ספריית חב"ד ליובאוויטש

זכרונותי - פרק כח. הישיבה בקריוואיראג

מסרו לי  שר' יונה כהן קורא אותי על אסיפת בחורים המבוגרים - מיכאל נסע בשליחות כזו - ובאתי למוסקבה. ר' יונה עשה אסיפה בבית גיסו ר' זלמן פרוס ע"ה, ודיבר שצריכים לנסוע למקומות ולקחת כמה נערים מאנ"ש וללמוד ולהדריך אותם. ואמר בהאסיפה: כשנתאסף שנית - ז.א. אם לא יקחוני לבית הסוהר - נדבר הלאה. פעם היתה האסיפה בבית הרה"ח ר' משה כצמן במאלאחאווקא.

אני נשלחתי ממוסקבה לקריוואיראג, שם כבר הביא מיכאל טייטלבוים ארבע נערים: לייבקע מוצ'קין, יואל דוכמאן, מנדל רסקין, יהושע קצנלנבויגין [רסקין], ואמר לי שהם שובבים גדולים, וקשה לו עם קטנים כאלו (הם היו בני 12 לערך). ואמר שהוא יסע לזיטומיר, שם יהיו יותר מבוגרים, ואני אשאר עם הקטנים.

כולנו ישנו בבית ר' יואל איטקין ז"ל, זה היה מצדו מסנ"פ יוצא מהכלל. מיכאל נסע, ואני נשארתי להדריך. אח"כ נוספו: צבי בראסלעווער, חצקל ברוד, וועלוועל מנשקיס (אויערבאך), ישראל מאדעס.

למדתי אתם פרק שנים אוחזין.

קבלתי פקודה מר' יונה כהן, שכמו שצריכים לשמור על הבראסלאווער - כי רצו לנסוע לאומאן והיתה סכנה בשביל הישיבה בזמן ההוא להסתובב, ככה צריכים לשמור על בני אנ"ש שישמרו סדרי הלימודים כי היו כאלו קטנים ורצו להתפלל באריכות ועוד לא הבינו שום דבר בחסידות וגמרא, והוצרכו יד תקיפה.

אחרים שלחתי למקומות אחרים, כי היה מדובר בתחלה שרק ד' נערים ילמדו במקום אחד, ואמרו שזה עפ"י הוראת הרבי.

במשך הזמן שלמדתי אתם, הזהירוני שאסע עם הנערים מפה; אם לא, יש כאלו שילשינו עלי, ויאסרוני. כתבתי מכתב לרבי, שאני עובד בארטעל, ושמי ושם אמי, וכן שמות הנערים ושם אמם ובקשתי רחמים.

פעם אחת נסעתי לגייס כספים עבור הישיבה, בעיר הסמונה דניפרופטרובסק. נכנסתי לביתו של הרה"ק רבי לוי יצחק, אביו של הרבי, והוא לא היה בבית, רק הרבנית מרת חנה, שאמרה לי שהוא בבית הכנסת. הלכתי לבית הכנסת ושם ראיתיו יושב ומתפלל.

לפני י"ב תמוז הוצרכתי להאריך הפאספארט שלי והייתי מוכרח לנסוע לוואראניז'. נסעתי לוואראניז', ואת מקומי בקריוואיראג מילא בחור אחד.

בווארוניז' היה שני בחורים מצויינים ומופלגים בלימוד הנגלה - שני הנערים שלמדו אתנו בקיוב; ר' משה בנימין קאפלאן, ור' משה אהרן גיייסינסקי. כשבאתי, נתנו לי הכסף וההנהלה, ושאני אהיה המדריך. אמרתי להם שיתחילו ללמוד שנים אוחזין, שאוכל לדבר אתם בנגלה, וכך עשו [אח"כ שמעתי שמיכאל טייטלבוים לא היה מרוצה מזה שהחלפתי, אבל לא היה לי ברירה].

