ספריית חב"ד ליובאוויטש

זכרון לבני ישראל - פרק ח

שנת תרע"ג

לימוד החסידות - ר' שילם קוראטין - היחידות הראושנה - התוועדות י"ט כסלו - המאמר בקבלת שבת עשרה בטבת - התוועדות אדמו"ר הריי"צ נבג"מ עם התל' - מלאכות קהלת זוראוויץ לאדמו"ר - ר' יהושע ראזינקין - היחידות

במשך שנת תער"ב הי' כמה פעמים שלא היינו ללימוד חסידות והלכנו במחבוא ללמוד נגלה. גם פעם בא' מימי הקיץ ביום ועש"ק, קמנו בהשכמה בשעה 2 אחר חצות הלילה, התפללנו תיכף וישבנו ללמוד כל היום, עד זמן קרוב לכניסת שבת.

בעיני המשגיח ר' שילם נפל חשד אולי אין אנו חפצים ללמוד כלל חסידות, והיו עוד תלמידים שלא מסרו עצמם ללימוד החסידות כראוי, ובתחלת שנת תרע"ג סודר שבחורים אחדים מהקשישים ילמדו חסידות עם צעירים.

אותי מסרו אז לידי הת' ר' נטע פינסקי.

ר' אברהם פריז ור' נטע פינסקי

גם התמים ר' אברהם פריז הי' אז בין הקשישים, והוא הי' מדבר עמי שיחות, ונקודת אמת הי' בפיו. הוא עשה עלי רושם חזק יותר הרבה ממדריכי הנ"ל 74.

* * *

בשנת תרע"ג היתה חבורה של תלמידים שהיו מקילים בעניני הסדרים, לא הי' אצלם קבלת עול של תמים כראוי. תיכף אחר לימוד הדא"ח היו עומדים להתפלל במהירות (המנין הי' גומר תפלתו במשך של שלשים וחמש או ארבעים מינוט), והולכים לאכול, ובאים בזריזות ללימוד הנגלה 75, והי' אי שביעות רצון מהנהגתם הלזו.

הר"ש קוראטין דיבר עד"ז עם כ"ק אדמו"ר נבג"מ, ואמר שאין צריך ריבוי תלמידים במספר של מאות, מסתפק הוא במספר של עשרות, אבל שיהיו כראוי להיות.

גרשו אז את התלמידים הנ"ל מהישיבה, ומשך שבוע או יותר עבר עד אשר כל אחד מהם נתקבל חזרה ע"י ריבוי הפצרות והבטחות להטיב הנהגתם, רק כמדומני שאחד מהם עזב אז את ליובאוויטש.

* * *

בשנת תרע"ג כבר ניכרים היו פעולותיו של הרב שילם ע"ה בהנהלתו בתות"ל. נתחזק שמירת הזמן בין התלמידים, גם בלימוד הנגלה. הבחורים זיינען געלעגן אין א ענין, אם בנגלה או בחסידות, ונתרבו ספסלים בבית המדרש. האולם הי' מלא מפה על פה. גם התלמידים במחלקות נתרבו.

היו באים תלמידים חדשים בכל זמן - מאות אחדים, ומקבלים היו רק את בעלי הכשרונות, כשבעים תלמידים.

מחמת היוקר של כל תלמיד, שזהו ענין של הצלת נפשות ממש, לקרבם תחת דגל החסידות, התחילו לשלוח תלמידים לישיבות שהיו עומדות תחת ר"מים ומנהלים מחסידי חב"ד; כמו לפאצעפ, לישיבה שתחת הנהלת הרה"ג החסיד ר' הירשל נטע, לפאדאבראנקא, לראמען לישיבה נתמכה ע"י הגביר המפורסם ר' יחזקאל גרינפרעס 76, והר"מ הי' הרב ר' יצחק גורעוויטש הי"ד, המפורסם בשם ר' יצחק המתמיד, מתלמידי תו"ת הגדולים.

* * *

בחורף תרע"ג נכנסתי על יחידות לכ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ, היחידות הראשונה.

