ספריית חב"ד ליובאוויטש

שו"ת - סימן כח , אמנם

אמנם לפי מ"ש לק"מ משום די"ל דבאמת דאין השומא סימן גמור דאורייתא ללישנא דסימנים דאורייתא אלא מחמת מראיתה לבד. לפי שאין מראה כל השומות שוות יש שחורה ויש לבנה כדפרש"י ובודאי יש עוד כמה מיני גוונים הרבה. אבל מחמת מקומה לא הוי סימן כלל כדלעיל ועצמותה ומהותה דשומא יש לומר כיון דהוא דבר שבתולדה ומלתא דשכיחא טובא בכל המקומות והזמנים לא הוי סימן כלל מדאורייתא ולא דמי למנינא ומתקלא דלא שוין דאף דמנין ומשקל כזה שכיח בעולם ומצוי טובא הוי סימן גמור מחמת אבדה והוא הדין נמי בעדות אשה כדלעיל דהתם צמצום המנין והמשקל היא מילתא דאתרמיא הכי על פי מקרה (ואינו דבר טבעי דהיא מילתא דקביעותא ולא מקרה) משום הכי לא חיישינן דלמא אתרמי נמי מקרה זה דמנין ומשקל כזה בצמצום לאיש אחר שנאבד ממנו ג"כ במנין ומשקל כזה בצמצום ממש אבל שומא שהיא דבר טבעי המצוי בתולדות בני אדם אף אי לא שכיחא טפי ממניינא ומתקלא דלא שוין אפילו הכי לא הוי סימן מדאורייתא מאחר דעכ"פ הוא דבר המצוי לרוב בתולדות בני אדם בכל הדורות והארצות בטבע יצירתם ה"ל כמילתא דקביעותא כאילו הוחזק כמה שומות בעולם. וכמו למ"ד שומא מצויה בבן גילו דאף את"ל שיש כמה בני גילו כמ"ש בתשובת הריב"ש מכל מקום הם מיעוטא דמיעוטא ודאי בעולם. ואפילו הכי חיישינן להו משום דהיא מילתא דקביעותא וכאילו הוחזקו כמה שומות בעולם. וכמו בהוחזקו שני יוסף בן שמעון דחיישינן לכולי עלמא והכי נמי י"ל אף למ"ד דאינה מצויה בבן גילו דאפ"ה לא הוי סימן דאורייתא מצד מהותה ועצמותה דשומא. משום שהוא דבר טבעי המצוי לרוב בתולדה בכל הדורות והארצות וה"ל כמילתא דקביעותא וכאילו הוחזקו כמה שומות בעולם אלא דהוי סימן דאורייתא מצד מראיתה לבד לפי שיש כמה וכמה מיני גוונים ומראות שונות בשומות. ולמ"ד מצויה בבן גילו היינו באותו מראה ממש והשתא אתי שפיר טובא דלמ"ד דהמראה עשויה להשתנות אין כאן שום סימן כלל דהא אפשר שזהו איש אחר שהיתה בו שומא במראה וגוון אחר ולאחר מיתה נשתנה להיות כמראה זה שהיה בבעלה של זו ומקום השומא לא הוי סימן להאי שינויא כדלעיל וללישנא דסימנים דרבנן ס"ל דמקום השומא הוה סימן בינוני אף דהמראה עשוי להשתנות לתנא קמא לפי דעת הטור ולר' אלעזר בן מהבאי אינו עשוי להשתנות משום הכי הוי סימן המראה בצירוף סימן המקום סימן מובהק לר' אלעזר בן מהבאי ואף גם שלא בצמצום ממש כאות פלונית וגם תנא קמא הוה מודה ליה אי לאו דעשוי להשתנות (ובמתניתין דאין מעידים דמיירי נמי בעשויים להשתנות הא דלא מצטרף עכ"פ סימן המקום שבגוף לסימן שבכליו למהוי סימן מובהק היינו משום דלא שייך סימן מקום שבגוף אלא בשומא דהיא עצמה לא נתהוית בגוף לאחר מיתה ומאחר שבודאי היתה מחיים באותו מקום שנמצאת כן באיש הנמצא מת כמו שהיתה במקום זה מחיים בבעלה של זו משום הכי הוי סימן דזהו בעלה של זו משא"כ בשאר סימנים העשויים להשתנות מתחלתן לאחר מיתה דומיא דגומות קטנות שבתוס' פ"ט דבבא בתרא וכן כתמים וכל שינוי מראה בגוף שלא מחמת מכה לא שייך סימן מקום בכהאי גוונא מאחר דאיכא למתלי שנתהוו לאחר מיתה ואיש אחר הוא ופשוט הוא וכמו גבי אבדה דמקום לחודיה לא הוי סימן עד שיכוין החפץ ויאמר חפץ פלוני נאבד לי במקום פלוני דוקא וכמ"ש התוס' פרק אלו מציאות דאין רגילות דשני בני אדם אבדו חפץ זה כזה ובמקום אחד):