ספריית חב"ד ליובאוויטש

זכרונותי - פרק כב. המשך הלימודים במוסקבה

בקיץ תרצ"ד היתה התוועדות חסידותי בבית הכנסת, וידברו אודות הבחורים, ויסדרו אשר הרה"ג הרה"ח ר' רפאל כהן מנעוועל יתחיל ללמוד אתנו נגלה. ר' אלחנן מאראזאוו למד אתנו פעם מאמר, אבל בכלל למד אתנו הרה"ח ר' פנחס שרייבער (הנקרא פיניע ראקשיקער) המשך תרס"ו.

הבחורים שלמדו אתי: ר' שלמה מטוסוב. ר' מאיר זרחי ע"ה. ר' מיכל מקרעמענטשוג [קוזניצאוו]. ר' חיים ליפא לוין. ר' אברהם יהושע קוראטין (בנו של הרה"ח ר' שילם ז"ל המשפיע מליובאוויץ). וקצת זמן גם ר' מיכאל טייטלבוים. ר' יוסף ווילענקין. ר' דובער גורעוויץ. ר' הירשל כהן (בנו של הרה"ג ר' רפאל כהן). ר' בנימין לויטין (בנו של הרש"ל). ר' אברהם קיובמאן (בנו של הרה"ג הרה"ח ר' דוד הורודוקער) ועוד. היה כאלו שהיו קבועים כנ"ל, והיו שבאו זמנית. ובמשך הזמן בא למוסקבה - מאלאחאווקע, והצטרף אלינו גם הבחור הת' ר' מענדעל מאראזאוו.

בהיותינו במאלאחאווקע נוכחנו, שצריכים שכל אחד צריך להיות לו חבר טוב, ושיגלו זה לזה נגעי לבבו גם ברוחניות, וזה עוזר לעבודה. בפרט בזמן מסוכן כזה בגו"ר ושבארזים נפלה אש, רוצים לעשות כל דבר המועיל להתחזק עי"ז ביהדות. אני נבחרתי להיות חבירו של הת' מיכאל טייטלבוים.

פעם הלכנו לפנות ערב (אני ומיכאל טייטלבוים) ודיברנו, והתעמקנו כ"כ בדיבור עד ששכחנו ש"מאלאחאווקע" זה בתוך יער גדול, ונמשך להרבה הרבה קילומטרים. הלכנו על יד העצים, ונעשה לילה. פתאום הרגשנו שתעינו ונקלענו לאמצע היער, לא ראינו בתים, והלילה נחשכה. לא ידענו מה השעה, ולאן ללכת, כי טעינו בלילה ביער גדול, ואין ענין ללכת הלוך ושוב.

פתאום ראינו מרחוק בתוך העצים מאיר אור. התקרבנו אל האור, והנה בתוך היער עומד בית. אני פחדתי לגשת, אבל מיכאל לא פחד, ונגש והתחיל לדפוק בהדלת או בהחלון. פתאום קפץ כלב גדול שחור והתחיל לנבוח בקול וצעקה, ונעמד על שתי רגליו. נבהלתי מאד, והתחלתי לצעוק בצעקות בהלה. הדלת נפתחה ויצא גוי צעיר עם רובה בידיו, ואמר: קומו ונלכה למועצה או למשטרה, גנבים אתם! מי הביא אתכם בלילה הנה כ"כ רחוק ביער?

אנחנו נבהלנו עוד יותר, רק זה היה חסר לנו בזמן ההוא, משטרה וממשלה. התחלנו לבקש ולהגיד שאנו אנשים ישרים, רק טיילנו ותעינו. והראינו הציציות שלנו. ואמר לנו הגוי שהכלב נמצא כל הזמן קשור לשלשלת כי הוא טורף אנשים. רק אתמול היתה פה גניבה, ולכן התרתי אותו מהשלשלת, שיטרוף הגנבים. ואני לא הייתי מרחם עליכם, רק מפני שהתפלאתי איך זה שהכלב לא עשה לכם שום דבר רק נבח, מזה אני רואה שאתם אנשים ישרים; אבל עוד פעם אל תלכו בלילה ביער. הוא הוביל אותנו על הדרך ל"מאלאחאווקע". מובן שאצלי היה ברור שזהו זכותו של מיכאל שיחי'. ות"ל בעד הכל.

למדנו בבית כנסת "מאלאחובקע" וגם ישננו שם; אבל מובן שזה לא היה מקום קבוע. הגבאים היו אנשים מוסקבהים, בעלי בתים. אחד היה נקרא קליאט (לא היה לו זקן). והבעל הבית של הבית כנסת, שהשכיר ביתו בשביל זה, היה ג"כ איש כזה שבניו ובנותיו היו פקידים בממשלה. הם לא הרשו לנו לישון שם בקביעות, רק באקראי יכלנו לישון שם. ניסיתי לבקש מבחור אחד שעבד במוסקבה, שעד שיבא מעבודתו אלמד בביתו. אבל לא היה לזה טעם לא בגשמיות וכ"ש לא ברוחניות וכו'.

לבסוף נסעתי למוסקבה. ושם היה יהודי נקרא בשם מר לוריא. היה לבד בבית, והיה מכניס אורח. כבר כתבתי שבמוסקבה היה אז הרבה אורחים, וגם אני הייתי אצלו כאורח. שם נפגשתי עם ליטאים.

בשבת הלכתי אתו לבית כנסת הגדול. עשו מנין תחת המדרגות, וכיבדו אותי במפטיר בפרשה בחוקותי. כשגמרתי את ההפטורה עם הפסוק "רפאני וגו' הושיעני ואושעה וגו'" הרגשתי הבקשה בעומק לבבי.

פעם אחת כשנכנסתי לבית הכנסת הגדול לפני מנחה ביום חול וראיתי שהאולם מלא ביהודים ועל הבימה יושב הרה"ק רבי לוי יצחק, אביו של הרבי, וחוזר מאמר. באמצע המאמר אמר בקול רם אשר ס'ס'ס'ר' הוא בגימטריה מצרים, ונבהלתי לשמוע דברים ברורים כאלו.

נמצאתי וישנתי אז בבית כנסת מארינה רושציע. שם היה השמש, הישיש ר' זושיע פז78. הוא היה באמת איש פז. היה לו חדר שלו בבית הכנסת, ושם ישננו. אמנם שם היה הפרעזידענט איש אחר לגמרי - מוסקבהי, ופחדו ממנו. פעם (לפני מנחה) אמר לי ר' זוסיע: שעד חצי שעה או שעה אחרי מעריב אתה לא צריך להיות פה, כי הגבאי צריך לבא. ואם יראו אותך, יגרשו אותך לגמרי. הוא הציע לי ללכת ולחזור כעבור שעתיים. פחדתי להסתובב ברחוב. לא רחוק משם, היתה שדרה עם עצים וספסלים, ושם היה מלא גוים בחורים ובחורות צעירים וצעירות. נכנסתי וישבתי על ספסל, ותיכף התחילו להסתובב מסביבי נערות גויות צעירות פשוטות, בלי שום בושה. הוצאתי מהכיס שלי איזה מכתב, והסתכלתי בו. הם התיישבו מסביבי והתחילו להסתכל בהמכתב ולדבר. מה יכולתי לעשות, כל דקה היה אז אצלי כמו שעה. עד שסוף סוף הגיע הזמן ונכנסתי חזרה לבית הכנסת, ועדיין פחדתי אולי הוא מדאי מוקדם. ככה עברה לילה.



78) אודותיו "מזלאבין לניו-יארק" (מ. שוסטערמאן) עמ' 9; 24.