ספריית חב"ד ליובאוויטש

זכרון לבני ישראל - פרק יט

שנת תרפ"ד

מסחר לא חוקי והחרמה - הרש"ז שניאורסאהן ושקו"ט הנסיעה לארה"ב - שד"רים בהומיל

בסוף שנת תרפ"ג עשיתי שותפות עם הת' דוד ליברמן ועם חנן שאגאלאוו בחנות של גאלאנטעריי סיטונית, עשינו מסחור גם בקניית סחורה מפולין, שהביאו בלי מכס.

העסק הזה הביא רווחים גדולים, אמנם ע"י מסירה התוועדו לכך מהממשלה, לקחו מאתנו הרבה סחורות בסך של כמה אלפי דולרים, גם שלמנו לבד זה שוחד של איזה אלפים; ואף שת"ל סלקנו את כל החובות, אבל אנחנו נשארנו בלי מאומה.

הרה"ח ר' שניאור זלמן שניאורסאהן הלוה לנו סך מסויים על העסק. כשנתוודע לו מהתפיסה וכל הפרטים, בא אלי, ואמרתי לו שאין לו מה לחשוש, כי שנשלם לו בעזהי"ת עד הפרוטה האחרונה. הוא אמר לי שהוא הלוה רק לי, כי בי הי' לו אימון. ות"ל שלמנו עד פרוטה לכל מי שהלוה לנו.

אז דיבר עמי הררש"ז הנ"ל ע"ד מה שכ"ק אדמו"ר הצמח צדק ברך את אביו שיהי' לו הצלחה אין איין עצה, והראה לי רשימה מהצמח צדק 175 אשר אין צריכים להכנס במסחור של סכנות כדי להרויח.

בד"כ הי' לי עמו ג"כ הכירות וידידות יתירה בשנה הנ"ל. היו לו ניירות דרישה מארצה"ב משיקאגו, שיבוא לכהן בתור רב ומנהיג חב"ד, וגם הכינו עבורו דירה וגבאי, ולא הי' יכול להחליט בזה, והתיישב עם ידידיו, ושאלני ג"כ חו"ד.

הוא סיפר לי שהתייעץ עם החסיד ר' חיים אליעזר ביחאווסקי ע"ה (כבר כתבתי אודותיו) והוא כתב לו שבודאי יסע, כי יש קבלה, שלפני ביאת המשיח תתגלה תורת החסידות בחצי כדור התחתון. והיות שהוא מהנכדים היותר קשישים של אדמו"ר הזקן, וגם שמו הוא נושא ע"כ יסע בודאי.

אחיו הרה"ח ר' חיים שניאורסאהן (רב בראמען) כתב לו והרחיב לבאר: הלא נסע מעיר סטאראדוב להומיל ברוב פרסום, וכן מרעפקע לסטאראדוב, ולסוף אחרי הפרסום עוד נעשה מצב יותר נמוך, וכעת תיסע לאמריקה בפרסום עוד יותר גדול, ומה יהי' אח"כ.

חוות דעתי (כותב לו אחיו) שתיסע לאה"ק, וגם אני בדעתי אי"ה לנסוע לשם.

הוא שאל אותי חוות דעתי מה אני חושב, ואמרתי לו שגם לפי"ד יותר טוב לנסוע לארצה"ב, כי שם מתרבה ומתחזק הקבוץ היהודי ורוב הנוסעים בתקופה זו (היינו בשנים תרפ"ב-תרפ"ד) הוא מאנשים שומרי תורה, ומטרת נסיעתם היא כדי להמצא במקום שחפשים להתנהג בדרך התורה בלי שום מונע.

* * *

ר' יצחק זלמן פויזנער (אביו של ר' שלום פויזנער שי') הי' בין האורחים הקבועים שלי בהומיל.

הוא הי' דר בעיר קאראפ פלך טשערניגוב, והי' בא בד"כ כל ב' שבועות להומיל לקנות סחורה עבור חנותו, והי' סר אלי, ומאד התקשרנו לידידים. הוא הי' א געשמאקער מענטש, א חסידישער ויר"ש.

לפעמים הייתי הולך עמו לעזור לו בקניית סחורתו, וגם בפעם האחרונה שבא אלינו הלכתי עמו כל היום.

זה הי' ביום ה', ודברתי על לבו שישאר בהומיל על ש"ק, אך הוא אמר לי שברצונו לבוא פעם נוספת בשבוע הבא להומיל (באופן יוצא מהכלל, לבוא שבוע אחר שבוע) וע"כ הוא אץ לדרכו לבוא לש"ק לביתו.

