ספריית חב"ד ליובאוויטש

זכרונותי - פרק מד‎. שמע"צ ושמח"ת

ביום ו' עש"ק בהושענה רבה, התפללנו מנחה, והלכנו למקומות רחוקים בבתי כנסיות, לפי הרשימה, לשמח יהודים בהקפות. עד שבאנו כבר היה זמן להתפלל ערבית, ועשינו עם הבע"ב הקפות, ורקדנו ושרנו, ושימחנו את המתפללים.

כשגמרנו ההקפות, התאספנו כולנו לבית הכנסת של הרב יעקב העכט, ועשינו קידוש והלכנו כולנו ביחד, בשיר ובריקוד, ברחובות, עד שבאנו ל770.

הרבי התוועד, ואמר: שכל אלו שהלכו לשמח יגידו לחיים. והתחילו להגיד את אתה הראיתה והקפות, וזה היה השיא של השמחה, איך שהרבי אמר פסוקי אתה הראית ופרצת ואיך שרקד עם הרש"ג בהקפה א' וז', ואי אפשר לתאר בכתב.

בליל ש"ת הלכנו קצת יותר קרוב. כשבאנו ל770 היתה ההתוועדות מאוחר יותר, וההקפות היו עד שעות המאוחרות בלילה. אני עמדתי במקום גבוה. באמצע ההקפות הראה לי הרבי בידו הקדושות שארקוד ואשיר יותר חזק.

באותו רגע כיבדוני בהקפה, ובאותו רגע כבר הייתי למטה עם ספר תורה ביד, כי כבר עזרוני לרדת ולקבל הספר תורה. הייתי בהתרגשות כזו, ומה עוד שכבר עשיתי קידוש. אני לא יודע איך לקחוני מגובה של כמה קומות ספסלים ושולחנות. והנה אני רוקד עם ספר תורה בידיי בהקפות של הרבי.

אחרי שגמרו ההקפות, מאוחר בלילה, חיכינו, כי אמרו; שלפנות בוקר הרבי מחלק משקה בשביל הוספה בלימוד, ושר ניגון חדש.

כשחיכיתי בא אלי ר' קלמן בריקמאן, מהתמימים שלמד אצלי קצת בבעזאן בפאריז, ונותן לי חתיכת בשר, ואמר: הא לך זה מהצלחת של הרבי, כי הוא היה משמש בסעודת הרבי.

אח"כ בא הרבי וסיפר הסיפור והשיחה אודות הניגון של "סטאוו יא פיטו", והתחיל לשיר הניגון. עמדתי ממש ליד הרבי. הניגון היה במילים רוסיות, ואז עוד לא באו בחורים מרוסיה, ולא תפסו את הניגון. והרבי שר את הניגון הרבה פעמים, עד שר' יואל כהן תפס את הניגון. זה היה כ"כ נחמד ונעים ונורא.

אח"כ הלכתי להאכסניה, והנחתי תפילין והתפללתי כדין בן ארץ ישראל. אח"כ נחתי קצת, ובאתי ל770, והלבשתי הטלית, והייתי במנין שהתפללו עם הרבי. אח"כ מכרו האתה הראית ועשו הקפות, והקיפו שלש וחצי פעמים, ואח"כ רקד הרבי עם הרש"ג.

בתחלה עשו מהשלחנות מחיצה מסביב לבימה, וכולם יצאו מהסיבוב. גם אני רציתי לצאת, אבל על ידי עמד הרה"ח ר' שלום בער פעווזנער, ואמר לי: למה צריכים לצאת, תעמוד פה. נשארנו שנינו, והרבי רקד ממש על ידינו.

אח"כ היתה התוועדות גדולה מאד, אחרי מנחה.

בההתוועדות במוצאי שמחת תורה, פתאום אמר הרבי, שכל אלו מאה"ק ת"ו שהיו פעם בצבא או במילואים, שיעלו על השולחן ויגידו לחיים. ראיתי שזה דבר לא פשוט, אמרתי: שהרבי ג"כ יגיד לחיים. וא' מהזקנים מאנ"ש, מכפר חב"ד ת"ו, אמר זה לרבי. הרבי שאל: מי נתן את ההצעה, ואמר: אחד מנציגי כפר חב"ד ת"ו. הרבי אמר: הצעה טובה. ואמר לחיים.

