ספריית חב"ד ליובאוויטש

שו"ת - סימן כח , אמנם

אמנם הרא"ש פ"ג דגיטין ובתשובות כלל נ"א295 גבי תרי יצחק פליג עלייהו בהדיא וס"ל דאף בתחלת עדות אקילו רבנן משום עגונא דהא עובדא דתרי יצחק היא תחלת עדות להכירו יפה שזהו בעלה של זו וכן כתב בפסקי מהרא"י סוף סי' קס"א בהדיא. וכן כתב מהריב"ל בתשובה דהרא"ש פליג עלייהו אלא שנטה מדבריו משום דלית נגר דליפרקינהו להנך ראיות שהביאו ר"נ ור"ש מהבבלי והירושלמי ובפרט מסוגיא דריש פרק יש בכור כו'. וכן הרבה מהאחרונים נטו מדברי הרא"ש ונמשכו אחרי הר"נ ור"ש מהאי טעמא:

ולכן ההכרח להרחיב בזה הדבור להיותו נוגע לנידון דידן כמ"ש המשאת בנימין ולהסיר תלונתם מעל הרא"ש דלק"מ מהבבלי והירושלמי כדלקמן. ואדרבה נהפוך הוא דהרא"ש טעמו ונימוקו עמו ולית נגר דליפרקיניה לטעמיה. דהא בסוגיא דריש פרק יש בכור לא מפלגינן בין תחילתה לסופה אלא לשינויא ולישנא קמא אבל לא לשינויא ולישנא בתרא. והנה מלבד דבדרבנן אזלינן בתר המיקל בתרי לישני ושינויי שבגמרא כמ"ש התוס' ורא"ש פ"ק דע"ז (והתם בסוגיא דריש פרק יש בכור אפילו לשינויא קמא היא חומרא בעלמא דרבנן דאחמירו בתחלת עדות כדאיתא התם בהדיא). ור"נ ור"ש שבמרדכי והגהות מיימוניות אפשר דס"ל כריב"א שם דהעיקר כלשון ראשון או אפשר שסמכו עיקר אהנך ראיות שהביאו מהבבלי והירושלמי וכן משמע מלשונם שם אבל א"ל שכוונתם להחמיר בכהאי גוונא דאקילו בסופה אף שאין להתיר מן התורה כמו מסיח לפי תומו וכהאי גוונא דזה אינו כמבואר מראיותיהם ממים שאין להם סוף דרבנן וכן מגוייד וכהאי גוונא. ע"ש במרדכי סוף סי' צ"א בשם ספר החכמה:

אף גם זאת הנה מודעת זאת מ"ש הרי"ף ורא"ש בפ"ו דשבועות בפירוש סוגיא דעלמא אזלא כאידך שבריש פ"ד דסנהדרין דהיינו כגון דסתמא דתלמודא פריך ממילתיה כו' והובאו להלכה בחו"מ סי' כ"ה ע"ש בש"ך והרי סתמא דתלמודא הכא בסוגיא דיבמות ובסוגיא דב"מ דפריך ממתניתין דאין מעידים אהך לישנא דסימנים דאורייתא ומוכיח המקשה ממתניתין דסימנים דרבנן ודאי דלא ס"ל דאחמירו רבנן בתחלת עדות כשינויא קמא דר"פ יש בכור. דהא הכא נמי תחלת עדות היא ומאי פריך דלמא לעולם סימנים דאורייתא אלא דרבנן אחמירו כמו דאחמירו דאין מעידין בטביעות עינא אלא עם החוטם דוקא אע"ג דמדאורייתא לא בעינן חוטם ללישנא ושינויא קמא דריש פרק יש בכור אלא דרבנן אחמירו משום חומרא דאשת איש ואימא דהכי נמי אחמירו בסימן שבגופו דהא טביעות עינא עדיף מסימנא כדאיתא בחולין דף צ"ו ע"א. אלא ודאי דסוגיא דהכא לא סבירא לה כלישנא קמא אלא ס"ל דתחלת עדות כסופה דאקילו משום עיגונא ולא החמירו כלל וכלל:



295 סי' ב'.