ספריית חב"ד ליובאוויטש

זכרון לבני ישראל - פרק יח

שנת תרפ"ג

נסיעת ההורים לארה"ב - יסוד קהלה בהומיל - היו"ר ר' שמואל יצחק לוריא - הנסיעה לחה"ש לרוסטוב - המענה ביחידות לחשוב על נסיעה לארה"ב - בעל ה"חפץ חיים" בהומיל

בחורף תרפ"ג התחילה משפחת הורי להכין עצמם לנסוע לארצה"ב, היינו אבי מורי ואמי מורתי ע"ה, אחי שלמה צבי, ניסן, אברהם יוסף יחיו ואחותי רבקה לאה ע"ה.

התעסקו בהשגת הניירות במשך החורף. פאספארטן לקחו אז מעיר הבירה מוסקבא. השיגו אותם אז לא בקושי כ"כ. וקודם הפורים תרפ"ג נסעו לאמריקה.

רושם עז נשאר אצלי מנסיעת הורי ע"ה מהעיר, מקום שהיו שם ארבעה דורות שו"בים, אבי (ר' יעקב ליב) ואביו (ר' אברהם שלמה) ואבי אביו (ר' יעקב ליב) ואבי אב אביו (ר' ישעי') ז"ל.

אבי מורי ז"ל הי' מראשי עסקני העיר. הוא בנה את ביהכנ"ס החדש, ולהבדיל מקוה ובית המרחץ יפים, שהוא הי' כמעט הבנין היחיד של אבנים בעיר.

השתדל ויסדו שם גמ"ח (מחברת יק"א) שנתרחב מאוד. יסד חנויות קאאפעראטיווים למען יוכלו העניים לקנות במחיר הזול בזמן המלחמה.

תמונה שנלקחה לפני נסיעת ההורים האחים והאחות לארה"ב. בתמונה נראים האבא יעקב ליב, האמא פרידא מלכה, המחבר וזוגתו ובתם חי' שרה תחי', האחים שלמה צבי, ניסן ואברהם יוסף והאחות רבקה לאה

הוא הי' מוהל מומחה עבור כל הסביבה, לא רק עבור העיר שלנו. הי' יושב בדיני תורה וברירות 167.

אהבת כל אנשי העיר אליו הובלטה בעת נסיעתו. כל אנשי העיר נער וזקן טף ונשים סבבו את בית ומלאו את הבית כל הזמן.

בש"ק הי' קידושא רבא ובאו מהבע"ב במשך כל היום וגם במוצש"ק, עד שנסעו ביום א' שעה 11 בוקר לא יכלו לעבור בבית, הבית הי' מלא מפה אל פה, זה יוצא וזה נכנס.

כשהתחילו העגלות לנסוע לוו אותם כל אנשי העיר בברכות מאליפות ובבכיות. כמה אנשים נסעו ללוותו, ואחדים רצו אחרי העגלות להביט עוד הפעם ולברך את אבי מורי ז"ל עוד הפעם 168.

אני נשארתי בבית על איזה ימים לסדר את כלי הבית שנשארו.

בתי חי' שרה היתה אז קטנה בת שתי שנים.

אח"כ נסעתי לזוראוויץ חדש (עיירה קטנה, מרחק שלושה וויארסט מהעיר זוראוויץ), שם הייתי עד אחר ש"ק, ואח"כ חזרתי להומיל.

* * *

בתקופה זו הלכו והתגברו גזירות הממשלה הסובייטית נגד הדת. התלמידים התחילו ללמוד בהחבא, התחילו לסגור את המקוואות ולקחת את בתי הכנסת.

דרכם הי', כידוע, שהיו אוספים חתימות מאנשים אשר אין צריכים כ"כ הרבה בתי כנסת, והיו לוקחים אחדים, ואח"כ היו לוקחים עוד אחדים וכו'.

אודות המקוואות טענו שאין הם נקיים כראוי. וע"י השתדלות בנינו מקוה חדש.

