ספריית חב"ד ליובאוויטש

שו"ת - סימן כח (ז)

(ז) ואפשר שזהו ג"כ דעת הרמב"ן ורשב"א לפי מה שכתב המגיד משנה פ"ו מהלכות שאלה בשמם וכן כתב הנימוקי יוסף פט"ו דיבמות דגבי שומשמי היינו טעמא משום דמנין לא הוי סימן מובהק271 וגבי שב מרגניתא דצייריה בסדינא בפרק הכותב צ"ל לפ"ז דהוי סימן מובהק משום צירוף סימן מנין עם הא דצייריה בסדינא דחשיב נמי סימן גמור משום דלאו אורחא כל כך כשומשמי בחביתא. ואתי שפיר דלק"מ מ"ש עליהם הר"ן פ' הכותב והתוס' שם על פרש"י (אבל דוחק לומר דמיירי התם דהוי ליה סימן מובהק אחר במרגניתא מה שלא הוזכר בגמרא וכמו בכסא דכספא דא"כ למה להגמרא להוכיח דהוו שב וציירי בסדינא):

והנה אף גם272 עיקרא דדינא דסימן מובהק דאיתמר בגמרא בדוכתי טובא דנקב יש בו בצד אות פלונית על כרחך משום צירוף סימנים נגעו בו מדנקטו נקב דוקא שהוא סימן גמור המועיל אי סימנים דאורייתא כדאיתא בגמרא ולא נקטו סימן גרוע באות פלונית כגון שאות פלונית היא בראש שטה פלונית או בסופה דהוא סימן דארוך וגוץ בגט. (או שאות פלונית היא משוכה לרחבה כדרך הסופרים ומנהגינו בכדת משה וישראל דהוא סימן דארוך באות עצמה ומ"ש בהגהות מיימוני הלכות ספר תורה למנוע מזה היינו בסת"ם דוקא) וזה פירוש הירושלמי273 לפע"ד כגון דמר תרין תלת שורין פירוש שאמר לשון ונוסח ב' וג' שטות כמו שהן כתובות בגט ממש דהיינו תיבה זו בראש השיטה ותיבה זו בסופה וכן בשטה ב' וג' ואפילו הכי אינו כלום משום דהוא סימן דארוך וגוץ. (פירוש המפרש דחוק דאיך אפשר לכתוב הגט בב' שיטין מאחר שאין למדין משטה אחרונה):



271 עי' צ"צ אה"ע סי' מ"ט ס"ב.

272 עי' צ"צ אה"ע סי' מ"ט ס"ד וסי' נ' ס"א.

273 גיטין פ"ג ה"ג.