חברי גרשון שיחי' נוכח לדעת שאני נכנס בתחום התלמידים המוסרים עצמם לעבודה פנימית.

ההכנות שלי היו במסירה כפי הזמן ההוא, קרשעה"מ הי' בהתעוררות ראוי' ובאריכות הזמן של שעות, להיות ניעור כל ליל ששי, להרבות זמן בלימוד החסידות נוסף על הד' שעות שלמדו אז, ולבד לימוד התניא. והיינו בבוקר משעה 7:30 עד 9:30 ובערב משעה 9 עד שעה 11, וההוספה היתה אז לפחות שתי שעות, ז.א. לכה"פ שש שעות דא"ח ביום, לבד נתינת זמן על אריכות התפלה.

כ"ק אדמו"ר נבג"מ אמר לי להתפלל בפירוש המלות, ולקשר המשך הענינים מהנאמר בפסוקי דזמרה וברכות יוצר, שזה פועל פתיחת הלב.

היחידות היתה רשומה אצלי עם מענה אדמו"ר נבג"מ, אבל נשרפה בעת השריפה דשנת תרע"ז, כמו שאכתוב עוד.

* * *

בי"ט כסלו תרע"ג, שחל ביום ועש"ק, היתה החגיגה והסעודה במוצש"ק באולם הגדול (מלבד המסבה שהיתה בסעודות שבת, בהשתתפות יחידי סגולה מהאורחים ובחורים אחדים מהקשישים ומנגנים, כארבעה או חמשה תלמידים).

כ"ק אדמו"ר נבג"מ בא לאולם לערך בשעה 10. אני עם עוד בחורים אחדים ישבנו על האכסני' שלי במסבה לכבוד החג והודיעו לנו כאשר יצא אדמו"ר נבג"מ לאולם.

השיחות והשיחה הארוכה של הד' מדריגות צדיק ישר תמים וחסיד ישנה. גם המאמר של י"ט כסלו יצא לאור, והוא מההמשך של תער"ב הגדול.

אציין רק רשמים פרטיים שנשארו בזכרוני:

בתוך המ"ם סתומה (כלומר בתוך המסגרת שעשו משלחנות שלמדו עליהם, שלחן אחד לדרום, שנים למערב, שנים למזרח ואחד לצפון) ישב כ"ק אדמו"ר נבג"מ, אצל השלחן של צד דרום ופניו לדרום.

כ"ק בנו אדמו"ר הריי"צ נבג"מ עמד לנגדו, מעבר השני של השלחן.

בתוך המ"ם סתומה ישבו ר' נחמן מאריאשין משרת ועוד שנים או שלושה מזקני אנ"ש המקורבים, שהי' כבד להם לדחוק בין העומדים סביבות השלחנות. הם ישבו על המסגרת התחתונה של השלחן, העומד בצד צפון.

כ"ק אדמו"ר נבג"מ נתן לר' נחמן כוס יי"ש לומר לחיים, ור' נחמן הראה שיש לו בקבוק של יי"ש, וכוונתו שאין כ"ק צריך להטריח להושיט לו יי"ש; רק להורות לו שיאמר לחיים.

אמנם התנועה של ר' נחמן היתה בלתי מכוונת, ואמר ע"ז אדמו"ר:

ווי ניט גוט איז אז מען גיט יענים א גלעזל, ווייזט ער א בוטל. וואס האסטו, חומריות? און וואס גיט מען דיר? עשו האט געזאגט "יש לי רב". וואס דארף מען א רב, זאל זיין אזוי איין ערליכער איד.

אח"כ אמר: איך בין איין עצמי, און עצמי ווערט ניט נתפעל ניט פון דעם וואס איז העכער פון אים און ניט פון דעם וואס איז נידעריקער.

כפי הנראה אמר אחד שהשי"ת יעזור אז דער רבי זאל ניט דארפן פארן אין אויסלאנד (כי כ"ק אדמו"ר נבג"מ הי' נוסע לחו"ל, לאשכנז וצרפת למקומות הרפואה, לרגל חלישות בריאותו), והשיב ע"ז כ"ק:

תיתי לי, מיין אוועקפארן פון דאנען איז כפורש מן החיים. מיין גאנצער חיות איז ריידן חסידות און אידן זאלן נעמען חסידות.

