ספריית חב"ד ליובאוויטש

זכרון לבני ישראל - פרק יו"ד

שנת תרע"ה

מאמרי תשרי - אתרוגי קלבריא - סדר החזרה - ההתייצבות לצבא - התוועדות עם הרש"ז האוולין - פ"נ על האהלים - חפירת סוללות - התוועדות י"ט כסלו - פטירת אשת הראד"מ - חלוקת ירושת הגביר רי"י הורביץ - התוועדות בעת סיום הפשר - פטירת ר' משה מזעמבין - התוועדות פורים

בר"ה תרע"ה התחיל כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ לבאר בהמשך הנ"ל בענין ד' אחד מלמטה למעלה ומלמעלה למטה.

כשהיו אצלו על חזרה שאלו ממנו איזה ביאור בענין הנ"ל, ואמר: דא גייען זיך נאך ניט צוזאמען די עקען און די ברעגן.

באמצע החורף בעת החזרה אמר פעם אחת, שכעת מבואר הענין, מה שאמר בימי החג בעת החזרה, שהקצוות גייען זיך נאך ניט צוזאמען.

בר"ה ותשרי דיבר בההפרש בין יש מאין, עו"ע, עצם והתפשטות, העלם וגילוי, כח ופועל ואור ומאור.

לסבת המלחמה לא הי' באפשרי להשיג אתרוגי קלבריא 91, אך נתקבלו מארה"ק שלושה אתרוגים עבור ר' שניאור זלמן האוולין ע"ה (שחזר בקיץ זה מארה"ק לליובאוויטש ונתעכב בסיבת המלחמה), בחזקת בלתי מורכבים.

מגודל הצער של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ, שלא יכל להשיג אתרוגי קלבריא, האט ער געקראגן היטץ ונפיחת הפנים, ולא הלך לביהכנ"ס בימים הראשונים דחה"ס.

* * *

אחרי חג הסכות תרע"ה התחלתי להכנס לחזרה.

הסדר הי' בליובאוויטש אצל כ"ק אדמו"ר נבג"מ, שבכל ש"ק או חג שהי' אומר דא"ח (המאמר הי' אומר בזמן קבלת שבת) היו החוזרים נכנסים בש"ק בבוקר קודם התפלה (לערך בשעה 8) לחזור המאמר לפני כ"ק אדמו"ר, והי' מתקן הלשון וגם הי' אומר איזה ביאורים.

בד"כ בכל ש"ק היו נאספים בחדר שהיו מחכים על יחידות, והיו מחכים עד אשר אדמו"ר הי' פותח הדלת (שלצד שמאל, לצפון הבית קרוב למזרח, שהי' שם פרוזדור קטן לאולם [קאבינעט] של אדמו"ר).

כשהיו רואים את רמ"מ קאנטאר המשרת נושא את הכוס הריקה של הקפה מהחדר של אדמו"ר, והיו שואלים אותו "אי' הרבי? כבר שתה כוס קפה?" היתה תמיד תשובתו איני יודע.

לחזרה היו נכנסים בחורים אחדים חוזרי המאמר, וכשהיו אורחים בעלי ידיעה בדא"ח ויחידי סגולה.

בכל פעם הי' כ"ק אדמו"ר נבג"מ שואל: המוכרחים לחזרה? אופן השאלה הי' בביטוים שונים, פעם ברצינות ופעם בשחוק על שפתיו.

כשהי' רואה פנים חדשות הי' שואל אם כל המחכים להכנס הם נחוצים, או שהי' אומר לעשות בירור.

בש"ק ההוא שבאתי בפעם הראשונה ע"מ להכנס לחזרה, זחלתי ואירא, אם אזכה להכנס, ומה יאמר אדמו"ר נבג"מ.

בתחלה היתה הקבלת פנים מהמחכים, שכל אחד הי' ירא פן יאמר אדמו"ר לעשות בירור והדומה. אח"כ כשפתח אדמו"ר את הדלת ושאל אודות המאמר, אם אין יודעים אותו כנהוג, השיב הר"ש קוראטין שמוכרחים חזרה. שאל אדמו"ר אם כל המחכים נחוצים, והשיב הר"ש קוראטין - הן. ושאל אדמו"ר אם הוא באופן של טופח על מנת להטפיח, והשיב הר"ש - הן, וזכיתי אז להכנס להיכל קדשו.

