ספריית חב"ד ליובאוויטש

שו"ת - סימן מא

עיין תשובת חכם צבי סי' קט"ז וקכ"ד תשובות הרבה על רמ"א באה"ע סי' א' ולק"מ אף לפ"ד בדעת רמ"א שהחליט להלכה פסוקה בלי חולק דבארוסה לא גזר אם דעתו לפטור די"ל דשאני יבמה שאין בידו לחלוץ לה בע"כ כמו בארוסה שבידו לזרוק לה גט לד' אמותיה. ואף שגזר רבינו גרשם מאור הגולה על זה ה"ל תקנתא לתקנתא כמ"ש החכם צבי שם:

אבל379 האמת יורה דרכו שלא כתב כן רמ"א בסימן א' להלכה פסוקה בלי שום חולק מדסיים שם וכ"ש אם היא ארוסה כו' ומה לי ללמוד בק"ו דבר הפשוט להיתר בלאו הכי ובלאו האי טעמא כלל כי לא נגזר ע"ז כלל. וגם מדכלל ארוסה בהדי יבמה ובחדא מחתא מחתינהו וכמ"ש בבית הלל שם. ותירוץ החכם צבי בסי' קכ"ד הוא דחוק וכ"מ בהדיא מלשון והוא הדין בכל מקום מצוה שברמ"א שם דהל"ל וכן במקום מצוה. אלא ודאי דגם בארוסה מטעם מצוה אתינן עלה דמ"ש מהרי"ק דמי יכריחנו כו' אין זה מספיק אלא שאין עליו עון אשר חטא מעיגון ארוסתו. עיין אה"ע סי' ע"ז בחלקת מחוקק ובית שמואל מחלוקת הרא"ם והבאים אחריו דמבואר שם דבארוסה לכ"ע שפיר דמי. אבל מ"מ הרי יש לו שתי נשים כל זמן שלא גירש ומשמעות לשון מהרי"ק שם שהתיר לישא אחרת קודם הגירושין וגם אי אפשר לגרש המטורפת וע"כ צ"ל דכיון שאין עליו חיוב לכנוס ארוסתו ממילא מותר לישא אחרת משום פריה ורביה דבמקום מצוה לא גזר רבינו גרשום. ובפרט שזה לישא אשה אשר חפץ בה דבר מצוה מיקרי אף לענין כיבוד אב דאורייתא כמ"ש מהרי"ק שם קס"ז שהאב המוחה הוא כמצוה לעבור על דברי תורה. וא"כ להסוברים דרבינו גרשום גזר אף במקום מצות יבום כל שכן שגזר במקום פריה ורביה דמצות יבום עדיפא מפריה ורביה כמ"ש בר"י מינץ סי' י'. וזהו שסיים רמ"א אמנם כו' ולכן כתב בסי' קנ"ט בלשון יש אומרים אף לפי הפשר שעשה שם רמ"א בהג"ה שלא יחלוק על מ"ש בהגהות מרדכי דלא כמ"ש בדרכי משה דפליגי. ומ"ש החכם צבי סימן קכ"ד ממהרי"ק שורש כ"ג ופירש לשון מהרי"ק בשורש ק"א בפירוש דחוק מאד לא לעזר ולא להועיל דסוף סוף התיר מהרי"ק לישא על הארוסה בלא גט כי אי אפשר לגרש מי שיצאה מדעתה. וכן הבין בשבות יעקב סי' צ"[ב] במהרי"ק דלא כמ"ש בשמו בחכם צבי שם. וממה שהקשה בשורש ס"ג לק"מ דהא בשרש ק"א הקדים והתנה בתנאי כפול מאחר שכן הוא שאין לחוש לשעבוד הקנס כו'. וכוונתו שכיון שאין עליו קנס אם לא יכנוס והוא אין בדעתו לכונסה אזלינן בתר דעתיה אבל אם יש עליו קנס וכל שאינו פורע הקנס חל עליו החרם לכנוס לא אזלינן בתר דעתיה דבטלה דעתו דבעל כרחו מיחייב לכנוס כל זמן שאינו פורע. ולכן בסוף שרש ס"ג שהאב אינו נותן הנדוניא שפסק ונמצא שנפטר מן הקנס והחרם התיר לו מהרי"ק לישא אחרת רק שלא יבא לידי קלות להתיר גם בענין אחר הצריך טובי העיר אבל אם היה נותן הנדוניא לא היה מתיר מכח החרם והקנס. ומ"ש שם וע"ד התרת הבעל כו' לא קאי אארוסה המורדת דהוי ליה למימר הארוס ולא הבעל וגם מדסיים הקדיחה לו תבשילו דלא שייך בארוסה שבבית אביה היא אלא ודאי מלתא באפי נפשה היא ומיירי בנשואה. וכן הוא בהדיא בדרכי משה סי' ע"ז דבנשואה מיירי הכא ולא בארוסה אבל אירוסין מצד עצמן אינן אוסרים עליו אשה אחרת הואיל ובידו שלא לכנוס כמ"ש מהרי"ק שם ק"א. וז"ש רמ"א אם אינו רוצה לכנוס כו' דממילא משתמע דדוקא היכא דתליא מלתא ברצונו הוא דשרי. ומ"ש החכם צבי סי' קכ"ד מתשובת מיימון. בר מינה דההיא דמחמרא טובא שכתב כן אפילו במורדת וכבר דחאה רמ"א מהלכה בסי' ע"ז. והדין עמו דהא רבים מתירים אפילו בנשואה המורדת ואפשר שגם המחמירים לא החמירו אלא מטעם המבואר במהרי"ק הקדיחה לו כו' כמ"ש בבית שמואל סי' ע"ז ולא מדינא ובארוסה לא שייך האי טעמא שכל אחד יאמר כו' שהרי היא תשיב אמריה לו לך לחופה ואני אחריך. וממהרי"ל אין ראיה כלל דנראה שם בעליל גודל ענותנותו שלא רצה לתקוע עצמו לדבר הלכה להורות בימי רבותיו רק דבר שהתירו פשוט מאוד לכ"ע בלי חולק ופוצה פה לאיסור לכן לא רצה לסמוך על היתר זה לישא על הארוסה שלא נמצא מפורש בספרים שלפניו ואדרבה בתשובת מיימון מפורש לאיסור אף דלא קי"ל הכי לכן התיר מטעמא אחרינא ועיין דרכי משה סי' א' שרמז לתשובת מיימון דאסרה אלא שסיים ונ"ל דהמיקל וסומך כו' עד כל שכן בתקנה בעלמא ומשום הכי הביא בהג"ה דעת המתירין בסתם ודעת המחמירים בלשון יש אומרים אלא מדכתב בלשון אמנם כו' משמע שדעתו לחוש לסברא זו. עיין שיירי כנסת הגדולה בכללי הפוסקים סי' ל"ג. ומשום הכי נמי הביא סברא זו לבדה בסי' קנ"ט רק שלא תהיה כהלכה פסוקה כתבה בלשון יש אומרים. ונפקא מינה להקל בשעת הדחק. ומ"ש החכם צבי להקל בקטן מההיא דחגיגה לא דמי כלל דהתם מיירי במצות עשה המוטלת על האב לחנך בה בנו כדי שיקיים מעצמו כשיגדיל שזו היא מצות חינוך כדכתיב חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין וגו' וא"כ החיגר כשיגדיל פטור גם בעודנו קטן פטור אבל למספי איסור בידים לקטן דאסור לכולי עלמא לאו משום חינוך אתינן עלה אלא מדכתיב לא תאכלום קרי ביה לא תאכילום כדאיתא בפרק חרש דחינוך אינו מוטל על האב בלבד כמ"ש הרמב"ם עיין או"ח סי' שמ"ג אין380 להקל בו באונס דלא שייך בו אלא בגדול שהרי כשמכניסין הכלה לחופה עמו ונבעלת לו ספי ליה איסור בידים ובפרט שהוא אונס דלא שייך בגדול כלל והלכך אם אפשר לדחות הנשואין ולא יתפרד הזוג אין להקל כלל עי' שב יעקב סימן ל"ו:



379 עי' צ"צ אה"ע סי' ח' ס"ג.

380 עי' צ"צ פס"ד ח"ב דף ח' ע"ב.