מגודל ההתפעלות של הגילויים הנעלים בלתי רגילים שהיו אז, הנה הגביר החסיד ר' שמואל אבא דוליצקי האט געווארפען מעל לראשו את הקראגין והשניפס והמאנזעטן, וגם עוד איזה גבירים עשו כן (הם עמדו סמוך לשלחן).

כ"ק אדמו"ר נבג"מ חפץ לעשן 77 את פאפיראס, ורצה הגביר ר' שמואל אבא דוליצקי לשמשו וביקש להצית גפרור של עץ (א שוועבעלע), אך מגודל הדוחק וההתרגשות הנה פעם נכבה העץ טרם הגישו לעשן את הפאפיראס ופעם נשבר הגפרור ופעם האט זיך ניט אנגעצונדן, ורש"א איז נאך מער געווארען נערוועז, וכ"ק אדמו"ר חכה עד אשר הוא עזר לו בהדלקת הפאפיראס.

[בהמשך לחגיגת י"ט כסלו אמר אדמו"ר נבג"מ על הגביר ר' שמואל אבא דוליצקי: הורתו ולידתו בקדושה (ר"ל שהוא חסיד מתולדתו)].

שתי שעות נמשכה השיחה של הד' מדריגות, וכארבעים מינוט על השעון נגן כ"ק אדמו"ר נבג"מ את הניגון הידוע, שהיו מנגנים לפני החסידות בפני אדמו"ר נבג"מ 78.

המנגנים נלאו מלנגן זמן רב כ"כ, וחשבו בכך פעם שכעת יפסיק מלנגן, אך כ"ק אדמו"ר נבג"מ הי' מתחיל פעם נוספת ופעם נוספת, כארבעים מינוטין, ואח"כ אמר את המאמר.

הי' בדיחא דעתי'. פעמים אמר: אטו בשופטני עסקינן? (זה הי' בקשר לענין שדיבר אז).

מלים אלו אמר בעת דברו אודות מדריגת רעיא מהימנא, בעת המאמר: מדינה אחת יש והיא חרבה והיא שלך, יהי רצון שתבנה.

הביט בפני בנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בהבעת פנים של שאלה וחזר על דברים אלו עוד הפעם, אח"כ נענע באגרופו הקדוש וחזר על דברים אלו עוד הפעם.

אחר המאמר נכנס להנפש בחדר השני של האולם הגדול ואח"כ חזר למסיבה והוסיף לדבר, עד אשר התחיל היום להאיר.

לערך בשעה חצי השמינית בוקר אמר: עס ווילט זיך ניט אוועקגיין. לאמיר מאכן חלוקת הש"ס 79.

כ"ק אדמו"ר נבג"מ שאל: מי לקח מסכת נדה. וכשהשיבו: דוד דער מ"ץ. אמר: הוא בודאי לא סיים עדיין; מי מהבחורים?

לא חפצו לעכב את אדמו"ר נבג"מ, ולא מצאו את הבחורים שלקחו מסכת נדה, והלך כ"ק אדמו"ר נבג"מ הביתה, אך צוה להכריז שהאורחים לא יסעו לביתם עד אחר הסעודה שלכבוד י"ט כסלו.

כיון שהסעודה לא היתה במוצש"ק, עשו את הסעודה באור ליום ב'. כ"ק אדמו"ר נבג"מ לא השתתף בסעודה, רק החסידים.

* * *

בשנת תרע"ג היתה הקביעות של עשרה בטבת ביום ו' עש"ק. כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ התפלל קבלת שבת בביתו, ואחר קבלת שבת הכריזו שילכו לטעום ואח"כ יאמר כ"ק אדמו"ר דא"ח.

אני ועוד אחדים הלכנו לאכסניא שלנו, שאצל ר' שמואל הסנדלר, שדר אחורי החצר של בית הרב, במבוא הצר של צד השוק, ולמען קצר הדרך לא הלכנו דרך השער שברחוב רק עברנו על פני הגדר, ובמשך עשרה מינוטין קדשנו וטעמנו משהו ובאנו.