גם כ"ק בנו אדמו"ר הריי"צ נבג"מ, בעת שהי' בליובאוויטש, הי' נכנס לחזרה. אדמו"ר נבג"מ הי' שולח להודיעו שנכנסים. הוא הי' עומד בפרוזדור כמעט אחורי כל הנכנסים (וכולם היו מפנים עצמם קצת לצד, שלא יהי' גבם אליו).

רגילים היו המחכים לנעול את הדלת מבפנים, למען לא יתרבו הרוצים להכנס. לכן באתי בפעמים הראשונים בהשכמה, למען אמצא את הדלת עדיין פתוחה.

כל מאמר ומאמר הי' אוצר של ביאורים רחבים והסברים עשירים בתוכן ובחידושים.

פעם בעת החזרה, כשדיבר אודות מלבושי כבוד שהם מקיפים דקליפה 92 אז ס'פועל'ט א הגלמה, שהלובשים מלבושי כבוד אינם שייכים לצורה פנימי', התבטא: ער איז א שטיינערנער.

פעם בעת שדיבר אודות מדריגת משה רבנו ע"ה בענין התגלות יחידה שבנפש 93, אמר שיש זה אצל כ"א לפי מדריגתו, ואמר על חזרה: כמו הרב י. דער שטופער, ער איז מעביר די סדרה אין לקו"ת און עס איז אים געשמאק, וואס? ופשט את ידיו הקדושים בתנועה של שאלה: וואס? והכה באצבע על אגודל (שקורין קנאק) ואמר: עס איז פארט געשמאק.

* * *

בתחלת חורף תרע"ה בעת אשר החלו לקרות לעבודת הצבא, והיו מלמדים תכסיסי מלחמה במשך איזה ירחים.

אחר חג הסכות הי' הסדר כבכל שנה, אשר קראו את אלו שמלאו להם כ"א שנה.

אח"כ בחודש ינואר 1915 קראו את אלו שמלאו להם כ' שנה, בחודש מאי קראו את בני י"ט שנה (השייכים לשנת 1916) ובחודש אוגוסט קראו בני י"ח שנה (השייכים לשנת 1917). אח"כ קראו גם לאלו השייכים לשנת 1918.

נעשה רושם גדול באולם, פשוט רוב התלמידים נקראו לעבודת הצבא, ואלה שהשתחררו לא בכולם היתה האפשרות לחזור לליובאוויטש.

אני הוצרכתי להתייצב בחודש מאי. נסעתי לביתי ונשתחררתי על שנה, וחזרתי בקיץ לליובאוויטש.

חברי מר שמואל קדיש נ"י ברטנובסקי (אשר בחסדי השי"ת עלה בידו זה לא כבר להנצל מארץ הדמים ולבוא לארץ ישראל) הי' צריך לנסוע מתות"ל להתייצב לעבודת הצבא, ז.א. לנסוע הביתה מתוך ספק אם יעלה בידו לבוא חזרה לתות"ל.

השתדלנו לסדר התוועדות 94. בקשנו אצל הר"ר שילם קוראטין שיתוועד, ואמר שעיף הוא, אבל הוא מוכן לתת את ביתו להתוועדות. בקשנו את הרב ר' שלמה זלמן ע"ה האוולין והסכים. סדרנו על ליל ששי אחר זמן הלימוד.

השאלה היתה איפה ליקח מעות על משקה. הממשלה סגרה את חנויות הממשלה למכירת יי"ש, מפני המלחמה, שהתיראה מפרעות אם ישתכרו הערלים אנשי החיל. הת' משה (בנו של הגביר ר' נתן) גורארי' שילם שני רובל בעד בקבוק אחד יי"ש של קימל, והי' לנו משקה להתוועדות.

התנאי הי' שההתוועדות תהי' בהצנע. אחרי לימוד הדא"ח, בשעה האחת עשרה, הלכנו בהצנע להתוועדות עם הרז"ה, בבית הר"ר שילם קוראטין.

היינו בהתוועדות: אני, חברי שמואל קדיש ברטנובסקי, משה גורארי' (שנתן המעות למשקה וע"כ גלינו לו הסוד של ההתוועדות), הר"ר שילם קוראטין והר"ר זלמן האוולין.

