ספריית חב"ד ליובאוויטש

ליובאוויטש - ליובאוויטש בדור החמישי של חב"ד

הוד כ"ק אדמו"ר מרנא ורבנא שלום דובער נולד בליובאוויטש כ' מרחשון תרכ"א (1860).

משך זמן אחרי הסתלקות כ"ק אביו אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, בשנת תרמ"ג (1882), קיבל עליו את נשיאות חב"ד.

בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד רבינו את ישיבת תומכי תמימים. בתחלה למדו התלמידים בכמה מקומות שבחצר, אמנם בשנת תרס"א (1901) התרבה מספר התלמידים, ואז התחילו הלימודים באולם הגדול.

האולם הגדול נבנה מתחלה להיות בנין קיץ, בלי תנורים לחממו, עם קירות עץ פשוטים שהתקלקלו במשך השנים. התחילו אז לשפץ את הבית. השיפוץ נמשך עד שנת תרס"ג (1903), שבמשך הזמן הזה בנו בו את התנורים, חידשו את היסודות והרצפה, חלונות חדשים ושאר השיפוצים הנדרשים ללימוד הישיבה (אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע חי"ג אגרות תריט; תרכג).

לימוד התלמידים באולם הגדול היה אצל 18 שלחנות גדולים, עד 10 תלמידים אצל כל שלחן. באמצע האולם בימה רחבה, ועליה שני שלחנות עבור המשגיחים (רשימות דברים ח"א עמ' שטו).

בשנה הבאה תרס"ב (1902) בנו מטבח וחדר אוכל בחצר לתלמידי הישיבה (תולדות התמימים, כרם חב"ד 3 עמ' 57).

בית התבשיל הזה הספיק לכמה שנים; עד אשר התרחבה הישיבה ביותר והוכרחו לבנות בחצר עוד בית גדול, עבור בית האוכל לתלמידי הישיבה. גם התרבו אז תלמידי החדרים שבאו ללמוד בליובאוויטש, ולא הספיק המקום לכל אלו, ולמדו גם הם בבנין החדש הנ"ל.

בשנת תרס"ו (1906) נתקבלה תרומה חשובה לצורך זה (כרם חב"ד ג עמ' 142). במשך השנים הסמוכות נבנו שני בתי לבנים בחלק המזרחי של החצר, שבהם גם היה אולם הלימודים לתלמידי השיעורים, חדר האוכל המיוחד לחג הפסח ופנת טה לתלמידי הישיבה (רשימות דברים - חטריק ח"ב בסופו. ליובאוויטש וחייליה ע' 22. כור עוני עמ' 152).

*

גם מקוה התחיל אז כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לבנות בחלק המזרחי של החצר; אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה במקומה הקודם (אגרות קודש שלו ח"ד אגרת תתקסג).

*

כשגדלה הישיבה והמקום לא הספיק, נפתחו סניפים רבים לישיבה בעיירות שונות ברוסיה: זעמבין; קובליץ; נעויל; האראדישץ; דאקשיץ; באבינאוויטש; חאראל; חרסון; חרקוב; ראמען; שצעדרין (ראה מבוא לאגרות קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ג עמ' 8-11).

ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש התקיימה במשך יותר מעשרים שנה, משלהי שנת תרנ"ז (1817) עד שנת תרע"ח (1918).

בשנת תרע"ח (1918) עברה הישיבה לקרעמענטשוג, ואחרי כן התחילו הרדיפות על הדת ברוסיה, הישיבה ירדה לאט לאט למחתרת - בעשרות עיירות ברוסיה (ראה תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית עמ' רכז ואילך).

*

רב העיירה ליובאוויטש בתקופת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע היה הרב דוד יעקבסון.

*

בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחלת שנת תרע"ו (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, הוכרחו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ובני ביתו לברוח מליובאוויטש. היו כמה שבועות בדרך ואח"כ התיישבו ברוסטוב על נהר דון, שבפנים המדינה רחוק מהספר.

כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע כותב (אגרות קודש חי"ד עמ' נד): באנו לפה ראסטאוו בשנת תרע"ו בחדש מרחשוון בסופו, בתקוותינו בקיץ הבא לחזור למגורינו ליובאוויטש, וכה הלך שנה אחר שנה.

בשנת תר"פ (1920) נסתלק כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ברוסטוב, ושם מנוחתו כבוד.

*

בשעה שנסע רבינו לרוסטוב, לקח אתו עמו את אוסף כתבי-יד-קודש של רבותינו נשיאינו, ומספר מוגבל של ספרים הדרושים לו. אמנם כל אוסף הספרים הגדול, אלפים רבים של ספרים ומאות כרכי כתבי-יד, ארזו ב35- ארגזים גדולים והניחו למשמרת במחסנים של החסיד ר' זאלקינד פערסיץ במוסקבה.

אח"כ נלקחו ספרים וכתבי-יד אלו אל הספריה הצבורית במוסקבא, ושם נמצאים הם בגלות עד היום הזה.

*

אחרי נסיעת הרבי ובני ביתו מליובאוויטש, נשארה הישיבה תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה בקרעמענטשוג, בשלהי קיץ תרע"ח (1918).

לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים.

לפני הנסיעה ישבו להתוועדות, עם רגש מר - שנפרדים מליובאוויטש; אף שהיתה התקוה שזהו רק דבר זמני, ובתום המלחמה יחזרו כולם לליובאוויטש  (זכרון לבני ישראל עמ' עג).