והנה רואים אנו שהכל סגור ומסוגר וכ"ק אדמו"ר אומר דא"ח. נודע לנו שהרבנית הביאה יין ומזונות לפני מתי מספר שנשארו, ותיכף התחיל אדמו"ר לאמר חסידות.

נשארנו לעמוד אחורי החלון. הדלתות עץ (לאדן בלע"ז) של החלונות לא היו סגורות ויכלנו לשמוע המאמר, כי הי' אומר דא"ח בקול רם. למרות הקור הגדול והשלג שהי' מונח, עמדנו ושמענו דברי קדשו ואח"כ חזרנו המאמר.

בין אלו שנשארו בחוץ הי' ר' אלחנן דוב מאראזאוו, ועמד עמנו אחורי החלון. ר' שילם קוראטין הי' בפנים. התמים ר' שמשון וויטעבסקער ע"ה 80 בא כשכבר נסגרה הדלת, והתחיל להשתדל להכנס (מצד בריאותו ושהי' מהתלמידים המצויינים). תחלה התחיל להשתדל אצל בתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ (מרת חנה תחי', כעת אשת הרש"ג יחי'), לפעול אצלה שתפתח הדלת. זה הי' כמעט דבר שלא יאומן, אבל היא פתחה לו.

מחדרי כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ היו צריכים לעבור דרך כל חדרי הרבנית, היינו בית התבשיל ועוד חדר קטן, בית האוכל (דיינינג רום, סטאלאווע), חדר הנופש של כ"ק אדמו"ר הרש"ב, אצל הסוכה, חדר של יחידות, חדר השינה, עד שנכנסו לאולם של אדמו"ר (פראנט רום) ששם אמר כ"ק אדמו"ר הרש"ב דא"ח.

כדי לעבור דרך כל החדרים האלו היו צריכים שהרבנית הצדקנית תפתח הדלתות ותתן רשות לעבור דרכם, וזה הי' כמובן דבר כבד מאד; אבל עבור שמשון עשתה זאת, ונכנס לפנים באמצע המאמר.

אח"כ לערך בשעה אחת עשרה בלילה, אחרי חזרת המאמר, ישבנו אצל תנור בית החורף באולם הגדול ושוחחנו. נכון אמנם שחזרנו המאמר וידענו אותו, אבל מוסר כליות הי' לנו איך זה הלכנו לסעוד טרם חסידות.

גם התמים מר שמשון ישב עמנו ואמר לנו בתוך הדברים, הלא כעת מצב בריאותי הוא שלא יכלתי לבלי לסעוד, אבל מקודם כשהייתי בריא לא הייתי עוזב את מקומי מפני ענינים כאלו; רק פעם אחת בעמדי לחכות (אינני זוכר כעת על איזה ענין ומה הי' המאורע) והתחיל ראשי סובב עלי כגלגל ומאור עיני כהה ואז יצאתי. תדעו, מען גייט ניט אוועק, מען וועט גאנץ זיין!

בין הענינים שדיבר עמנו אז, סיפר לנו מה ששמע מאיש זקן, שהנ"ל שמע מפי איש מדור שקדמו, שבכל שנה בחודש שבט נשבר הקור ויורדים גשמים (במקום השלג). זה הי' בשנת תרע"ג, ואמר שזה משך של יותר ממאה שנה שנותנים לב לזה, ובכל שנה הדבר הוא כן. והטעם הוא להורות אשר הטבע היא הנהגה אלקית, וע"כ מראים ענין של היפך הטבע אשר בחודש שבט יורדים גשמים, גם במדינתינו בגליל רוסיא הלבנה, אשר קור החורף כבר כבד מאד במשך חדשיים.

* * *

בליובאוויטש הי' נהוג אשר כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ הי' מתוועד עם התלמידים הקשישים פעם אחת בכל חוה"מ פסח ופעם אחת בכל חוה"מ סכות. בחוהמ"פ תרע"ג היתה ההתוועדות בחדרים של הרז"א.