אח"כ אמר שאנחנו נגיד "והיה מחניך קדוש שלום על ישראל". ואמר שישירו וירקדו. וכן עשינו. ואמר הרבי: "מ'זאל יוצא זיין מיט'ן שרעק". לא הבינו מה זה. אח"כ אמרו, שזהו כנראה לפי שהתקרבו הטילים של רוסיא לקובה. אבל היה בזה בעל שמ'סקע מעשה.

בחלוקת הכוס של ברכה, נגשתי לקחת הכוס של ברכה, והרבי נתן לי, וגם כוסית בשביל בתי תחי'. אמרתי לרבי שליט"א "לחיים" בכוס של ברכה, והלכתי הלאה, והנה לפתע אני מרגיש שסוחבים אותי. חזרתי, והרבי נתן לי משקה יין לחלק בעבודתי בארה"ק.

ביחידות השניה בליל ר"ח מרחשוון, הזכירני הרבי על זה ואמר לי: שאגיד לפניהם ואחזור לפניהם מחסידות.

לבסוף עשו במקום עבודתי מסיבה, חילקתי מהכוס של ברכה מהבקבוק יין, וחזרתי מאמר מחדש תשרי, ששמעתי מהרבי. כולם (גם המנהלים) חתמו על מכתב תודה לרבי. גם הרה"ג באב"ד מיפו חתם על המכתב לרבי. אח"כ נתקבל מהרבי מכתב ברכה על הבעת תודה.

לי בפרט יצא טובה גדולה מאד, חוץ מהענינים שלמעלה מהשגה.

*                  *                  *

בהיחידות השניה שנכנסתי אור ליום ב'  ליל ר"ח מרחשוון תשכ"ג, בערך לפני שעה עשר, הגשתי צעטיל ארוך.

בסוף הזכרתי את הקדוש הרה"ח הרה"ת ר' יונה כהן. הרבי שאל אצלי אודותו, וספרתי; שבא אלי לפני נסיעתי מסאמארקאנד, ואמר לי: אתם נוסעים, והשי"ת יצליח לכם, ואל תשכח עלי (כמסופר לעיל). גם אמרתי לרבי, שכפי שאני מכיר את הקדוש ר' יונה, הנה להזכיר אותו פה זה דבר היותר חשוב אצלו. הרבי השיב לי ע"ז:

איר ווייסט געוויס אז ער איז ניטא? און גיט מיר דעם נאמען פון זיין מוטער, און אויב מ'ווייסט דעם טאג!

עניתי שככה אמרו לי, ואני לא יודע את היום, וכן שם אמו. ואמר לי:

אז איר וועט זיך דערוויסען, זאלט איר אריינשיקן און אויב מ'ווייסט געוויס אז ער איז ניטא, זאל מען אפשטעלען א טאג יארצייט, און זאגן קדיש און לערנען משניות, און אויב מ' ווייסט דעם טאג, זאל מען דעם טאג.

זה היה בלילה, אור ליום ב'. למחרת הוצרכתי לנסוע. כשיצאתי, סיפרתי הדברים, ומישהו אמר לי שהנה הרה"ח ר' אלי' חיים רויטבלאט הוא גיסו של הקדוש הרה"ח ר' יונה, תיכנס אליו ותשאל.

זה היה מאוחר, אבל כשמצאתי אותו בביתו אמר לי: שזה היה בכ"ב שבט, ושם אמו: פראדע. הרבי אמר לי ביחידות, שכשאוודע אודיע למזכירות. נכנסתי תיכף להרה"ח רחמ"א חודוקוב, ומסרתי לו פתק לרבי, השם של אמו ויום השנה. למחרת לפני נסיעתי קרא אותי הרה"ה הרב חודוקוב, ואמר לי שהרבי ענה שאעשה את היארצייט ושאלמד משניות ואגיד קדיש.

גם בקשתי ברכה בהיחידות שאזכה להתראות עוד הפעם עם הרבי.

הרבי קיבל את כולם בסבר פנים יפות, ועודד ונתן תקוה ובטחון. והעיקר תבע שאהיה בשמחה, ושאכתוב בשורות טובות לפה, בשובי לאה"ק ת"ו, ושאמסור דרישת שלום מכל מה ששמענו וראינו.

וב"ה ות"ל בעד הכל להשי"ת שהצליח אותנו וזכינו לכל זה.