הממשלה הכריחה לעשות קהלה וועד העיר ולבחור יו"ר. בחרנו בר' שמואל יצחק לוריא 169.

פעם אחת התאספנו בבית הרב ר' שניאור זלמן שניאורסאהן (בנו של האדמו"ר מרעציצע נבג"מ) לדון ע"ד הת"ת וע"ד המקוה.

עוד פעם הוצרכנו להתאסף 170 אודות ענייני העיר (אינני זוכר בדיוק אם הי' זה ע"ד הת"ת או ע"ד המקוה או שניהם ביחד), והציעו שתהי' האסיפה בבית הרב הנ"ל.

בשעה זו כבר לקחו אצלו הסובייטים את כל דירתו, והשאירו לו רק שני חדרים. והשיב ואמר שהוא ירא להניח שיתאספו בביתו כי השכנים שדרים עמו עתה עלולים לעשות מסירה, וזה הי' כרוך בסכנת נפשות.

אמר לו ר' שמואל יצחק, מיט הארץ: שעמען מעגט איר זיך, הלא כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש ער איז דאך אינגער פאר אייך, ער גייט אין סכנה אויף דעם שפיץ מעסער און פארט אין מוסקבא, און איר האט מורא בא אייך אין הויז מאכן איין אסיפה פון עטליכע אידן.

צרכי העיר בעניני דת נעשו קשים, והיינו מתאספים מזמן לזמן לטכס עצות ולאסוף מעות להחזיק המקוה ולהוצאות הת"ת עד כמה שאפשר.

היו"ר ר' שמואל יצחק ראה את ההתעניינות ואי הפחדנות של האברכים התמימים, קירב אותנו והתחשב בדעתינו. זקני העיר לא יכלו לסבול זה, והתרעמו עליו בפרהסיא, אך הוא הי' תקיף בדעתו והשיב להם אשר לנו איכפת ונוגע הדבר ועושים אנו במסירה אמתית.

פעם הראה לנו ר' שמואל יצחק מכתב ארוך אליו מאת כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ 171, מענה לבקשת עזר עבור צרכי העיר, וכ"ק אדמו"ר כותב לו איך שהוא בע"ח גדול עשרות אלפי דולרים ומשלם עבורם רווחים, אשר בכל מרחבי המדינה מגעת תמיכתו "בצערנאוויץ אחד נתתקן בית טבילה, וכן ברובל אחד (צערוואני) לומדים שיעור לפני רבים בביהכ"נ וכדומה ... אמנם עוד יגדל כאב לב איש בראותו אשר עיר ואם בישראל כמו מחנם הי' צריכים עזר מן החוץ".

* * *

על חג השבועות נסעתי לכ"ק אדמו"ר לרוסטוב 172.

אמר דא"ח ואחר תפלת שחרית נכנסנו לחזרה. זכורני שישבנו במסבת התוועדות ופתאום הודיעו שנכנסים לחזרה. החוזר הי' הרב יחזקאל פייגין (הרי"ף), וגם אני נכנסתי.

אחר החג נכנסתי ליחידות ושאלתי, היות שהורי נסעו לארצה"ב ונשארתי יחידי, אולי אחשוב גם אני אודות נסיעה לארצה"ב. ואמר לי כ"ק אדמו"ר נבג"מ: זייער גלייך, מען דארף פארן, נאך ניט שיים.

חזרה לביתי נסעתי עם ידידי הרה"ג מהרה"ח ר' שאול דוב נ"י זיסלין 173, וספרתי לו ע"ד היחידות, ואמר לי שיש לו אח בארצה"ב שמבקש אותו שיבוא, אך הוא איננו חפץ אפילו לשאול עצת קדשו בזה, ואמר: איך אוכל לחשוב לשלוח את בני לשם, בשעה שאחי כותב לי שיש לו חנות ממיני אוכל ומוכרח הוא להכין חבילות אוכל לסעודת שחרית של ש"ק והקונים באים ולוקחים בשבת קודש 174.