ההתוועדות היתה בהתעוררות גדולה, ובאמצע הלילה בשעה השלישית בערך, הלכו להשיג עוד יי"ש, וקנו בקבוק קטן (מדת סאטקע, שהוא אחד ממאה מסאה) בעד ארבעים קאפקעס.

התלמידים בישיבה, בראותם שאיננו בישיבה (וזה הי' בליל ששי שהיינו רגילים להיות נעורים ולהיות באולם הגדול עם כל התלמידים הנעורים ביחד) התחילו לחפש אחרינו, ולא יכלו למצוא אותנו, כי את ההתוועדות סדרנו במטבח (קיך) של הרש"ק, שהיתה באמצע הבית לצד החצר, ששם הי' מהלך הנחל הקטן; רק ר' שמעון בלינר ע"ה וחיים מאיר ליס ע"ה מצאו אותנו באמצע הלילה, ונכנסו להתוועדות. הרש"ק הצטער על אשר התלמידים לא באו להתוועדות.

נושא אחד נשאר בזכרוני מדבוריו בהתוועדות, שענין החסידות הוא ארויסמאנען את נקודת היהדות הפנימי שלמעלה מטעם ודעת, וחסידות חב"ד הביאה את הדרך איך להוציא לגילוי את הנקודה הפנימית הנ"ל, להיות בגילוי בפנימיות בכחות האדם. כל רבי בדורו מביא את הענינים בערך כחות הפנימיים של שכל ומדות של דורו, שיוכלו גם הם (ע"י כחות שכל ומדות שלהם) להביא לגילוי את הנקודה הפנימית שלמעלה מטו"ד, צו זיין פנימיות'דיקע חסידות'ע אידן כל אחד לפי מצבו.

ההתוועדות נמשכה עד שעה הששית בבוקר, ומובן שהמסובים רק טעמו משקה לברכה ולחיים ותו לא.

* * *

בפרוץ המלחמה סידר כ"ק אדמו"ר נבג"מ (כמדומה שהתחיל אחר חג הסכות תרע"ה) שבכל יום ילכו עשרה תלמידים על אהלי אדמו"ר הצ"צ ומהר"ש, עם פדיון שכ"ק אדמו"ר נבג"מ כתבו.

אני זוכר רק את הפסוק שהי' בסוף הפדיון: ועת צרה היא כו' וממנה יושע 95.

בשנה ההיא הי' צריך להתייצב גיסו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ, ר' בן ציון שניאורסאהן, והלכו עשרה בחורים אל אהלי האדמו"רים, וגם שלח כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ פ"נ מיוחדים על אהלי הרבניות, היינו שבע פדיונות לשבע הרבניות הצדקניות הנמצאות באוהל שבשפולי אהלי האדמו"רים, ולכל אחד כתב בפרטיות אוופן קירוב משפחתו של גיסו הנ"ל אל הרבנית הנזכרת בפדיון, החל מהרבנית שטערנא אשת אדמו"ר הזקן.

ר' בן ציון שניאורסאהן

פעם אחת 96, כשהאשכנזי התקרב לפלך וויטעבסק, לקחו אנשים לחפור סוללות (אקאפעס) והסתתרו התלמידים, כי א) מי יודע מה יהי' כשיהיו בידם, אם לא יחפצו כו'. ב) אולי יבדקו את הניירות ויפול חשד, מה זה שהשתחררו כ"כ הרבה תלמידים.

אמר כ"ק אדמו"ר נבג"מ, שלחפור סוללות צריכים ללכת, ואין לחוש לתוצאות אחרות, כי "עשו דרש'נט ניט קיין סמוכים".

* * *

בי"ט כסלו תרע"ה היתה התוועדות כנהוג באולם הגדול. כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ דיבר אודות הנעשה בעולם האמת. אינני זוכר נושא הענין, אך אני זוכר שהר"מ מזעמבין שאל: וואס וועט זיין מיט אונז, ואמר: מען וועט זיך אנהאלטן (או: מען זאל זיך אנהאלטן) אן מיין גארטל.

הביאו מיני משקאות שונות (כי לא הי' בנמצא המשקאות הרגילות), וכ"ק אדמו"ר נבג"מ אמר איזו לשתות.

