ספריית חב"ד ליובאוויטש

זכרונותי - מבוא

אחרי יציאת אנ"ש מרוסיה, בשנים תש"ו-ז, הורה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לכמה מאנ"ש שירשמו את כל מה שזוכרים מהפעילות שנעשתה על ידם ברוסיה, ואת שמותיהם של אנ"ש והתלמידים שעסקו בזה למקומותיהם וזמניהם.

בי"ח טבת תש"ט כתב אודות זה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע אל השד"ר הרה"ח ר' בנציון שם טוב (אג"ק ח"י אגרת ג'שסה):

יבוא בכתובים משמי עם ידידנו אנ"ש והתמימים יחיו באה"ק ת"ו ובשאר המקומות שאפשר להתדבר עמהם בכתב בענין זה, ולשלוח הכל אלי, ויחדתי מי שיסדר כל המכתבים והידיעות אשר יגיעו בענין זה.

ובכ"ד שבט תש"ט כתב לו שוב (שם אגרת ג'שצח):

נהניתי במאד מהחלטתו הטובה למלאות בקשתי אשר יעורר את ידידיי התלמידים ואנ"ש, ד' עליהם יחיו, להשתתף אתו עמו, ועל ידו למלאות את אשר העמסתי עליהם לרשום איש איש מכללות העבודה בהחזקת התורה ולימוד דא"ח בארץ מולדתינו. והשי"ת יצליחם ויגיד לכולם ברכתי בגשמיות וברוחניות.

אחד מאלו שכתבו אז את זכרונותיהם, בהתאם להוראה הנזכרת, היה חותני הרה"ח ר' מאיר גורקאוו ע"ה, אשר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע כתב לו בכ"ב מ"ח תש"י (שם אגרת ג'תריב):

קונטרס הזכרונות ששלח נכון נתקבל במועדו, תודה וברכה. ונכון הוא וראוי אשר כל התלמידים הזקנים שי' ירשמו זכרונותיהם הראוים לזכור.

הזכרונות הנזכרים נדפסו בספרו ס' הזכרונות דברי הימים (נ.י. תשל"ו).

*                  *                  *

במשך השנים התחלתי גם אני לרשום את זכרונותי. לא בבת אחת נכתבו הרשימות הללו, כי אם מזמן לזמן במשך השנים. התחלתי לרשום אותן לערך בשנת תש"כ, והמשכתי בכתיבתן במשך 35 שנים הבאות, בזמנים הפנויים, כשהייתי מעלה בזכרוני את דברי הימים ההם.

קטעים אחדים מהזכרונות התפרסמו ע"י בני הרה"ת ר' שלום דובער שי' בספרו "תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית", (קה"ת תשמ"ט). ובקיץ הזה מסרתי לו אותן בשלימותן, על מנת להכינם לדפוס.

וכאן המקום אתי להביע את תודתי העמוקה לבני הנ"ל ולנכדי הרה"ת ר' יוסף יצחק שי' קעלער, אשר שקדו בעריכת והכנת הזכרונות האלו לדפוס, בצורה נאה ומסודרת.

*                  *                  *

יורשה לי לומר כמה מלים אודות תוכן הזכרונות:

ימי חיי ברוסיה קשים ומרים היו, הנסיונות היו איומים ומסירות הנפש שנדרשה להן היתה למעלה מכח בשר ודם. רק אחד מני אלף ומרבבה הצליח בעזהי"ת להשאר בחיים וחזק ביהדות, ורק האמונה והתקוה אשר יבוא יום שנשתחרר מהגיהנום הרוסי ונזכה להתראות פנים אל פנים עם הרבי, היא שעמדה לנו בכל התקופה האיומה הלזו.

ליציאה מרוסיה זכינו בקיץ תש"ו, ונסיעתי הראשונה לרבי היתה לקראת תשרי תשכ"ג. בתיאור החודש הזה מסיים אני את זכרונותיי הרשומים בזה.

הזכרונות הניתנות כאן מתחילות מימי הפרעות, שבאו בהמשך למלחמת העולם הראשונה, כאשר משפחתינו הוכרחה לברוח מעירינו זיוויטוב אל ליפאוויץ, בחורף תר"פ.

בהגיענו לליפאוויץ מתחילה תקופת השתלטות היבסקציה על הרחוב היהודי, סגירת כל מוסדות הדת וההתנכלות לכל מי שנשאר שומר דת.

נסעתי ללמוד בישיבה בקיוב בקיץ תרפ"ז, שם נודע לי על רשת הישיבות תומכי תמימים, ואז התחילה תקופת נדודיי בישיבות המחתרתיות ברחבי רוסיה, במשך 10 שנים, עד לנישואיי בחרקוב בשלהי חורף תרח"צ.

במשך 10 השנים האלו נסגרו ישיבות בזו אחר זו, ברחנו מעיר לעיר והמשטרה החשאית אחרינו. נתפסנו כמה פעמים למאסר וכששוחררנו ברחנו לעיר אחרת שבה פתחנו שוב ישיבה מחתרתית, עד אשר עלו על עקבותינו.

נדודיי בתקופה הזאת היו בעיירות וויטבסק, פערעיאסלאוו, קיוב, באקו, כותאיס, קולאש, קיוב, מוסקבה, קיוב, טשערניגאוו, מאלאחאווקא, לנינגרד, מוסקבה,  וואראניז', קריוואיראג וחרקוב.

