ספריית חב"ד ליובאוויטש

שו"ת - סימן כח , וכל

וכל זה הוא אף לגירסא שלפנינו בסוגיא דב"מ דכ"ע שומא אינה עשויה להשתנות ומכל שכן לפי מ"ש הטור דהיינו טעמא דשומא אינה סימן מובהק לת"ק דר' אלעזר בן מהבאי משום דעשויה להשתנות א"כ פשיטא דצלקת וכהאי גוונא דאינה עשויה להשתנות דיש לומר בפשיטות דהוי סימן מובהק לכ"ע אף דשכיחא קצת לא גרעא משומא דג"כ שכיחא קצת עכ"פ בודאי ואפילו הכי הוי סימן מובהק לכ"ע אי לאו דעשויה להשתנות לת"ק וקרוב לשמוע שזו היא דעת האור זרוע שבתרומת הדשן שהתיר בגבשושית שעל החוטם בפשיטות בלי שום ראיה כלל ולאו גבשושית ממש אלא כעין גבשושית כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' רכ"ד בשמו (אע"ג דשכיחא קצת וכמ"ש לקמן) וע"כ משום דהאי מילתא דפשיטא ליה משומא אליבא דר' אלעזר בן מהבאי ותנא קמא לא פליג משום דעשויה להשתנות. וכמבואר כן בהדיא מלשון האור זרוע בתשובת הרא"ם סי' ל"ו שאינו סימן משתנה כו'. ואין להקשות לפי דעת הטור דס"ל דמשום דשומא עשויה להשתנות אינה סימן מובהק אבל סימן בינוני מיהא הוה אף לת"ק א"כ אמאי קתני סתמא אין מעידים דמשמע לעולם הא משכחת לה דזוכרין היטב מקום השומא שהיתה בבעלה של זו בצמצום גמור כצמצום אות פלונית דהוי סימן מובהק לכ"ע. די"ל לפי דעת הטור הא דהוי מיהא סימן בינוני היינו לאו מצד השומא עצמה מאחר דעשויה להשתנות אלא מחמת סימן מקום לחודיה (בצמצום או אפילו שלא בצמצום כאות פלונית) משום שהעדים שבאים להעיד ע"י השומא שמצאו באיש אחד מת לומר שזהו פלוני בעלה של זו בודאי ראו שומא בפלוני בחייו באותו מקום שמצאו באיש זה המת לפי דמיונם ולפי ראות עיניהם בצמצום גמור או שלא בצמצום גמור כדלעיל והא דלשינויא בתרא ללישנא דסימנים דאורייתא אמרו דמשום דעשויה להשתנות לא הוי סימן כלל אפילו בינוני אע"ג דאיכא סימן מקום לק"מ משום דהא באמת בסימן מקום גבי מציאה איכא פלוגתא בגמרא שם דכמה אמוראי ס"ל דמקום לא הוי סימן כלל משום דכי היכי דלדידך אתרמי האי מקום כו' וה"נ י"ל כן ממש. ואף דהתם ס"ל לרבא והכי קיי"ל דמקום הוי סימן292 יש לחלק הרבה בין מקום דקרקע עולם דגבי מציאה למקום דגוף האדם ובפרט גבי שומא דשכיחא בתולדות בני אדם בטבע יצירתם בכל המקומות שבגוף כדלעיל. ובר מן דין י"ל דהיינו טעמא דמקום הוי סימן במציאה אע"ג די"ל כי היכי דלדידך אתרמי כו' משום דלא חשדינן ליה דמשקר לגמרי ובודאי נאבד לו במקום זה כמ"ש התוס' וגם למה לו לשקר לומר שנאבד לו במקום זה דוקא ומאחר שבודאי נאבד לו במקום זה כולי האי לא חיישינן דלמא שלו ניטל משם וזה הנמצא הוא משל אחר שנאבד ג"כ במקום זה. משא"כ הכא גבי שומא דלא שייך האי טעמא י"ל דמקום לא הוי סימן כלל להאי שינויא בתרא ללישנא דסימנים דאורייתא (וכדסבירא להו לכמה אמוראים) וללישנא דסימנים דרבנן ס"ל דהיינו טעמא דמקום הוי סימן במציאה משום דלא חיישינן כלל כי היכי דלדידך אתרמי האי מקום כו' למ"ד מקום הוי סימן (בב"מ דף (כ"ג) [כ"ב] ע"ב) ואף גם זאת דוקא לאיכא דאמרי אמר רב מרי כו' הילכך הוא הדין נמי גבי שומא לא חיישינן להכי:



292 הובא בצ"צ אה"ע סי' ס"ו ס"ז.