ספריית חב"ד ליובאוויטש

שו"ת - סימן כח – ומ"ש

ומ"ש הרא"ש להקל בחששא דתרי יצחק מהא דאקילו רבנן בנכרי מסיח לפי תומו ומשיאין ע"פ בת קול אע"ג דבתרי יצחק איכא פלוגתא דאמוראי שאני התם דהא בפלוגתא דאביי ורבא גבי חששא דתרי יצחק מילתא דפשיטא היא דהלכה כרבא לגבי אביי אלא משום דדמיא פלוגתא זו לפלוגתא דרבה ור' זירא במוצא גט והתם פסק הרי"ף להחמיר כרב הונא ור' זירא לכך הוצרך הרא"ש לומר שאין לנו להחמיר במיתה כבגט כאביי משום דאשכחן דבעיגונא אקילו רבנן קולות הרבה כמסיח לפי תומו ובת קול אע"ג דלא מהני מדאורייתא ודאי והלכך י"ל דאף רב הונא ור' זירא מודו לרבא גבי מיתה משום עיגונא דלא חיישינן לתרי יצחק ריש גלותא אף את"ל דהיא חששא מדאורייתא כמ"ש לעיל מהתוס' ריש פ"ג דגיטין ובב"מ דהא גבי נכרי מסיח לפי תומו איכא נמי חששא דאורייתא ודאי וכן גבי בת קול יש לחוש לפסולי עדות דאורייתא ודאי ובפרט לצרה כדאיתא בגמרא שהביא הרא"ש שם בתשובה וכן ממצאו כתוב בשטר דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם אלא דרבנן אקילו משום עיגונא מאחר שיש קצת טעם כו' וה"נ יש קצת טעם עכ"פ מאחר דלא הוחזקו דהא לרבה חשוב האי טעמא טעם כעיקר להתיר אפילו בגט והלכך י"ל דאף לר' זירא ורב הונא חשיב קצת טעם עכ"פ להתיר במיתה משום עיגונא. ותדע עוד דהא אפילו בגט בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין כדתניא בברייתא שהביא שם הרא"ש בתשובה ובמיתה דמיא לעולם לשעת הסכנה וכן ראוי לכל מורה לחזור אחר כל צדדים כו' זהו ביאור דעת הרא"ש בתשובה ובפסקיו אל נכון וסרו מעליו תלונות מהריב"ל מכל וכל: