ספריית חב"ד ליובאוויטש

ענינה של תורת החסידות - 4

ד. ביאור מהותה של תורת החסידות יובהר ע"י ביאור תוכנו הפנימי של משיח. כי "משכרה (של מצוה) נדע מהותה"22, ומכיון אשר על ידי [הפצת23 מעינות] החסידות "אתי מר"24 דא מלכא משיחא, הרי מענינו של משיח – שכרה, נדע את מהותה25.

בביאת המשיח יתחדשו כמה וכמה ענינים נעלים. וכמו: גאולת ישראל (והשכינה26) מהגלות; למעלה מזה: "יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כו' מלאה הארץ דיעה את הוי' כו'"27; למעלה מזה: שינוי וחידוש במעשה בראשית28

(ומה שאמרו "אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד"29 הוא רק בתחלת הזמן של ימות המשיח30. ובפרט ע"פ מ"ש בר"מ31, שמאמר זה נאמר בנוגע לעמי הארץ, משא"כ בנוגע לתלמידי חכמים);



22) תניא פל"ט (נג, א).

23) הדיוק בהפצת המעינות דוקא, ראה להלן סעיף כא.

24) מענה המשיח שאז יבא – וכמ"ש הבעש"ט באגרתו הידועה על דבר עליית הנשמה שלו בר"ה שנת תק"ז, נדפסה: בסוף הספר בן פורת יוסף; בספר המכתבים מהבעש"ט ז"ל ותלמידיו (לבוב תרפ"ג, וכותב המו"ל שהעתיקה מן המכתב – כת"י חתנו של הבעש"ט הרה"צ וכו' ר' יחיאל – החתום בעצם כי"ק של הבעש"ט); בספר גנזי נסתרות (ירושלים ת"ו תרפ"ד) ח"א סי' סה. – וחלק ממנה בתחלת ספר כתר שם טוב, וספר לקוטי אמרים להה"מ ממעזריטש.

ביאור שאלת הבעש"ט ומענה המשיח ע"פ חסידות – ראה לקו"ד ח"ב ליקוט טז-יח.

25) ראה גם ד"ה פדה בשלום הנ"ל (סעיף שעה ואילך), שההמשכה ד"חסידות" היא דוגמת ההמשכה דלעתיד.

26) כמרז"ל (מגילה כט, א) הקב"ה שב עמהן מבין הגליות.

27) רמב"ם סוף הל' מלכים. – שגם בזמן ביהמ"ק לא הייתה מלאה הארץ דעה את הוי' גו'.

28) ראה רמב"ם שם דלא יהי' קנאה כו' וכל המעדנים כו' – אף לדעתו (שם ר"פ) ד"וגר זאב גו'" משל הוא. ועאכו"כ להדעה (וכן היא הכרעת תורת הקבלה והחסידות) – דהדברים כפשוטם. ועייג"כ ראב"ד (הל' תשובה פ"ח ה"ב). עבוה"ק ח"ב פמ"א. ובכ"מ.

ואואפ"ל לחומר הענין (עכ"פ בדוחק), דגם לרמב"ם ב' תקופות לאחרי שודאי משיח הוא, ו"מלאה הארץ דיעה גו'" יהי' בתקופה הראשונה דגאולה, וכל הפרק שברמב"ם שם מדבר בתקופה זו. וכמ"ש בהל' תשובה פ"ט ה"ב שמ"ש ומלאה הארץ דיעה גו' מיירי בהתקופה שעולם כמנהגו הולך.

עפי"ז יש לתרץ קושיית הלח"מ (הל' תשובה פ"ח ה"ז), כי מ"ש "אין בין כו' אלא שעבוד מלכיות בלבד" הוא רק בתחילת הגאולה. (וא"ש תירוץ הכ"מ (הל' מלכים רפי"א) על השגת הראב"ד (שם), שהרמב"ם אזיל לטעמי', כי בתחלת הגאולה, אין מלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ולא יוצרך להיות מורח ודאין). אבל אח"כ, גם הרמב"ם מודה שיהי' חידוש בעולם, ומ"ש (ישעי' ב, ד) וכתתו חרבותם לאתים הוא כפשוטו, ולא דרך משל בלבד. ומכיון שהם בטלים בתקופה השני' (עכ"פ) של הגאולה, הרי זה מוכיח שאינן תכשיטין.

29) ברכות לד, ב. וש"נ. רמב"ם הל' תשובה ספ"ט. הל' מלכים פי"ב ה"ב.

30) ראה זח"א קלט, א. וראה לעיל הערה 72.

31) זח"ג קכה, א. נתבאר באגה"ק סכ"ו.