ספריית חב"ד ליובאוויטש

שו"ת - סימן כח (ה)

(ה) וגם יש להביא קצת ראיה לדבר לצירוף סימנים (ואפשר ג"כ שהיא ראיה גמורה) מברייתא דיבמות (דף קכ"ב ע"א) ושוב מעשה כו'266 לפי דעת הרמב"ם וש"ע דמנין האנשים נושאי גמלים בצירוף שם מקום היציאה וההליכה מועילים להתיר267 ולפי דעת הרא"ם ברמב"ם סגי במקום ההליכה או היציאה לחוד (דשקולין הן לפי דעת האחרונים בתשובותיהם רא"ם וריב"ל ורח"ש) וכ"מ מפשט לשון הברייתא שלא הוזכר שם מקום היציאה כלל אלא דמשום הכי בעינן הכא סימנים טובא משום דמקום היציאה בלא פשפוש שבתוספתא ומקום ההליכה לא חשבינן סימנים כלל כשהשיירות מצויות ממקום זה למקום זה. והם סימנים גרועים כארוך וגוץ <[א]> ולא דמי268 כלל וכלל לסימן מקום דגבי אבדה דהתם מיירי במקום מיוחד פרטי ומסויים (ע"ש ברש"י בב"מ דף כ"ג ע"ב ד"ה איכא דאמרי) ולא שאבד בעיר פלונית וגם מקום הליכתם בדרך לא דמי כלל למקום דאבדה ומציאה דהתם אומר שאבד חפץ כזה באותו מקום שנמצא אבל הכא מנא ידעינן שמתו ונאבדו כאן בדרך זה האנשים שהלכו כאן דלמא אזול לעלמא <[ב]> והני שנמצאו כאן מתים אחריני נינהו ומכל שכן לפי מ"ש התוס' בב"מ דף כ"ב סוף ע"ב שאינו חשוד לשקר כו' וכן מבואר בהדיא בגמ' שם דף כ"ג ע"ב דאמרינן ליה כי היכי דלדידך אתרמי האי מקום כו' ולאו משום דמשקר. ואין לחוש אלא שמא שלו ניטל בידי אדם וזה הנמצא הוא של אחר שאבד ג"כ כאן וכולי האי לא חיישינן אבל הכא שמא הידועים לנו שהלכו כאן הלכו כדרכם לדרכם והני אחריני נינהו:

[הג"ה

[א] וכן הגמלים במקומות שהגמלים מצויים:

[ב] ותדע במכ"ש מכריכות ברשות הרבים דלא הוי סימן משום דמינשתפי ברגלים:]



266 הובא בצ"צ אה"ע סי' ע"ה ס"ו וסי' ס"ו סי"ד.

267 עי' צ"צ אה"ע סי' ס"ו סי"ב.

268 הובא בצ"צ אה"ע סי' ס"ו סי"ז.