פעם אחד, כשישבתי ושוחחתי עם ר' בצלאל, הביאו מכתב בשבילי מהבחור מקריוואיראג, וכותב שסגרו הבית כנסת בצהרים בשביל הנערים, והבעלי בתים לא נותנים להם להכנס. נבהלנו לקרוא את זה. בסוף מכתבו כתב הבחור שנתקבל בשבילי מכתב מהרבי בזה"ל:

נהניתי לשמוע מעבודתכם בארטעל, והשי"ת יעזרכם שתצליחו בעבודתכם, והשי"ת יעזור לכם, בכל הדרוש לכם בגשמיות וברוחניות, וטוב יהיה לכם, ומזמן לזמן תודיעו מהנעשה אתכם בגו"ר.

כשקראנו המכתב שמחנו וקיוינו שהכל יהיה בסדר.

כשקבלתי את הפספורט חזרתי לקריוואיראג. תיכף באתי אל שמש בית הכנסת - ר' יהודה - והוא קיבל אותי בשלום עליכם גדול. תיכף נתתי לו 5 רובל, ברוסי' אז זאת היתה נתינה הגונה, כי לא הרויחו בעיירות. אמרתי לו: ר' יהודה, לפני שאתם מתחילים לדבר, ראשית כל תפתחו את בית הכנסת בשביל הנערים, ואח"כ נדבר. הוא פתח את בית הכנסת, ואני התחלתי להגיד השיעור. במשך הזמן נהיה סכנה להיות כל הזמן עם הנערים כל היום בבית הכנסת. אח"כ סידרתי שהשיעור אמרתי לפניהם בבית הכנסת, ואח"כ הלכו לבתיהם, שלנו ונמצאו שם, ושם חזרו על הלימודים.

בקיץ היה המצב שלי נורא עם הפחדים ולא יכולתי להתחזק, וכתבתי לרבי, ובקשתי מיהודי אחד שאכתוב על הכתובת שלו. בתחלה הסכים [ומסרתי אז לרבי את הכתובת שלו], אבל לבסוף אשתו פחדה מאד, ואמרו לי שאם יתקבל מכתב על כתובתם יקרעו אותו, אבל לא יכולתי לכתוב לרבי [שהיהודי חזר בו מהסכמתו] כי הרבי כתב לי כתובתו מקוהרארט. אבל מכתב אחד מהרבי הביא לי היהודי וזה בערך הלשון (כבר כתבתי כי את המכתבים לא יכולתי להחזיק אצלי כי היה סכנה, רק מה שאני זוכר בזכרוני וזהו לפי זכרוני):

הגברת הצורה על החומר, באה על ידי עבודה, ובלימוד בשקידה, בסדר מסודר. והשי"ת יעזרהו בגו"ר, ויפרוש גיני בשלום ר' יואל איטקין שיחי'.

ויותר לא מסרו לי מכתבים, ואיני יודע אם נתקבלו או לא.

על חדש תשרי תרח"ץ בא אלינו ר' מיכאל ראפופורט, וסידרנו שיהיה לנו מנין. התפללנו ימים נוראים בביתו של ר' יואל איטקין ז"ל, ובבית אחר ג"כ, כי בבית הכנסת התפלל חזן מקרמנצוג בשם גלזמן, ובחג הסכות התפלל בבית הכנסת בתור חזן, בחור אחד שהביאו מדניפרופטרובסק, ופחדנו שכולם יראו אותנו.

בשמחת תורה נכנסנו בהחבא לראות את ההקפות, והנה הבחור החזן הנזכר רוק עד הספר תורה ושר ניגוני חב"ד. אח"כ שאלנו אותו מיהו, ואמר לנו שהוא מתלמידי הטכניקום או האוניברסיטה בדניפרופטרובסק, והרה"ק רבי לוי יצחק לומד ומתוועד אתם.

אח"כ התחילו לחפש אותנו. פעם אמרו שבהקומסומול דיברו, שיש פה חדר עם 11 ילדים, ומלמד לומד אתם, ובלילה ילכו לחפש אותם. אני פחדתי וברחתי, והתחבאתי כל הלילה בהמקוה של בית החיים.

במקומות אחרים התחילו לאסור מחברינו, והתחילו להעתיק את התלמידים לקוטאיס, אני נשארתי עם שני תלמידים.