דרך נסיעתו היתה במסלת הברזל עד התחנה מאקאשן 176 (אחר תחנת סנאווסק).

מן התחנה ההיא (כמדומני) היו נוסעים באני' (פאראחאד) עד עיר קאראפ.

ביום ו' בבוקר עלו על הספינה רוצחים שודדים (באנדעס מנגדי הבאלשעוויקים) והרגו שלוש עשרה יהודים שהיו על האני' (באמרם שהבאלשעוויקעס הם מהיהודים), וביניהם הי' ר' יצחק זלמן, הי"ד. מצאוהו לאחר איזה ימים, כי השליכו את ההרוגים לתוך היאור.

אמו (שגרה בארה"ב) לא ידעה מהריגת בנה עד יום מותה.

* * *

במשך השנה, המקור לפרנסה שלי הי', כהוראת כ"ק אדמו"ר הנזכרת לעיל, שלא להחזיק חנות רק סרסרות וכו'. וגם הייתי מקבל מעט עזר מאמריקה.

במשך השנה התחלתי להשתדל ע"ד נסיעה לארצה"ב.

בתחלת הקיץ הוכרח כ"ק אדמו"ר נבג"מ לעקור דירתו מרוסטוב והתיישב בלענינגראד (פטרבורג). הישיבה היתה אז בחרקוב והר"י פייגין הי' המשגיח ומנהל הישיבה.

הישיבה בעיר הומיל היתה אז קטנה, אבל הסביבה היתה חמה. היו נוסעים לאדמו"ר, מתוועדים ביחד, לומדים, נפגשים עם אנ"ש מעיירות הסמוכות.

* * *

בקיץ תרפ"ד הי' בעירנו הומיל הר"ר שניאור גארעליק, בתור משולח עבור תו"ת, שהיתה אז בעיר חרקוב בהנהלת הר"י פייגין ע"ה, והתאכסן אצלי.

אחריו בא הר"י מתמיד עבור מעמד, וגם הוא התאכסן אצלי 177.

הסדר של מגבית המעמד הי' כנהוג מקדמת דנא, אשר בכל יום היו יוצאים שנים או שלושה זוגות בעיר לאסוף המעמד, ובכל לילה הי' הר"י חוזר דא"ח, כל יום בביהכנ"ס אחר, ואח"כ היו יושבים במסיבת מרעים.

אחרי נסיעתו נשאר עדיין איזה סכום לגבות מאנשים אחדים, ומסר לי את השליחות לאסוף אותם. זה הי' כבר בתחלת חודש אלול תרפ"ד.



175 כנראה צ"ל אדה"ז, והכוונה לנדפס באגרות קודש שלו ח"א אגרת צא.

176 התחנה הנ"ל מסויימה אצלי בזה אשר הייתי שם בחודש מאי שנת תרע"ו, טרם עמדי עוד הפעם על בחינה לעבודת הצבא, כמסופר לעיל במקומו.

177 ב"די אידישע היים" (גליון 64, קיץ תשל"ה, בחלק האנגלי עמ' 7) מפרט המחבר, שעיקר מטרת בואו להומיל בקיץ תרפ"ד היתה מחמת מצב בריאותו, ומוסיף לספר:

כשחזרתי לביתי ביום בואו ראיתיו דן עם זוגתי אודות סידור סדרי המאכלים שלו. הוא לא הי' אוכל בשר או עוף, רק דגים או חלבי.

היינו מקבלים חמאה וגבינה מאשתו של החסיד הרב ר' דוד קיובמן מהורודוק.

[הוא הי' אחד המיוחד בין חסידי ליובאוויטש, שימש כרבה של העיירה הקטנה בסמיכותינו "וויעטקא". שמעתי שהרבי רש"ב נבג"מ אמר פעם אודותיו בביהכנ"ס, שהוא "בינוני" לפי המבואר בתניא.

הוא נסע לרבי בלנינגרד לחה"ש תרפ"ה. כשחזר שאלתיו מה היה אצל הרבי, ואמר:

ר' דוד קיובמן מהורודוק

הרבי תובע ממני דברים נשגבים, הרבי אמר לי: עבור "סור מרע ועשה טוב" אין זקוקים לחסידות, עיקר החידוש של החסידות לפעול על החסיד שיגיע למדרגת אתהפכא].

פעם כשהביאה גבינה הי' ר' יצחק בבית, ושאל אותה אם הגבינה נעשה מחלב שנחלב מפרה פרטית שלהם. היא השיבה בכנות שהחלב נחלב מפרה של שכנה, ואז אמר ר' יצחק: א"כ מעדיף אני שלא לאכול זאת.