ספריית חב"ד ליובאוויטש

זכרונותי - פרק א. בית אבא

נולדתי ביום השבת קודש, ז' תמוז תער"ב, בעיר זיוויטוב (הסמוכה לטיטוב ודאשוב, פלך וויניצא) שבאוקראינה, לאבי מוהר"ר אפרים שמואל בן הרב יוסף ולאמי מורתי מרת לאה בילא בת מוהר"ר ישראל ביליענקי שו"ב מדאשוב.

כבוד אאזמו"ר ז"ל - הרב ר' יוסף ע"ה (אבי אאמו"ר: ר' אפרים שמואל ז"ל) נולד בעיירה - לעטיצוב (עיירה הסמוכה לדיראזשנע, במחוז קאמיניץ-פודולסק) בערך בשנת תרי"ב. הוא שימש ברבנות בעיירות לעציטוב; זיווטוב (הסמוכה לטיטוב); דאשוב; ליניץ (בסביבת אומאן בפלכי וויניצע - קיעוו, אוקריינע). נפטר לערך בשנת תרמ"ט.

בפטירתו נשארה הסבתא, מרת שרה יהודית, אלמנה. עם שלשה יתומים: אבא מארי ר' אפרים שמואל ע"ה (שנולד לערך בשנת תרל"ח, והיה אז בן י"א שנה), אחותו חיה ברכה, ואחיו אברהם יעקב.

אברהם יעקב נסע לארה"ב בבחרותו, ובצעירותו נפטר שם. הדודה חיה ברכה התחתנה עם ר' מאלכימאן, וגרה עם משפחתה בדיראזשנע (ליד קאמיניץ פודולסק) עד מלחמת עולם השניה, ומני אז לא נודע אודותם.

אאמו"ר ז"ל למד בישיבת בארדיטשוב. והתחתן עם אמי מורתי לאה בילה הי"ד, בת ר' ישראל ומרת חוה ביליענקי מדאשוב.

הסבא ר' ישראל ביליענקי (מדאשוב), היתה לו משרת שו"ב בדאשוב. והי' חתנו של הרב ראבינאויץ.

אודותם ואודות המשפחה כתוב ברשימה שכתבה אמי מורתי ע"ה אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ זצוקללה"ה (שמור בארכיון הספריה):

ב"ה אדר"ח תמוז פ' חקת שנת תרצ"ד, ליפאוועץ

... נולדתי בלינעץ. אבי [ר' ישראל ביליענקא] ע"ה ואמי [מרת חוה] היו מנכדי ר' אברהם יהודה מלינעץ. נתגדלתי בעיר דאשוב.

אבי אמי מו"ה ר' יוסף יהודה ז"ל שו"ב על עיר חדש, מנכדיו של ר' נחמן קאסעווער ז"ל ור' משה ז"ל בנו.

אבי ז"ל היה איש תם וישר ... לדאבוני מת אבי באבי ימיו ונשארנו שבעה יתומים קטנים. הגדול מאתנו היה בן שמונה עשרה שנה, ונתמנה לשו"ב בדאשוב, ומזה כלכל אותנו ואת ב"ב ... אח"כ נשאתי לבעלי המנוח מו"ה אפרים שמואל בן הרב ר' יוסף ז"ל מזיוויטוב. היה מלמד ויראתו את ד' היה גדול עד מאד.

להורי היתה חנות קטנה בזיווטוב, ואמי מורתי ישבה בהחנות בימי הירידים, ובהירידים היותר גדולים היה אבי ז"ל עוזר לאמא בהחנות.

לאבא ע"ה היה בביתינו חדר של תלמידים קצת מבוגרים שלמד אתם לימודי קודש. אבא החזיק בהחדר גם מורה מלומד, שלמד עם התלמידים בשעה מיוחדת קרוא וכתוב, נ"ך, דקדוק, וחשבון, כדי שכל היום יהיו הנערים בהחדר. אמי מורתי היתה מלומדת, כי בצעירותה למדה בחדר (ככה היה אז המנהג בהמחוז ההוא, שגם בנות ילמדו בחדר). והיו זמנים שהיא היתה המורה שלימדה את התלמידים קרוא וכתוב, נ"ך, דקדוק וכו'.

ובמכתב שכתבתי אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בחודש אייר תרצ"ד:

אדוני אבי ע"ה מהור"ר אפרים שמואל בהרב יוסף ע"ה היה מלמד תינוקות בעיר ליפאוויץ, וחינך את בניו ובנותיו בדת היהדות במסירות נפש ממש, ועד זמן האחרון לא הלכו אחותיי בבית הספר שלהן, אע"פ שפעמים רבים באו להכתיב אותן לבה"ס, ואמרו שיקנסו אם לא ילכו אעפ"כ לא שמעו להן.

ובחמשה עשר לחודש שבט שנת צ"ג נלקח עטרת ראשי כבוד אדוני אבי ע"ה שבק חיים לכל חי, והניח אותנו, אחי הגדול ממני מה"ר יוסף יח', בפורים משנה הזאת שנת צ"ד, מלאו לו עשרים וחמשה שנים, ואותי בשבעה בתמוז ימלאו איה"ש לי עשרים ושנים שנה, ואחותיי הקטנות ממני, הגדולה מהן מרת שרה תחי' ביוה"כ איה”ש ימלאו לה עשרים שנים, ואחותי הקטנה ממנה מרת רבקה תחי' באמצע הקיץ איה"ש ימלאו לה שמונה עשר שנים, ואחותי הקטנה ממנה מרת פריידע תחי' בעשרה לחודש אדר מלאו לה תשעה שנים ת"ל. ואמי האלמנה מרת לאה-ביילא תחי' היא חולה במחלת הלב ואינה יכולה להשתכר והוצרכה לפרנס אחותיי הקטנות היתומות.