ספריית חב"ד ליובאוויטש

שו"ת - סימן ו

גלילי ידיו הטהורות ואת כל אשר בה ראיתי וקריתי, ובאתי בקצרה לאמר עם הספר, אודות איסור בישול מצה שנתפררה92.

באמת כי גם שאינו איסור גמור וברור מדינא93, מ"מ המחמיר תבא עליו ברכה94, ואינו מן המתמיהין לאמר כי היא חומרא בלא טעם, אלא טעמא רבא איכא במלתא, ליזהר מחשש איסור דאורייתא, לפי דעת סמ"ק95 ורבינו ירוחם96, הובאו ב"י סי' תס"א97, וכן פסק הפרי חדש שם (ס"ב), בקמח שנקלה דחיישינן שמא לא בשול שפיר98.

והנה עינינו רואות בהרבה מצות שיש עליהם מעט קמח אחר אפייה וזה בא מחמת שהיתה עיסה קשה ולא נילושה יפה יפה99. ומ"ש בט"ז (סוף) סי' תנ"ט דבדיעבד שרי100 היינו המצות לחודייהו אבל לשום במרק מסתפק המג"א סי' תס"ג101 אפילו בדיעבד. ואף דמסיק להחמיר משום הפסקת המצה בין הקמח והאור, והכא לא שייך האי טעמא בקמח שעל גבי המצה, היינו לפי דעת רש"י102 והרמב"ם103 שם במג"א, אבל לפי דעת הפרי חדש שפסק כסמ"ק ורבינו ירוחם, בקמח שעל גבי המצה נמי איכא למיחש אפילו בדיעבד. ואף שהפרי חדש ס"ל לחלק בין קמח הרבה למעט שעל פני העוגה104, וחולק על הרשד"ם105 דלא סבירא ליה חילוק זה, פשיטא שהמחמיר כהרשד"ם תבא עליו ברכה, דהא גם המג"א לא ס"ל חילוק זה, דלא נסתפק אלא בדיעבד, אבל לכתחלה מודה דאסור אפילו בקמח מעט שבמצה ליתן במרק, לפי דעת סמ"ק ורבינו ירוחם. ומ"ש המג"א סוף סי' תנ"ט ועוד דהא נקלה כו', הוא לפי דעת רש"י והרמב"ם. ואף שבין להמג"א ובין להפרי חדש יש להקל, מ"מ כיון שהקולות הן מב' טעמים חלוקים106, אינן מצטרפין בדאורייתא, כמ"ש הש"ך סי' רמ"ב107, וכל שכן בפסח.

ואף דהמג"א והפרי חדש מיירי בקמח ממש שמערבים בידים, מכל מקום כיון שעינינו רואות מצות הרבה שמצוי בהם קמח מעט נראה לעין אחר האפייה, אי אפשר להכחיש החוש. ומה שלא הזכירו זה הפוסקים, היינו משום שזה אינו מצוי כלל אלא בעיסה קשה שלא נילושה יפה, ובדורות הראשונים היו שוהין הרבה בלישה וגלגול עד שהיה נילוש יפה. עד שמקרוב זה עשרים שנה או יותר נתפשטה זהירות זו בישראל קדושים, למהר מאד מאד בלישה, ואין לשין יפה יפה, ולכן נמצא קמח מעט במצות של עיסה קשה, כנראה בחוש למדקדקים באמת.

והנה משהו קמח בעין שעל פני המצה למעלה שמתחמץ במרק, כשמפררים את המצה לתוך המרק כנהוג בשבת108, יש בזה חשש איסור דאורייתא, כי אין כאן תערובות כלל. אבל במצה טחונה שעושים ממנה עגולים יש לדון בזה דין תערובות109, ותלוי באשלי רברבי, מחלוקת הפוסקים ביו"ד סי' ק"ד110 גבי תערובת יבש בלח ע"ש בפרי חדש111. ומגודל טרדתי לא אוכל להאריך בזה.

ומ"מ אין למחות בהמון עם המקילים, כיון שיש להם על מה שיסמוכו, והעיקר ע"ד רש"י והרמב"ם. אבל לפי מ"ש האריז"ל112 להחמיר כל החומרות בפסח, פשיטא שיש להחמיר113 כהרשד"ם שבפרי חדש. ומ"מ ביו"ט האחרון המיקל משום שמחת יו"ט לא הפסיד114. ובמי פירות פשיטא דאין להחמיר כלל כל הפסח115.

והיה זה שלום מאדון השלום כנפש או"נ

שניאור זלמן במוה' ברוך זלה"ה

וחדש של ישראל116 לפי דעת המ"א (סוף סימן תפ"ט117) אין חשש. אלא שבתשובת כנסת יחזקאל (סי' מ"א) האריך להחמיר118, על פי דעת הב"ח119, ונהוג עלמא כוותיה120. אך לצורך זיתים של אכילת מצה ואפיקומן דמצה שמורה בשני הלילות121 יש להקל, כי העיקר בזה כהמ"א122 דלא כתשובה הנ"ל ואין לי פנאי להאריך בזה.

