ספריית חב"ד ליובאוויטש

זכרונותי - פרק מא. הנסיעה הראשונה לרבי

בדרך כלל היה בשנים האלו מצב כבד בקושי העבודה ובעניות ובבריאות. קבלתי מכתבים מהרבי. אבל עיקר העיקרים היה הרצון להתראות עם הרבי פב"פ, ולהיות על יחידות, שאת הרגש הזה קבלתי מהחסידים ברוסיה. אבל כרטיס הטיסה, לפי ערך המשכורת בתקופה ההיא, היה צריך עבור זה תשלום של הרבה חדשים, וגם היה קושי בהשגת הניירות.

ככה עברו כמה שנים עד אלול תשכ"ב. ב"ה ות"ל בשעה טובה ומוצלחת, בסוף חודש אלול היה טיסת טשארטער, וטסנו אל הרבי.

ב"ה ביום שלישי, יום שהוכפל בו כי טוב, כ"ו לחדש אלול תשכ"ב, נסעתי בפעם הראשונה אל הרבי. בשעה שתים עשרה יצא המטוס משדה התעופה לוד. אחרי ארבע שעות טיסה בערך, חנינו בפאריז. הוצרכו לרדת מהמטוס על שעתיים עם החפצים האישיים ולהכנס בחדר ההמתנה, בלי רשות לצאת לפאריז העיר.

באו מאנ"ש מפאריז לקבל פנינו, אבל לא הרשו להם להכנס אלינו. מחיצת זכוכית עבה הפסיקה בינינו וביניהם, ראינו זה את זה אבל לא שמענו את קולם. הכרנו את כולם ושוחחנו אתם ברמיזה. רק להרה"ת ר' רפאל ווילשאנסקי הרשו להכנס אלינו. הוא מסר לנו דרישת שלום מכולם.

בשעה רבע לפני חמש, לפי שעון פאריז, טסנו מפאריז לנ"י. היום הזה היה יום ארוך, כי כל הדרך היה יום ארוך מאד. כל הזמן זורחת השמש, יותר מעשרים שעות.

באנו לשדה התעופה לניו יארק. שם חכה עלינו אוטובוס, והביא אותנו ל770. הרבי חיכה עלינו עם תפילת ערבית. כשבאנו, יצא הרבי מחדרו להתפלל ערבית למעלה בהישיבה.

כולם קיבלו אותי בידידות, ידידים ומכירים מכבר, גם מיכאל בא. זאת היתה אצלי השעה שקוויתי לה כל החיים, וב"ה ות"ל זכיתי לזה. הייתי בהתרגשות גדולה שאין לתאר אותה בכתב. כל אחד ואחד מתלמידי הישיבה היה נחמד בעיני.

מיכאל לקח אותי עם המזוודות לביתו. לא יכולתי לישון בלילב מרוב התרגשות. למחרת ביום רביעי העבירוני עם המזוודות לאחד מאנ"ש שגר קרוב ל770, כי מיכאל גר רחוק מאד. בניו יארק היה בזמן הזה גשמים גדולים. נסענו לאיסט סייד, וקניתי מעיל גשם וכובע גשם, וערדלאות בשביל הגשמים.

ביום חמישי בערב, אור ליום שישי כ"ט אלול, יום ההולדת של הצ"צ, היתה התוועדות. הרבי התוועד ודיבר ברמקול. אני התפעלתי מזה שהיה זה לילה שלפני ר"ה, ובעזרת נשים היה מלא נשים, והרבי דיבר לפניהם שיחה.

הרבי דיבר אודות מצוות הכנסת אורחים, גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה. וע"י שיחה זו קיבלו אותנו - את כל האורחים שבאו הנה - ביתר אהבה וחיבה. נתנו לי לחיים להגיד לרבי, ואמרתי, והרבי ענה: לחיים ולברכה. הייתי במצב רוח מרומם כזה, שכל הנסיעה היתה לי כדאי רק בשביל ההתוועדות הזו.

בשיחה דיבר הרבי אודות הרשב"י, ואמר לשון הזוהר הקדוש "מאן פני אדון ה' דא רשב"י". והתבוננתי באותה שעה, כי הנה הדברים יכולים להגיד על הרבי. הייתי בהתרוממות כזו, שלא יכולים להעלות על הכתב.

בבוקר השכם יום ו' ערב ר"ה, אמרנו סליחות עם הרבי. היה קהל גדול, אורחים, שבאו על ימים נוראים ועל כל חדש תשרי. אחרי הסליחות התפללנו עם הרבי. אחרי התפילה אמר הרבי התרת נדרים לפני מנין מזקני אנ"ש. שמענו ההתרת נדרים, וענינו מה שאומרים. אחרי התרת נדרים, קיבל הרבי את הפדיונות. נתתי את הפדיון לידיו הקדושים של הרבי, והרבי אמר "א כתיבה וחתימה טובה"

[ביום הקודם אמרו מהמזכירות, שמי שהביא פדיונות בשביל אחרים ימסור אותם להמזכירות. ומסרתי הכל להמזכירות].

אחרי נתינת הפ"נ לרבי, נכנס הוועד המסדר, וזקני אנ"ש, ומסרו לרבי פ"נ כללי, כל אחד שנמצא פה חותם על הפ"נ ונותנים דולאר דמי פ"נ. ובעת נתינת הפ"נ הכללי, הרבי מברך.

וזהו לשון הברכה שהואיל הרבי לברך (שיחות קודש תשכ"ג עמ' 1):

דער אויבערשטער זאל געבען א כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה, בטוב הנראה והנגלה, לכל אחד ואחת מבני ישראל.

אזוי וויא ס'איז דאך יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת - וקראת לשבת עונג, וואס עונג איז כולל אויך שמחה, זאל זיין א שנה מלאה פון שמחה, ועונג, ביז אין בני חיי ומזוני רויחא.

עונג איז דאס פנימיות עתיק, זאל נמשך ווערן דער תענוג העליון עד למטה מטה, וואס דאס איז דער גילוי פון משיח'ן שיגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, את כל אחד ואחת בתוך כלל ישראל, בקרוב ממש, אמן כן יהי רצון. א כתיבה וחתימה טובה.

אחרי זה נסענו על האהל הק', ומסרנו שם פ"נ, כמו שנוהגים. גם ראיתי איך שהרבי קרא על האהל הק' את הפדיונות, ואח"כ קרע אותם לכמה חתיכות, וזרק על הציון הקדוש. ראיתי פדיונות ואגרות מאה"ק, הכרתים לפי הבולים.