* * *

כמדומה שבשנת תרפ"ג נתנו רשות לנתיני פולין שגרו ברוסיא לחזור לפולין. בעל החפץ חיים נסע אז מעיר סנאווסק (שהי' שם עם תלמידיו) ועבר דרך עיר הומיל והתאכסן אצל ר' שמואל יצחק לוריא. זה הי' הפעם היחידי שראיתיו. עשה רושם של זייער א פרומער איד.

המצב הכלכלי הוטב קצת בתקופה הזאת, שהתחילה אז השטה הכלכלית החדשה שנקראת "נעפ", והרשו אז מסחר קטן.

הישיבה המשיכה להתקיים איך שהוא, גם התאספו מזמן לזמן להתוועדות. גם התחילו להתקבל פ"ש מאנ"ש.



167 כשהגיע אבי מורי לארה"ב, בהיותו בן נ"ב-נ"ג שנה, כבד הי' לפניו להתרגל למהירות העבודה בבית המטבחיים של ניו-יארק, וסבל כפלי כפלים הן מאיכות העבודה, הן מסכום ההכנסה, והן מזה שבביתו הי' הוא שו"ב מומחה ובודק סרכות אומן ומוהל מצויין בכל הסביבה, לבד עסקנות הצבוריית, הן בעניני הכלל והן בעזר ליחיד, בכל מה שפנו אליו בעצות וברירות, והי' מומחה ובקי בהלכות שחיטה, וכאן עובד אצל בני בלי שם העומדים בראש בית המטבחים, מגולחים, בעלי תורה קטנים. כל זה גרם נפילת רוח גדולה אצל אבי מורי ז"ל בבואו לארה"ב.

168 הם נסעו לאמריקה דרך ליבאווע. בהגיעם לליבאווע כבר נתמלאה הקוואטה של רשיונות הכניסה לארה"ב לאזרחי רוסיה.

אבי נסע בתור כלי קודש, ובא לארה"ב קודם חג הפסח. אמנם אמי מורתי ואחותי רבקה לאה ע"ה ואחיי שלמה צבי וניסן ואברהם יוסף, נשארו לחכות בליבאווע, עד הראשון ביולי, שאז מתחלת הקוואטה החדשה של השנה. בינתיים למדו אחיי בליבאווע ב"תורה ודרך ארץ".

אחותי הבכירה מרת סאשא הינדא נסעה לארה"ב כעשר שנים קודם, והמעות שקיבצה במשך זמן עבודתה עד בוא הורי ז"ל הוציאה על הוצאות הבאתם לארה"ב.

169 הוא הי' מנכבדי העיר, איש בעל צורה, למדן, עשיר ונשוי פנים, מחשובי חסידי קאפוסט [אביו הי' רב בעיר סינצי, שמו הי' משה דובער].

אף אשר בשנות תרע"ג, בתקופת המחלוקת בדבר מעות רמבה"נ, נסע הוא לארה"ק מצד קאפוסט, אך בשנות הפרעות של ממשלת הסובייטים הי' מתעסק בהחזקת היהדות בהומיל, ונסע למוסקבא לכ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ וחזר בהתפעלות גדולה ממסירות הנפש של כ"ק אדמו"ר נבג"מ על הרבצת התורה וקיום וחיזוק היהדות.

170 את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 28, קיץ תשכ"ו, בחלק האנגלי עמ' 3).

171 נדפסה באג"ק שלו ח"א אגרת קסא. והיא מי"ב כסלו תרפ"ד.

172 את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 40, סיון תשכ"ט, בחלק האנגלי עמ' 9).

173 ב"די אידישע היים" שם מוסיף להעיר, שהפעם הראשונה שהכיר את רש"ד זיסלין הי' בי"ט כסלו תרס"ח, כשראה איך שרשד"ז משתדל לבאר ברוסית לגוי שעבד במטבח בישיבה, את גודל קדושת היום.

174 בהמשך לזה ראה לקמן פרק כד.