ספריית חב"ד ליובאוויטש

זכרונותי - פרק כ. הנסיעה ללעניגראד

בינתיים הוצעה לי הצעה שאסע ללעניגראד, ושם אדבר עם הרה"ח ר' נפתלי דוליצקי (בנו של החסיד ר' שמואל אבא דוליצקי) שישלחו כסף למאלאחאבקה בשביל עזר הישיבה הנ"ל.

בהתאם למאמר חז"ל "חטוף ואכול, חטוף ושתי" היתה לי השתוקקות לחטוף לראות חסידים מאנ"ש ולראות התוועדויות; כי בתקופה זו אסרו הרבה מאנ"ש ושלחום לערבות סיביר ולמקומות אחרים, ואם לא עכשיו מי יודע מתי אזכה. קבלתי את ההצעה, ונסעתי ללעניגראד.

כשבאתי ללעניגראד, באתי לבית הרה"ח ר' יצחק ראסקין ע"ה, והוא קיבלני בסבר פנים יפות ללון אצלו. וזה היה מסירת נפש בפועל ממש, כי ב"לעניגראד" היה יותר קשה מאשר במוסקבה להחזיק אנשים לא רשומים בבית.

ביום ששי כשהלכתי לטבול במקוה, נגש אלי הבחור התמים המופלג בעבודת החסידות ובפרט בעבודת התפילה, שמואל מורוזוב הנקרא "מוליע" בנו של הרה"ח ר' אלחנן מורוזוב, ואמר לי בזה"ל: האבא ביקש שתאכל אצלינו בשבת, רק שתקנה לחם בשבילך ותביא אלינו ערב שבת. ובלעניגראד היה יותר קל להשיג לחם, כי עמדה קבוצה ומכרה את המנות לחם שקיבלו (כי הם אכלו בהמסעדה של מקום עבודתם).

שמחתי מאד שאזכה לשבות אצל הרה"ח ר' אלחנן מורוזוב ביחד עם הבנים שלו, כי היה יקר אצלי מאד אפילו רק לראותו, וגם בניו היו חביבים עלי (הוא דר בחדר קטן בשכנות להרה"ח ר' יצחק ראסקין). קניתי לחם, והבאתי.

אחר קבלת שבת קרא אותי הבחור הת' "מוליע" מרוזוב ללכת לאכול סעודת שבת. כשנכנסתי לחדר התפעלתי, ראיתי מנין אורחים כמוני, שאת כולם הזמינו אל סעודת שבת בזמן רעב כזה, אנשים שהיה אסור להם להמצא בלעניגראד. התיישבנו בדוחק גדול כי החדר היה קטן, אבל הסעודה היתה נחמדה. לשבת עם חאניע ומשפחתו בסעודת שבת, זו היתה חוויה עולמית.

ביום ראשון למדתי בבית כנסת שאנ"ש מתפללים שם, ושם היה הרה"ח ר' אלי' חיים רויטבלאט75. בערב באו כמה מנינים בחורים צעירים, ביניהם היו כמה מחברי, שלמדו אתי ביחד בוויטעבסק בשנות תרפ"ח-תרפ"ט. הרה"ג הרה"ח ר' נחום טרעבניק אמר לפניהם שיעור, והיה זה כעין תפארת בחורים.

בזמן ההוא קבלו (כמדומני ע"פ פקודה מהממשלה שמוכרח להיות רב בעיר גדולה כזו, בשביל החוץ) למשרת רב של לעניגראד את הרה"ג הרה"ח הרב גלוסקין ממינסק (זה היה ע"י רמז מהממשלה) והוא חזר על הבימה מאמר חסידות.

בפורים התוועדו אצל הרה"ח ר' אלחנן מרוזוב. אח"כ הלכו אל בית הרה"ח ר' שמואל נעמוטין (הרה"ח ר' חייקל חייקין בא אז בקישרי שידוכים עם בתו, והיתה התוועדות גדולה, עם שולחנות ארוכים בגשמיות. כל המשתתפים היו מלובשים יפה ומודרני, כי הם ב"ה הרויחו אז היטב, והחיים היו אצלם לפי ערך באופן טוב ב"ה).

הרה"ח ר' פרץ מוצקין שתה משקה והתוועד והיה קהל מאנ"ש וצעירים מאנ"ש. מחותנים גדולים בהתוועדות הפורים הזאת היו הרה"ח ר' ברוך שיפרין והרה"ח ר' מנשה אלטהויז, והשניים התחרו ביניהם, ובכללות לפי לניגראדסקי טיפ. אני הקשבתי היטב למה שדיבר הרה"ח ר' פרץ מוצקין והשתדלתי לקחת מוסר השכל אל עצמי.

כמו"כ היה שם אז הרה"ח ר' מיכאל דווארקין ז"ל שבא ג"כ ממוסקבה, כי הוא הכין עצמו להעתיק לריגא; כמדומה שכבר הובטח לו אז שמקבל היתר יציאה, והיה   עניניו במקום מגורו בלנינגראד לפני נסיעתו לריגא. הוא ג"כ לן אז בביתו של ר' יצחק ראסקין.

ר' חאניע ובניו (ואולי גם משפחת ראסקין) עבדו טריקו, שמקודם עושים מהמכונה עיגולים גדולים של סחורה טוויה, ואח"כ מסדרים אותם וחותכים לחתיכות לפי המדות. ולקחו את העיגולים הגדולים ופשטו אותם על הרצפה, וזה היה הכרים והכסתות שלנו שעל זה ישננו. אבל זה היה מסירת נפש ממש - אם מישהו מהממשלה היה מרגיש בנו ח"ו וח"ו. ככה ביליתי כחודש ימים בלעניגראד.



75) נולד בנעויל - תרס"ז. למד בתו"ת משנת תרפ"ד עד שנת תרפ"ט. בשנת תש"ו יצא מרוסיה. משנת תשט"ז בנ.י. - משפיע בישיבת אהלי תורה ובשכונת קראון הייטס.