בהתוועדות הזאת סיפר איך שהיו מייקרים א חסיד'ישען ווארט, וסיפר שהרשב"ץ אמר לו פעם שיש לו א ווארט (פתגם), והביא יי"ש בעד ששה קאפקעס, חצי סאטקע, ובעד שתי קאפקעס מזונות לעקח.

הוא ישב במסבה משך זמן ואת הפתגם לא סיפר. אח"כ (כששאלוהו מהו הפתגם) אמר: היום הזמן מאוחר למחר אספר.

למחר הי' ג"כ מסבה, וסיפר הפתגם:

לעגלון אחד הי' תלמיד מצליף (א שמייסער) מסייע בעבודתו, בחור פשוט. בכל בוקר הי' מתפלל ותיכף הי' סועד את לבו כדרך העגלונים. פעם אחת (י"ז תמוז) אחרי גמרו תפלתו לא נתנו העגלון לאכול במשך כל היום. למחרתו קם הבחור המצליף בבוקר והתפלל ואמר לבעל הבית שלו העגלון: היינט איז ניט נעכטן, והלך לאכול כדרכו.

וזהו הפתגם מה שהדגיש, שצריכים לדעת בכל יום, שהיום הוא לא אתמול וצריך להיות באופן אחר, באופן יותר טוב מאתמול.

גם בשמח"ת ישב להתוועד בדירה הנ"ל, בחדרו של ר' נחמן משרת, שאז דר בו הרה"ח ר' שלמה ליב אליעזרוב (בנו של ר' אליעזר שמעון). במסיבה ההיא הי' גם ר' אלחנן דוב מאראזוב, וואס האט זיך אויסגעדריקט א שמייכעל'דיקן אויסשפראך נגד הרב שיל"א הנ"ל. אמר לו הרשיל"א ז"ל: שלח ידו גו'. האט ר' אד"ם ז"ל נאך אמאל א גלייכווערטל געזאגט. ואמר אז כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ: צארסקע פאמיליע (משפחת המלך). והוסיף א' מבני המשפחה: ער וועט דאך ליגן כמה קלאפטער 81 בעומק, אבל צארסקי פאמיליע ניע טשעפאי (אל תיגע במשפחת המלך)

* * *

בקיץ תרע"ג בא אבי מורי ז"ל עם ר' זאב ברולין, מזכיר הקהלה בעירנו זוראוויץ, במלאכות מיוחדת אל כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ:

היות שהגבירים החסידים ר' שמואל טריינין מפטרבורג ור' יהושע ראזינקין 82 ממוהילוב קנו את החצר והקרקע שסביבות העיר זוראוויץ, מאדונים בלתי יהודים, וכעת מוכרים זה לאדונים אחרים, והיות שהקרקע שסביבות העיר הוא מקום המרעה עבור פרות העיר ונשארים אנשי העיר בלי מקום מרעה 83, והיות שהם לא שמו לב לבקשת אנשי העיר, לכן מבקשים מאדמו"ר הרש"ב נבג"מ שיפעול אצל הגבירים חסידיו לטובת עניי העיר הנ"ל 84.

אינני זוכר אם פעלו זאת; אמנם בעת ההיא נכנס אבי ז"ל אתי אל אדמו"ר נבג"מ, לסיבה נוספת:

בקיץ תרע"ג נסעה אחותי מרת סאשא הינדע תחי' (כעת אשת גיסי ר' אלטער נ"י ביילין שו"ב) לארצות הברית, וביקש כבוד אבי ז"ל מאדמו"ר נבג"מ שיתן לי רשות לנסוע הביתה לברך ברכת פרידה לאחותי תחי'.

כ"ק אדמו"ר נבג"מ אמר: למה זה שיסע באמצע הזמן?

גם שאלתי אז אני את אדמו"ר נבג"מ, אם להתחיל להניח תפילין דר"ת.

שאלני בן כמה אני, ואמרתי לו שבכסלו הבע"ל, היינו תרד"ע, ימלאו לי ח"י שנה, והסכים שאתחיל להניח תפילין דר"ת.