לערך בשעה החמישית שלחו עוד אחר משקה, ובאה הרבנית הצדקנית מרת שטערנא שרה נ"ע (אשת אדמו"ר) ובקשה שלא ילכו לחפש משקה. כשהרגיש בזה אדמו"ר, הביט ברצינות וסיים ההתוועדות.

* * *

בחורף הנ"ל נפטרה אשת ר' אלחנן דוב מאראזאוו (אד"מ), אחותו של התמים הנעלה ר' אברהם דוד מקלימאוויץ.

כ"ק אדמו"ר נבג"מ אמר אז ע"ז: יש נספה בלא משפט; כי נפטרה מלידה, שלא היו הרופאים הדרושים בזמנם, כרגיל בעיירה קטנה.

* * *

בחורף הנ"ל באו בניו וחתניו של הגביר ר' יוסף יוזיק הורעוויץ לליובאוויטש, אודות חלוקת ירושתו.

הי' לו מאנאפאל על מכירת כפתורים (קנעפלאך) והי' עשיר, ובאו בניו ר' מנחם מענדל ור' ברוך שלום, וחתניו ר' שרגא פייוויש זלמנוב, ר' ליב ראסקין, ר' יחזקאל [פוטליק] מטשערניגוב, ונכדו (חתן בנו של רמ"מ) ר' יצחק מאגידסון. התאכסנו בביתו של ר' מיכאל קצנלנבויגן 97.

כמה פעמים נכנסו להיכל קדשו של אדמו"ר הרש"ב נ"ע לדון אודות הירושה.

אחרי אשר נסתדרו הענינים סדרו התוועדות על האכסניא שלהם. זה הי' בחודש שבט, אינני זוכר בדיוק באיזה יום בחודש, אבל ההתוועדות היתה בליל ששי, ונמשכה עד אור הבוקר של יום ועש"ק. הוזמנו אליה הר"מים, המשפיעים מנהלי הלשכה ואחדים מהתלמידים.

בתחלת הלילה הי' הרש"ג ראש המדברים והר"מ מזעמבין התחיל להתווכח, אודות גדלותו של אדמו"ר הרש"ב נבג"מ, שבזה הענין הי' ביניהם אי השתוות תמידית:

הר"מ מזעמבין הי' אומר אשר הרבי הוא במדריגת הבעש"ט!

והרש"ג הי' משיב: נדבר נא אודות מדריגות; באיזו מדריגה של צדיק גמור אתה חושב את אדמו"ר? האמן לי שאני בודאי דעתי שאדמו"ר הוא במדריגה זו שאתה אומר ועוד למעלה מזה, אבל הלא בעבודת השי"ת שהוא א"ס הלא יש מדריגות עד אין שיעור, ומהו א"כ החטא אם אומר שאדמו"ר מהר"ש הי' עוד במדריגה יותר גבוהה, ואדמו"ר הצ"צ הי' עוד במדריגה יותר גדולה, וכן גבוה מעל גבוה עד הבעש"ט ז"ל!?

והר"מ לא חפץ לקבל זה, והי' כבר מבושם ואמר שהוא אינו רוצה לשבת בפה והולך הביתה.

ואז התחיל התמים ר' יצחק מאגידסון לנגן איזה נגון נעים, והי' הר"מ מזעמבין אומר: אה! בניגון זה הרי מרגישים גילוי השכינה; והי' מתיישב במקומו.

ככה הי' פעמים אחדים עד השעה השני' אחר חצות הלילה, שאז הלך הרש"ג לביתו, וכן הר"ר זלמן האוולין, ונשאר הר"ר שילם קוראטין, ודיבר הרבה בהבדל שבין חיצון, חיצוני ופנימי. ההתוועדות נמשכה כמעט עד הבוקר.

בבוקר הלך ר' משה מזעמבין למרחץ. כצאתו מהמרחץ אמר שאינו מרגיש טוב. נכנסו אתו לבנימין'ס שטיבל, שהיתה סמוכה למרחץ.

במרחץ הי' אז גם ר' דובער שמאטקין (שהי' ש"ב ובן עירו של ר' יוסף יוזיק, וידידו של ר' משה הנ"ל), הוא הי' ידען במקצת בעניני רפואה, ושלח לאפטייק של יהושע לקחת איזו רפואה.

