ספריית חב"ד ליובאוויטש

זכרונותי - פרק כט. הנישואים וההגירה לחרקוב

בחדש שבט באתי בקישורי התנאים עם זוגתי מרת איטה דבורה בת הרה"ג הרה"ח ר' מאיר גורקאוו (שגר אז בחרקוב).

כשהתראינו אמרתי לה שבכל יום יכולים לבוא ולאסרני, אעפ"כ היתה מרוצה, כי בכלל היא ג"כ היתה מוכנה שיכולים לאסור אותה מפני דת וחב"ד. וביום ה לחודש ניסן ה'תרח"צ היתה החתונה.

התלמידים שנשארו בקריוואיראג נסעו לקוטאיס; כי בברדיטשוב אסרו ה12- תלמידים, עם הר"מ - הרה"ח ר' משה קאראלעוויצ'ער (רובינסאן) ז"ל.

כשבאתי לחרקוב, חיפשו הורי זוגתי דירה בעדינו, ובאו ואמרו; שאין בנמצא במרכז העיר בית להשכיר, רק בקצה חרקוב, ע"י הבתי חרושת הגדולים. ובאמת זה היה רצוני, כי פחדתי לגור במרכז. אמרתי "טוב", ושמחתי. אמר לי חותני: "כבר מרגע הראשונה אתה רוצה לברוח מהחותן, למה אתה כ"כ שמח?", ולא יכולתי לאמר שזהו מפני הפחד.

לקראת חג המצות שלח לי הרה"ח ר' יונה הכהן מפאלטאווא קמח למצה שמורה עבור כל חג הפסח. הקמח הגיע אלי מהאדיטש, וזה היה אז יקר המציאות ממש. גם שלח לי לקראת החתונה טלית גדול מהודר ביותר, מעשי ידי גרי הצדק שעל יד וואראניז' (מגודל היוקר והחביבות לטלית הזה דייקתי להתפלל בו במשך שנים רבות, גם אחרי בואינו לכפר חב"ד).

במשך זמן קצר, גם חברי מיכאל טייטלבוים התחתן עם בת הרה"ג הרה"ח הרב אליעזר ציצרסקער (דוואסקין, חותן גיסי הרב יעקב גורקאוו ע"ה), וגם שכר דירה לא רחוק ממני. היינו ביחד, התוועדנו ושוחחנו.

לבסוף אסרו גם בקורסק את הישיבה, וברחו התלמידים. כמה נערים באו אז לחרקוב, הם היו אצלי ואצל מיכאל, ומיכאל למד אתם. בין הנערים הי' ר' זלמן לוין85 (כעת בכפר חב"ד), היה אצלי כמה שבועות, יום ולילה, ומיכאל למד אתו. גם ר' דובער קיובמאן בא אז לחארקאוו, והיה אצלי ואצל מיכאל. ועוד גדולים וקטנים היו אצלינו.

אנחנו שנינו נתחזקנו. בשבת מברכים אמרנו תהלים שנינו ביחד, ואחר התפלה התוועדנו שנינו. גם החסיד הזקן ר' אברהם קצנלסון ז"ל, אף שהיה מרחק גדול מהבית כנסת שנמצא שם במרכז העיר עד אלינו, ומ"מ היה בא לפעמים רגלי בשבת מברכים, והתוועדנו יחד. וקצת למדנו, כי היייתי עסוק בעבודה - בטריקוטאזש.

בפרנסה עבדתי רק מה שמוכרחים למסור הפלאן (=הנורמה) לממשלה, ולא בשחור (כי לא רציתי שיאסרוני בשביל שטויות, אחרי שכל הזמן אסרוני רק בשביל הלימוד, וגם הפחד שלי היה רק בשביל זה), ולא הרווחתי אפילו על אוכל.

פעם אחד, כשנתקלקלה המכונה קראתי לטכנאי (גוי גרמני) שגר לא רחוק מביתי, ותיקן לי.

אני עבדתי קשה מאד עם הידיים, וגם היו חורים בהטריקוטאזש. זוגתי ישבה כל הזמן ותיקנה, אבל הסחורה נשארה פגומה, ובמקום עבודתי היו להם טענות. אמר לי הטכנאי: אם אתה רוצה, אסדר לך המכונה על מאטאר-אוטומאט, ויעבוד לבד, אתה רק תסתכל ותשמור. הסכמתי לזה, ועשה לי שולחן, ועל השולחן העמיד את המכונה, וקניתי מאטאר, והתקין לי.