74 ודאי הדבר שכ"א יש לו כשרונות מיוחדים ותכונת נפש מיוחדת, וכ"א טוט אויף לפי ערך עבודתו, אבל בעניינו של הת' אברהם פריז נראה לומר כמו מה שמבואר בתניא (פי"ד): ואין כל אדם זוכה לזה, משמע מלשונו, שאין מגיעים לזה בכח עבודת עצמו בלבד, כ"א זהו בא בדרך מתנה, כמו שמביא ע"ז הפסוק של עבודת מתנה.

ואף שלהבין פרטי הענין צריך ביאור רחב ע"ז והבנה מפורטה, אבל לא על זה באתי עתה רק להעיר ע"ד ענין של זוכה, ז.א. שאין זה מה שהגיע לזה בעבודתו, אז ער האלט ביי דער מדריגה; ואעפי"כ האט ער דאס פארדינט ע"ד אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא יהיב לי' מתנתא.

בנוגע לאברהם פריז, אני חושב שהנסיון שעמד בעת שהוריו נסעו לאמריקה, והוא נשאר נער צעיר לימים באירופה בתות"ל, זהו נסיון של וכי מנסה גו' לדעת, דאס בריינגט צו דערהערן (דעת), און אז מען דערהערט איז דאס אמת'דיק.

בודאי כ"א לפי מצבו ולפי כחותיו וכשרונותיו ועבודתו, אבער עס איז אמת'דיק.

75 הם היו התמים ר' נחום גלאז מקאוונע, חיים דוב יודאסין, שלמה אלטשולר מראגאטשאוו, הבחור מנחם מ. רובינשטיין מבאברויסק ויוסף יוזפין מסאטראדוב.

שלמה אלטשולר הנ"ל הוא נמצא כעת בתל אביב ומתייחס על דגלנו.

אחיו הוא התמים ר' זלמן אלטשולער שו"ב בקוטאיס.

בקיץ תרס"ח בא לליובאוויטש לדון עם חותנו ר' אלי' דער פאראמשדיק (הוא הי' מחזיק את המעבר של הנהר שבעיר ראגאטשאוו). הדו"ד הי' אז ע"ד תנאי הנדוניא, אך מה שנשאר בזכרוני הוא:

הת' ר' זלמן הי' לו זקן אדום ומגודל, רק שהי' כופפה כנהוג כעת, וכשנכנס ליחידות לכ"ק אדמו"ר נבג"מ אמר לו שלא יעשה כן. למחר (לאחר היחידות) בא לחצר בזקנו המגודל ולא הכירוהו במבט הראשון.

76 אביו של התמים הרב ר' דובער גרינפרעס, שהי' רב בפאלטאווע אחרי פטירתו של הרה"ג הרה"ח ר' יעקב מרדכי בעזפאלאוו.

את האמור כאן מתאר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 64, קיץ תשל"ה, בחלק האנגלי עמ' 6), ומוסיף:

הי' לו עסק של נפט, והצליח בעסק. היתה לו יראת שמים גדולה, והתמסרות מיוחדת לחיזוק היהדות. הוא הי' מסבב בחנויות בערב שבת אחה"צ, להבטיח שכל החנויות סוגרות בזמן. היתה לו מקוה פרטית.

לישיבה הזאת היו שולחים תלמידים שרצו להתקבל לליובאוויטש, כאשר הישיבה בליובאוויטש היתה מלאה על גדותיה.

77 את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 41, תשרי תש"ל, בחלק האנגלי עמ' 15).

78 הסדר בכלל הי' כנהוג, שבבוא כ"ק אדמו"ר נבג"מ לאולם לומר דא"ח היו מפסיקים מלנגן ודומי' חרישית היתה באולם כאשר כ"ק אדמו"ר נבג"מ הי' נכנס בתוך המ"ם סתומה. את הניגונים היו מנגנים רק טרם בואו.

אמנם ביומא דפגרא, כאשר הוא הי' יושב במסבה, והיו מנגנים לפניו, אז היו מנגנים את הניגון הידוע.