לא רק האיסור ללמוד בישיבות והמעקבים של הבולשת אחרינו היו בעוכרינו, אלא גם שאר החוקים ומשפטים בל ידעום:

אסור היה להסתובב ברחוב בלי תעודה מאושרת, שבה מפורט מצבו של הבחור, אם הוא לומד או עובד. אסור היה להתגורר בעיירות הגדולות בלי אישור מיוחד בתור פועל וכיו"ב. מוכרחים היינו לסדר לעצמינו ניירות מזוייפים, שהושמדו מזמן לזמן בעת המאסרים.

אם המצב אינו קשה כ"כ לבני אנ"ש, שיכולים להתחבאות תמיד בבית קרוביהם מאנ"ש; מה יעשה לו בחור צעיר שאין לו קרובים בין אנ"ש, משפחתו גרה בעיר רחוקה באוקראינה והוא נודד מעיר לעיר וחי בישיבות במחתרת, מתגורר בדרך כלל בביהכנ"ס הפתוח לעין הבולשת. מסתובב בלי אישור מגורים ובלי שום ניירות, או עם ניירות מזוייפים, כאשר כל מאסר יכול לגרור אתו משלוח לגלות, עבודת פרך בלי רשיון התכתבות או גם גרוע מזה. כך התקיימו החיים במשך קרוב ל10- שנים!

פתאום מגיע גיל ההתייצבות לצבא, שבו אין שום זכות קיום למי ששומר דת. מספרים על בחור אחד שנלקח לצבא ולא רצה לאכול נבלות וטריפות, עשו לו משפט, האשימו אותו שעושה זאת כדי להחליש את כחו של הצבא הרוסי ודנו אותו למשפט מות, הי"ד.

מה יעשה א"כ בחור מפלך וויניצא שבאוקראינה שמגיע לגיל ההתייצבות לצבא, רחוק מהבית ומהמשפחה, מאחוריו כמה מאסרים ואין לו תעודת זיהוי ראויה.

ואם זה לא מספיק, חל זמן ההתייצבות בי"א תשרי תרצ"ו, בעיר מוסקבה, אשר רק שבועות אחדים קודם אסרו שם את כל ראשי אנ"ש ושלחו אותם לארץ גזירה.

פתאום מודיעים לי חבריי, שבמשטרה החשאית מתעניינים אודות בחור אחד, שעל פי הסימנים נראה שהכוונה היא אלי.

ודווקא בשעה הזאת מורה לי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע את העצה הנכונה להפטר מהצבא: "ילביש משקפיים, והשי"ת יעזרהו בגו"ר", ובאופן נסי שלמעלה מדרך הטבע לגמרי קבלתי עי"ז פטור מוחלט מהצבא, וברחתי מיד ממוסקבא לוואראניז'.

כעבור שנה שולחת אותי הנהלת רשת הישיבות המחתרתית לנהל מחלקה מחתרתית בקריוואיראג, ובזה עסקתי עד לנישואיי בשעטומו"צ בחרקוב, בשלהי חורף תרח"צ.

הפטור מהצבא שקבלתי באופן נסי, ע"י לבישת המשקפיים, הועיל לי לתקופת לימודיי בוואראניז', קריוואיראג, ולתקופת מגורי בחרקוב - עד לתקופת מלחמת העולם, שאז הפסיקו להתחשב עם "פטור" שהיה כבר לאדם, כל אדם צעיר שהיו לו ידיים ורגלים לקחו אותו למלחמה. רבים מחבריי נלקחו אז לצבא ולא חזרו.

המלחמה מגיעה לחרקוב, הוכרחנו לברוח לאסיה התיכונה והתיישבנו בסאמארקאנד.

דרך הנדודים הזאת, שלשה שבועות בקרון מסע, קשה היתה מדאי עבור בנינו יחידינו בגיל שתים וחצי, ובהגיעינו לסאמארקאנד נפטר. רק אחרי יציאתינו מרוסיה זכינו שוב להפקד בבנים.

בסאמארקאנד לא הצלחתי לקבל פטור חדש מהצבא, והוכרחתי לרדת שוב למחתרת. קבלתי ניירות בתור פליט פולני בשם נפתלי באט, שאותם עדיין לא לקחו לצבא. לא יכלתי לחיות בגלוי בניירות אלו, מבלי ידיעת השפה הפולנית. מכ"ש שלא יכלתי לעבוד ולהתפרנס על פי הניירות האלו. הסתתרתי ועבדתי על שם זוגתי, כאילו היא העובדת.

המלחמה הסתיימה, וניירות פולנים אלו הועילו לי אף לעזוב את רוסיה, מבין הראשונים מאנ"ש. יחד אתי נסעה זוגתי שנרשמה כאילו היא נישאה שוב לפולני בשם נפתלי באט.

זה היה בקיץ תש"ו. אחרי תקופת נדודים של שלושה שנים הגענו בשעטומו"צ לארה"ק בתחלת קיץ תש"ט, והתיישבנו בכפר חב"ד.

השנים הראשונות בכפר חב"ד היו קשים מאד, עד אשר התחלנו להסתדר קצת בבתים החדשים שנבנו עבורינו בשנת תשי"ז.

מיד כשהתחלנו להסתדר התחלתי להכין את עצמי לנסיעה לרבי, שלזה זכיתי בשלהי אלול תשכ"ב.

בתיאור חודש החגים אצל הרבי מסתיימים זכרונותיי המתוארים כאן, ויה"ר שבמהרה בימינו נזכה להתראות שוב עם אבינו רועינו, והקיצו ורננו שוכני עפר, ומלכינו בראשם, בהתגלות משיח צדקנו בגאולה האמתית והשלימה בקרוב ממש.

ישראל יהודה לוין

יום ד' ח"י אלול ה'תשנ"ה

כפר חב"ד ארה"ק