ספריית חב"ד ליובאוויטש

זכרונותי - פרק ב. ימי הילדות בזיוויטוב

בשנת תרע"ו מסרו אותי הורי ללמוד התחלת הלימוד בחדר של מלמד דרדקי. ובשנת תרע"ז התחלתי ללמוד בחדר של אבא ז"ל.

יהודי זיווטוב היו יראי שמים ושומרי תורה ומצוות. ובעיירה היתה עוד שמירת הדת באופן טוב. בחגים היו הבתי כנסת מלאים.

בזיווטוב היה בית מדרש גדול, וקלויז, ובית כנסת מרכזי גדול.

החזן פינצ'יק היה יליד זיווטוב, ולמד בהחדר של אבא ע"ה. פעם בחג הפסח הביאוהו על הכתפיים אל בית הכנסת (כי היה עדיין צעיר לימים) ומתוך חיבה העלוהו על הבמה, והתפלל בתור חזן לפני הקהל בליל פסח. הוא היה תלמיד מהמקהלה של החזן הגדול בעירנו - ר' שקולניק (דודו של מר לוי אשכול).

בעירנו היה זקן אחד מופלג בזקנה בשם ר' אברהם. וקראו לו: "אברהמיניו המלאך". ובכל שמחת תורה אחרי התפלה והסעודה אסף נערים וילדים, ויצא בחוצות והנערים והילדים אחריו, ושר ברחובות, ונעצר על יד כל בית ובית, ושר עם הילדים, ויצאו מהבתים וחילקו להם שתייה ומיני מתיקה, ומזונות, והיה שמח בכל העיירה.

באמצע שנות המלחמה הראשונה (שנות ע"ז-ע"ח) לקחו וגייסו את אבא להמלחמה, והמלחמה היתה אז בעוצמתה. אמא ישבה בחנות ופירנסה אותנו בדוחק, וגם חינכה אותנו ולימדה אותנו. היינו אז ארבעה ילדים: אחי הגדול ממני בשלוש שנים היה שמו יוסף על שם הסבא ז"ל. ושתי אחיות קטנות ממני (הבכירה -שרה יהודית- היתה אז בת שלוש, ורבקה היתה אז בת שנה אחת).

בשנת תרע"ח נשתחרר אבא מהצבא ופתח שוב את החדר ללמוד תורה לילדים ונוער. ואז התחילה צרת המפלגות; אחרי שהורידו את הצאר נעשה רוסיא לריפובליקה והרשו לייסד מפלגות, והמפלגות קלקלו את הנוער, והעביר את הנוער על הדת.

בפעם הראשונה ששמענו דבר כזה; הביאו בחורה לבית הכנסת, ודברה בפני הקהל, והצעירים עמדו בעזות ובחוצפה נגד הזקנים שסירבו להרשות דבר כזה, והכריחו לשמוע אותה מדברת בבית הכנסת.

והתחילו מריבות וקטטות בין הצדדים של המפלגות. וגם בין המשפחות עצמן נעשו מריבות בין ההורים ובין הבנים והבנות.

כשהתחילו המפלגות התחיל לנשוב רוח חדש, פעם בל"ג בעומר נאספו על מגרש גדול קהל גדול וילדים, וזה היה ממפלגות הציונים שהם היו הדוברים, וחילקו שתיה וממתקים ונשאו נאומים וכו'.