משפחת זוגתי צחקו ממני כשספרתי להם שאני עושה זאת, וחשבו שזה רמאות, כי הם זקנים ועבדו בידיים, וכולם עבדו ככה בימים ההם. אבל במשך זמן קצר התקין לי את המכונה והתחילה לעבוד, אני רק ישבתי ולפעמים הוצרכתי לתקן קצת החוטים, והסחורה היתה ישרה ובלי חורים.

פתאום בא יהודי ושאל אם אני רוצה לקנות מכונת בוקלע עגולה, אמרתי: טוב. ובקש ממני עשרים וחמש רובלים, ואמרו לי שאני צריך לשלם לו משהו יותר, ונתתי לו, בפרט שאת הכסף נתתי ליהודי עני והמכונה היתה במחיר מציאה. לא האמינו שזו תסתדר אצלי, כי במכונה זו בלי אוטומאט לא יכולים לעבוד,  ותקנו לי ג"כ אוטומאט, ובזול מאד. המשפחה של זוגתי התפלאה על זה.

מקודם הרווחתי 150 רובל בחודש, וזה לא היה מספיק אפילו על ההוצאות, ופתאום ראיתי שהרווחתי 1200 רובל בפעם אחת. אני נבהלתי, כי ידעתי המצב של חברי שבכל יום הם נאסרים ונשלחים לסיביר בלי רשות התכתבות, ואני פתאום מתעשר.

לפתע בא אלי ר' שמעון שטילערמאן (שאח"כ נעשה חתנו של ר' בצלאל ווילשאנסקי וחותנו של ר' מיכל ווישעצקי) ומספר כי הוא שליח מהרה"ח ר' ניסן נעמענאוו, וצריכים לאסוף שמונים אלפים רובל על ענין עיקרי של אנ"ש. נתתי תיכף אלף רובל לשמעון, ונעשה נוח לי. ממשפחתי התפלאו עלי: הנה זה לא מכבר היה לי רק לחם צר, ופתאום נתתי את כל עשרי.

המצב מקודם היה כ"כ בדוחק, שכאשר ביקש ממני הרה"ח ר' יהושע קארף86 (שגר אז בחרקוב) הלואה ג' רובל, נתתי לו במסירות נפש, וכעת ב"ה התחיל לשחק לי המזל, וממש מאין בא עזרי.

פתאום בא המלשין דוד איצ'ע לחרקוב, ולן אצל חמי. אח"כ אמרו שצריכים לברוח, ובא חמי אצלי, והתחבא בביתי ולן אצלי, כי הייתי רחוק משאון העיר. אני יעצתי שנעתיק לגרוזי', אבל מי ישמע לבטלן כמוני. לבסוף חזר חמי לביתו, ובשושן פורים תרצ"ט באו לביתו מהנ.ק.וו.ד., ועשו חיפוש, ואסרו את חמי הרה"ח הרה"ג ר' מאיר גורקאוו ועוד ג' מאנ"ש במאסר חזק. גם קראו לבניהם אל החוקרים, וחקרו את הבנים. הפחד היה נורא, כשנפגשו לא הסתכלו זה על זה, אבל אני ומיכאל נהגנו הסדר שלנו כמקודם.

בט' באב תרצ"ט נולד לי בן, והברית מילה עשיתי עם מנין אנשים, וקראתי שמו בישראל על שם אאמו"ר, אפרים שמואל.

אח"כ ברח ר' בצלאל ווילשאנסקי מוואראניז' ובא אלינו לחארקוב, והיינו ביחד.



85 ) נולד בנעויל - תרפ"ד. למד בתו"ת בקורסק, קריוואיראג, מעליטאפל וחרקוב, משנת תרצ"ו עד שנת תרח"צ. בשנת תש"ה יצא מרוסיה. משנת תש"ז בארה"ק.

86) נולד בקרעמענטשוג בשנת תרס"ה. למד בתו"ת בקרעמענטשוג, רוסטוב, פאלטאווא וחרקוב - משנת תרע"ז עד שנת תרפ"ח. בשנת תרפ"ט ניהל את מחלקת תו"ת בחרקוב. בשנת תש"ו יצא מרוסיה. משנת תשי"ב בנ.י. מח"ס לקוטי באורים בתניא.