שניאור זלמן הנ"ל



92 ראה תשובת הגרי"א בהר"ד מוויטבסק, קובץ יגדיל תורה (נ.י.) יב ע' י, שזהירות זו היא מרבותינו במעזריטש. חומרה זו נתבארה גם במחצית השקל סי' תנח ס"ק א.

93 כמבואר בשוע"ר סי' תסג ס"ג וש"נ.

94 ראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ (שלחן עורך): נזהרין ביותר ממצה שרוי' (ראה שו"ת אדה"ז ס"ו. וראה שע"ת סוסת"ס). ולכן המצות שעל השולחן מכוסות, שמא יפלו עליהם מים. קודם ששופכין מים, או משקין שמים מעורבים בהם, לכוס או קערה בודקין שלא יהיו בכלי פירורי מצה. למים אמצעים ואחרונים אין להעביר ידיו על שפתיו. (וכן כל ז' ימי הפסח, משא"כ אחש"פ שמהדרין לשרות). וראה אוצר מנהגי חב"ד, ניסן, ע' מג ואילך.

95 הגהת סמ"ק סי' רכב (ע' רל).

96 נתיב ה ח"ה (מו, ד), בשם תוס' מ, ב ד"ה רבא.

97 ד"ה כתב הרמב"ם.

98 ראה שוע"ר סי' תסג ס"ב, שפסק כח"י שם ס"ק ד, להתירו בדיעבד רק בהנאה ולהשהותו.

99 ראה שוע"ר סי' תנט סכ"ה (כשהוסיפו קמח לעיסה רכה).

100 וכ"ה בשוע"ר שם סכ"ו.

101 ס"ק ד. וכ"ה בשוע"ר שם.

102 מ, ב ד"ה בחסיסי.

103 פ"ה ה"ג. שהיא דעה הב' בשוע"ר סי' תסג ס"ב.

104 שכשמפזרים קמח על עיסת המצה לפני הכנסתה לתנור, גם הסמ"ק ורבנו ירוחם יודו דלא חיישינן שמא לא נקלה יפה.

105 או"ח סי' כו, שמסתפק אם יש לסמוך על סברא זו לחלק.

106 להמ"א כיון שפוסק כרש"י ורמב"ם, ולהפר"ח כי בקמח שעל גבי המצה גם הסמ"ק ורבנו ירוחם יודו.

107 בסוף הפלפול בהנהגת הוראות איסור והיתר ד"ה וכתב עוד הרב, ובקיצור בהנהגת הוראות אות ז. וראה גם קו"א סי' תמ ס"ק ו. כללי הפוסקים וההוראה סי' לז וסי' פז.

108 ראה לעיל סי' שיח סי"ב.

109 ראה שערי תשובה סי' תס ס"ק י בהג"ה.

110 בשוע"ר סי' תסו ס"ט וש"נ, ובסי' תמב קו"א ס"ק טו, הכריע רבנו שאפילו אין האיסור ניכר אינו בטל.

111 ס"ק ג. הובא בקונטרס אחרון שם. ובזה תלוי גם נידון דידן, תערובת טיפת קמח שנחמץ (במרק העיגולים) - בקמח מצה טחונה. ושמטעם זה יאסרו העגולים אפילו אם עשאם קודם הפסח. וראה שלחן המלך ח"ב ע' נח הערה 5.

112 ראה משנת חסידים מסכת ניסן פ"ג אות ד. באר היטב רס"י תמז.

113 ראה חבלים בנעימים או"ח סי' יח.

114 ומנהג חב"ד שמהדרין לשרות באחרון של פסח. ראה לקוטי טעמי ומנהגים להגש"פ שם. לקו"ש כב ע' 30. שלחן המלך ח"ב ע' ס.

115 ראה אוצר מנהגי חב"ד שם ע' מה-ו. שלחן המלך ח"ב ע' נט.

116 ראה יגדי"ת נ. י. חוברת כ (ע' תפה).

117 הובא בשוע"ר שם ס"ל, שסומכין (בשעת הדחק) על דעת הפוסקים שחדש בחו"ל מדרבנן (אפילו אם הוא של ישראל), ובמקומות שאינן קרובים לארץ ישראל לא גזרו כלל.

118 בחדש של ישראל בחו"ל, ולא התיר אלא בחדש של נכרי בחו"ל.

119 יו"ד סי' רצג, בשם הגהות מהרש"ל לטור, בשם תשובת מעיל צדק, בשם הריב"א, ומשמעות בה"ג (להתיר רק בשל נכרי בחו"ל).

120 ראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' שנא (מנהג מדינות אלו לאסור חדש של ישראל ולהתיר חדש של נכרי).

121 שעיקר המצוה היא בקמח של ישראל, כמבואר בשוע"ר סי' תנג סט"ז ואילך.

122 ראה שוע"ר סי' תפט שם שהעיקר כדעות האוסרים, ובעל נפש יחמיר לעצמו. משא"כ כאן במצות של מצוה. וראה שו"ת צ"צ יו"ד סי' ריח (לח, ד). סי' רכ (לט, ג-ד). סי' שנב (נז, ד; נח, ג).