ע"י הרפואה הוטב קצת לר' משה, והודה לו ע"ז, אבל כעבור זמן קצר שוב לא הרגיש טוב, ונפטר בבית המדרש הנ"ל. הודיעו תיכף לאדמו"ר.

עדיין ניסו במשך היום באמצעים שונים אולי יוכלו להשיב רוחו אליו.

היום הי' אז קצר, התקרב זמן הדלקת הנרות, והתאספנו אל בית אדמו"ר לשמוע דא"ח.

אדמו"ר פתח את דלת חדר היחידות שלו (אני עמדתי סמוך לדלת) ושאל בפנים זועפות: וואס הערט זיך דארטן. שתקנו, והוסיף ואמר: מען דארף גיין אהין זעהן, אפשר קאן מען נאך עפעס טאהן. אויב ניט וועט מען היינט קיין חסידות ניט ריידן.

הלכתי לבית המדרש, וכל התחבולות לא הועילו. הוא הי' מונח כל הש"ק בחדר שני של בית המדרש בנימין'ס שטיבל, והלוי' שלו היתה במוצאי ש"ק.

* * *

בפורים היתה התוועדות בבית אדמו"ר בחדר האוכל (סטאלאווא).

אני נכנסתי בהקדם. לא היו עשרה אנשים אצל השלחן. דברו אצל השלחן אודות ענין ידיעה ובחירה, ואמר אדמו"ר איזה ענינים מקוטעים בזה. דברו אודות אם שייך בחירה אצל אינו יהודי, ואמר אדמו"ר: שמעתי מאבי שאמר, איך האב זיך צוגעקוקט אין זוהר פר' שמיני און איך האב געזעהן אז ער קאן דעם צווייטען קיין זאך ניט טאן 98.

אח"כ באו כל אנ"ש והתמימים והיתה התוועדות גדולה ואדמו"ר אמר דא"ח. התפללו תפלת מעריב אחר חצות הלילה, בשעה רבע לפני שתים. אצלי הי' זה הפעם הראשון שראיתי את אדמו"ר מתפלל ערבית בשעה מאוחרת כזו.



91 את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 57, תשרי תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 9).

92 ש"פ ויחי, המשך תער"ב פר' שצא (ח"ב עמ' תתה).

93 ש"פ וארא, המשך תער"ב פר' תג (ח"ב עמ' תתכח).

94 את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 52, קיץ תשל"ב, בחלק האנגלי עמ' 15).

95 נעתק בשלימותו באגרות קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ב סימן תלט.

96 את המובא בקטע הבא מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 35, אביב תשכ"ח, בחלק האנגלי עמ' 12).

97 באמריקה נמצא בנו של ר' מיכאל, מר שניאור זלמן קצנלנבויגן, הוא נמצא בקליבלאנד.

זוגתו של ר' מיכאל מרת שרה היתה בתו של החסיד המפורסם ר' בן ציון ראסקין ז"ל מגזאטצק.

ר' מיכאל הי' בנו של ר' יהושע מראגאטשאוו, שהי' הבעל קריאה בליובאוויטש בר"ה (אחרי שר' זלמן מארשא הזקין ולא הי' יכול לבוא לליובאוויטש) ובמקום הבעל מקריא.

ר' יהושע הי' בנו של ר' בערע אברהם'קעס, שהי' דר בליובאוויטש.

ר' בערע אברהם'קעס הי' גר ברחוב השוק, בשורה אחת עם החצר אצל ר' שלמה חיים שו"ב ור' נחמן צבי בנו של הר"ר שמואל דוב מבאריסאוו.

ר' מיכאל קצנלנבויגן ובני ביתו

(בר' נחמן צבי ראו שנתקיים מה שאמר אדמו"ר הצמח צדק לאביו הרה"ח המפורסם: מען קריגט א שנעל אין נאז, א שנעל אין נאז איז קינדער. הוא הי' איש פשוט תמים.

[סיפור זה, ביתר פרטים, ב"רשימות" חוב' יד עמ' 9]

שמעתי בליובאוויטש שהרה"ח ר' שמואל דוב ז"ל (שהי' פיקח) אמר פעם על בנו הנ"ל: מיין נחמן צבי האט א מאדנעם נאטור, ער איז א נאר).

98 ראה תורת שלום עמ' 221: בזכרון של הרי"ד...