79 כפי הרגיל, מצד יוקר הזמן של י"ט כסלו להענינים הפנימיים של ההתוועדות, לא הי' פנאי בי"ט כסלו לעשות חלוקת הש"ס, והיתה חלוקת הש"ס נעשית בכ"ד טבת.

זכורני שכ"ק אדמו"ר נבג"מ נכנס לאולם לערך בשעה עשירית לילה, באמצע הלימוד, והי' יושב אצל השלחן שבסמוך לקרן מערבית-צפונית (מסביב לו כשני שולחנות לכל צד וכותלי מערב וצפון), והביאו מעט משקה ולעקאח, והתלמיד שלקח מסכת נדה הי' אומר הסיום, ומחלקים את הש"ס, והי' לוקח זה לערך חצי שעה, או מעט יותר.

80 הוא הי' כבר חולה, ועברו עליו ניתוחים.

הוא הי' מהתלמידים המצויינים, בר דעת גדול, משכיל ועובד פנימי, למדן וחסיד. הי' חברו של ר' שילם קוראטין ע"ה.

ביום ג' פ' בחוקותי של שנה זו נפטר בביתו אצל הוריו, אחרי שכבו משך זמן על ערש דוי.

בו ביום נתקבל טלגרם אל כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ ע"ד פטירתו, ואמר כ"ק אדמו"ר נבג"מ שזהו בהוראתו של שמשון.

81 מדה רוסית ידועה.

[ר"ל שגם הוא בשר ודם ויקבר ככל אדם].

82 הי' מהחסידים אשר זכיתי לראות את התקרבותם.

בסוף שנת תרס"ט ותחלת עת"ר בא הגביר הנ"ל בקשר מסחרי עם גבירי החסידים, ועפ"י הצעתם בא גם הוא לשאול עצת קדשו של אדמו"ר רש"ב ז"ל, ועצת קדשו ז"ל הצליחה, ובא במשך זמן קצר עוד פעם ועוד פעם.

בשנת עת"ר, בעת שהיתה אסיפת הרבנים בפטרבורג, וכ"ק אדמו"ר הי' נבחר מב' הפלכים מוהילוב וטשערניגאוו. כ"ק אדמו"ר הרש"ב בעצמו נסע אז לעיר מוהילוב ולעיר טשערניגוב, כפי שנקרא בלשון המדינה כאן ל"קאמפיין" שיבחרוהו, ולא ידעו למי יסור במוהילוב.

הגביר ר' יהושע ראזינקין בנה אז בית חומה [בנין אבנים] חדשה עבורו במוהילוב וכלי בית חדשים וגם כלי סעדה חדשים, ואמרו שקנה אז גם כסויים חדשים של משי עבור המטות, וכ"ק אדמו"ר נבג"מ סר לביתו.

הוא יצא במרכבתו (כנהוג אז שהגבירים הי' להם מרכבה הנק' קארעטע עם סוסים) במלאכות כל נכבדי העיר לקבל פני כ"ק אדמו"ר נבג"מ בתחנה.

[כשהייתי בעיר טשערניגוב התפאר לפני הגביר ר' מרדכי פאליי, אשר גם אצלו סעד פעם כ"ק אדמו"ר נבג"מ. הוא הי' מעסקני העיר. בניו היו בראסטאוו מקושרים לאדמו"ר הרש"ב ואח"כ לבנו אדמו"ר הריי"צ נבג"מ. אחד הי' שמו זאב פאליי].

במשך הזמן נתקרב יותר. בתחלת בואו לליובאוויטש זוכר אני שהי' בלא חתימת זקן, בעל קומה כסוחר מאסקוואי, ואח"כ נראה חתימת זקן, עד שנתגדל זקנו.

פעם בא לליובאוויטש תיכף אחרי ר"ה, בשנת תרד"ע, ולא הי' יכול להכנס ליחידות מפני שהי' עם רב מהאורחים שבאו על ר"ה, והי' מוכרח לחכות איזה ימים. באחד מימי עשי"ת עבר כ"ק אדמו"ר בחצר (דומני שהלך מהרבנית הזקנה לביתו) ור' יהושע ראזינקין טייל בחצר בין כל האורחים, אמר לו אדמו"ר: ר' יהושע, איר זייט געווארען א תושב דא?

