוריו בין השכנים והשכנות בחזקה גמורה שהחזיקו בו שהוא אביו אף על פי שאין יודעים בראיה ברורה מכל מקום על הסתם יודעין ומחזיקין וא"כ מ"ש הרמב"ם ברישא שזו אחותו כו' נמי מיירי בכהאי גוונא דוקא ולא בשביל אורך הזמן והא דקתני והגדילתו לעונשין לחוד מתני ולפ"ז אין לנו ראיה להחזיק בשביל אורך הזמן וגם מהרי"ק צירף לסברתו עוד אומדנות המוכיחות ע"ש. ועוד נתת דבריך לשיעורין וכל כהאי גוונא ה"ל להרא"ש לפרש להשיב הא מלתא דפשיטא כיון שאשה זו בחזקת כו' מאחר שעל זה אנו דנין למה היא בחזקת והל"ל ולפרש בהדיא דחזקה טובה היא זו. אבל האמת יורה דרכו דהרא"ש מיירי שהבעל היה דר בצרפת מעולם שהיתה ארץ מגורותיו ומגורי אביו ושם הוחזקו משפחת בית אביו אלא שאחי האשה אמר שראה את אחיו באשכנז והיינו שע"י איזה סיבה רחוקה ונפלאה נתגלגל הדבר שיצא אחיו לשם מנעוריו ונאבד זכרו בכאן ובשביל מאמר אחי האשה פקפק השואל לולי שרחוק היה שלא היה הבעל מודיע לה כו' אבל על חזקת אחיו לא נסתפק כלל ועל קוטב זה סובב הולך כל דברי הרא"ש כיון שאשה זו בחזקת שאין אחין לבעלה עומדת כו' ותדע שהרי הרא"ש הקשה לדבריו מהא דאיתא בב"ב פרק יש נוחלין הא אמרי דאיכא סהדי במדינת הים כו' ותירץ דהתם שאני שיצא הקול שיש עדים בדבר וצריך להמתין על העדים משא"כ מה שאמר אחי האשה אינו קול ואינו רוצה לומר כי אחי האשה לא הוציא קול או שהוא קלא דלא אתחזק בב"ד דא"כ למה ליה אריכות הדברים דהתם שאני שיצא הקול שיש עדים וצריך להמתין על העדים הוי ליה למימר בקיצור התם יצא הקול הכא לא יצא הקול אלא על כרחך הכי קאמר התם יש קול דאיכא עדים אבל מה שאמר אחי האשה אינו אומר שיש עדים באשכנז אלא הוא לבדו ראהו שם ואי איתא שהנידון שלו היה שהבעל בא מארץ אשכנז וא"כ בודאי באשכנז מכירין אותו ואת אחיו ויש עדים שהם אחים הרי זה קול שיש עדים דהא מלתא דפשיטא שא[ין] קול ברור על העדאת עדים גמורים לומר שיבואו ויעידו מחמת שכבר נודע להם אלא קול דאיכא עדים היינו הקול במה שידוע לעדים ואם יחקרו על זאת ודאי יעידו והכי נמי אם יחקרו בארץ אשכנז ודאי יעידו מאחר שמכירין אותו ואת אחיו אלא ודאי כמ"ש שהבעל היה דר בצרפת מעולם ובארץ אשכנז אין מכירין אותו כלל ובצרפת אין מכירים את אחיו כלל ואם כן הוי קול בלא עדים ולכן העתיקו הטור ושו"ע סתמא לא הוחזק באחין כו' דסתמו כפירוש שהוא בארץ מולדתו ויודעים משפחתו ובית אביו אלא שבא אחד מארץ רחוקה ואמר אני אחיו שנתגלגל במדינה אחרת ולא הוחזק לפנינו ולא נודע לנו שנתגלגל איזה אח מאמו ואפילו עד אחד לא מהימן בכהאי גוונא משא"כ כשיש חשש מדינה אחרת לפנינו לעיר מולדתו ובית אביו ביאר הטור ושו"ע אחר זה דין דהיה לה חמות כו' ודוקא כשהוחזק דלית ליה אחין בחזקה ברורה וידועה הוא דאינה חוששת אבל בלאו הכי חוששת ומעתה יראה הרואה שכל הדינים אלו מפורשים בטור ושו"ע באר היטב ולא נתחדש דבר מעתה אלא לחקור עד כמה נקרא מדינת הים ואיזה גבול לדבר וזהו באמת הכל לפי מה שעינינו רואות ולא יקשה המעיין נתת דבריך לשיעורין אלא א"כ יאמר עליו דכל כי האי מלתא ה"ל להפוסקים לפרושי אבל כשזכינו לדין ונמצא הכל כתוב מפורש מעתה מתוכם ילמוד כל חכם לעצמו לשער בעיניו כל שיעורי חכמים כך הוא שתפסו לפעמים ענין הכולל בשני דברים שזה אסור וזה מותר והם רחוקים זה מזה מן הקצה אל הקצה אעפ"כ כל חכם מבין מדעתו פרטי הדברים להיות מומחה ממצע הגבול ביניהם:



258 עי' צ"צ אה"ע סי' פ"א ס"א.

259 עי' צ"צ פס"ד ח"ג דף ס"א ע"ג.

260 עי' צ"צ אה"ע סי קי"ד ס"ט.