אח"כ שכר למלמד עבור בניו את הת' מר אליעזר ראקסין מאשווא (שהי' אח"כ שו"ב בביחאוו חדש, ואח"כ בעיר זלאבין. בנו נמצא כעת בפה בארצה"ב).

[אסיפת הרבנים הנזכרת לעיל, נקראה מטעם ממשלת המלך ניקאליי השני מלך רוסיא, שרצה לעשות פרצות בדת ולתקן שהרבנים יהי' להם ידיעה בשפת המדינה ותעודה ידועה של איזו מחלקה מבית ספר תיכוני.

ישנו ספר "חשבון קצר" מהאסיפות, מה שהוציא לאור כ"ק אדמו"ר נבג"מ, איך שהמיעוט של שבעה נבחרים עלה בידם לבטל מחשבות הממשלה (בהסכם רוב הנאספים, שהיו ביניהם הרבה מהחפשים, ולדאבונינו גם מרבנים שהסכימו לענינים אחדים), וכ"ק אדמו"ר נבג"מ ור' חיים סאלאווייציק מבריסק ז"ל ור' מנחם מענדל חן ז"ל ור' יצחק יואל ראפאלאוויטש ועוד אחדים הפרו בעזהי"ת כל מחשבותיהם.

(בהיותי דר אחר חתונתי בעיר הומיל הי' שם פליט המלחמה הראשונה, איש אחד מחסידי סלאנים, וסיפר לי, שלערך בחורף עת"ר, בעת שנסע אדמו"ר נבג"מ לרגלי האסיפה הזאת, לאסיפת הכנה בווילנא, שבתו בעיר באראנאוויטש. הי' שם עמו כ"ק אדמו"ר הריי"צ בנו, וכפי מה ששמעתי הי' עמהם כמדומני גם הגביר החסיד ר' שמואל גורארי'. הם שבתו בהאטעל.

בש"ק הלכו לביהכ"נ חסידי סלאנים לשמוע קרה"ת. בביהכנ"ס הכירו שהם אנשים בעלי צורה ונתנו עלי' לכ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ. שאלוהו איך לקראתו ואמר שמו בהרב ר' שמואל.

לסעודה שלישית ישב עמהם ובקש מהם שיאמרו איזו תורה מרבם, ואמרו לו שאצלם אין אומרים תורה רק מזמרים זמירות. ואעפי"כ אמרו איזו תורה מרבם.

למחרת ביום א' בבוקר שמעו שהרה"ג ר' חיים סאלאווייצ'יק יעבור דרך באראנאוויטש ויהי' שם על התחנה. באו אנשי העיר לקבל את פניו בתחנה וראו אשר ר' חיים מטייל עם אדמו"ר על התחנה, ואז נודע להם שזהו האדמו"ר מליובאוויטש.

כשבאה הרכבת (פאיעזד) ונגשו לרכבת אמר ר' חיים: יכנס תחלה האדמו"ר מליובאוויטש, ואדמו"ר נבג"מ אמר: יכנס תחלה הרב מבריסק. לפועל התחבקו זע"ז ונכנסו ביחד)].

83 נהוג אז שבעיירות הקטנות כל משפחה הי' לה גן ירק אצל הבית (לאחדים - אף איזה פרדס של אילנות מתפוחים, אגסים שזיפים והדומה), וגם פרה או שתים, חולבות. אחדים היו חוכרים (בעד זבל הפרות של כל השנה) איזה חבל קרקע מחוץ לעיר מאיכר אינו יהודי, ושם הי' זורע תפוחי אדמה, ומזה הי' כמעט רוב ההכנסה של המשפחה: חלב פרות, שמזה היו עושים חמאה וגבינה, עופות אחדים גדלו בבית, אחדים גידלו גם אווזים וברווזים, תפוחי אדמה וירקות מהגן או גם מעט פירות מהפרדס.

84 ראה בזה אגרות קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ב אגרת שס.