ספריית חב"ד ליובאוויטש

זכרון לבני ישראל - פרק כ

שנת תרפ"ה

הנסיעה על תשרי לפטרבורג - האסיפה אודות הבאת תמימים לארה"ב - סידור ניירות בהומיל למשפחת גורארי' - נסיעה בשליחות ר"י מגידסון לפטרבורג - היחידות - להיות משפיע בהומיל עד הנסיעה לארה"ב - השליחות לאהל ברוסטוב - ב' ניסן ברוסטוב - אנ"ש ברוסטוב

על ר"ה תרפ"ה החלטתי לנסוע לכ"ק אדמו"ר נבג"מ ללענינגראד 178.

מצבי הגשמי הי' אז דחוק ולא הי' לי שום מראה מקום על מעות לכרטיס. לויתי מהסך שנאסף על מעמד אחרי נסיעת הר"י מתמיד כנ"ל, וקניתי כרטיס מסע ללענינגראד.

זוגתי תחי' אפתה עבורי חלות וצלאה שתי עופות והי' לי מה לאכול, וכך נסעתי.

בדרך עברתי דרך עיר נעויל, שם דר גיסי מוהר"ר מאיר שמחה ע"ה חן (בעל אחות זוגתי מרת עלקא תחי' בזיווג שני). גם חפצתי להיות פעם אחת בעיר נעויל, אשר שמה הי' מפורסם לאחת מהעיירות החסידיים היחידות (כידוע משיחות קודש של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ), וסרתי אליהם על יום אחד.

בן דודי ר' חיים דוד מלקוב (בן אחי אמי מורתי ע"ה ר' מאיר ברוך מלקוב) דר לא רחוק ממושב כ"ק אדמו"ר נבג"מ, אצלם אכלתי הסעודות שלי, וישנתי פעם אצל ר' שמואל נימאיטין ופעם אצל בן דודי הנ"ל.

* * *

בערב ר"ה אחר סליחות ותפלת שחרית, נכנסתי לדירתו של רבינו (מאחאוואיא 12), וראיתי שבאולם הגדול של הדירה, שבו הי' בית התפלה, עדיין לא הי' שום ספסל מוכן לחג.

החסיד ר' אלי' חיים אלטהויז, הי"ד, הי' אז מהמקורבים, והי' תומך ביד רחבה לכל עניני ליובאוויטש. הוא ישב בפרוזדור, ושאלתיו בתמיהה: ר' אלי' חיים, עס איז דאך ערב ר"ה, עס איז דאך נאך ניטא קיין זאך פאר דער שול.

ר' אלי' חיים הי"ד השיב באותו הלשון: ישראל, עס איז דאך ערב ר"ה, עס איז דאך נאך ניטא קיין זאך פאר דער שול.

דבריו אלו האירו את עיני, האבן מיר ליכטיג געמאכט די אויגען, איך בין עלטער געווארן אויף 10 יאהר. איך האב באגריפן וואס ער זאגט: ביי וועמען מאהן איך, מאן ביי זיך? ר' אלי' חיים איז ביי מיר אויסגעוואקסען אין מיינע אויגען בציור פון איין עלטערער חסיד המסור ונתון לבית רבנו ומדריך איין אינגערן צו זיין מסור ונתון ולהרגיש אחריות עבור בית רבנו.

שאלתיו ברצינות, מה אפשר לעשות (את מצבי הגשמי לא ידעו ולא סיפרתי).

על ר"ה הנ"ל באו לערך שלושים מנינים תמימים, רובם ככולם מתלמידי תות"ל.

גם ר' ליב באגאד התפלל אצל כ"ק אדמו"ר נבג"מ. הוא הי' מהבע"ב'טישע צורות בעיר ליובאוויטש, רחוק מחסידות זקנו מתוקן וכו'. אמנם זיין ארומכאפן זיך עם התמימים שבאו על ר"ה כמו עם אחים וגודל הידידות הורגשה ביותר.

אחר ר"ה היתה אסיפה מהתמימים, והחליטו ברוב דיעות שצריכים לעשות תעמולה ע"ד לעזוב את המדינה, ושישתדלו להביא אחד או שנים למדינות חו"ל והוא ישתדל במדינה ההיא שיבוא אליה, להביא למדינתו עוד תלמידים ולעזור להם להעתיק מושבם מרוסיא.

מבין אלו שהתכוננו לנסוע לארצה"ב הייתי אני לבדי באסיפה, והטילו עלי את האחריות הנ"ל בארצה"ב 179.

החליטו למסור לכ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ את ההחלטות.

דיברתי אז עם הת' ר' אברהם פאריז (הוא הי' ג"כ על ר"ה אצל אדמו"ר). שאלתי אותו אם הוא הי' מוכן לנסוע לארה"ב, ואמר לי שהוא איננו רוצה לנסוע לאמריקה, אף שהוריו דרים שם, אך הלא הוא מסר נפשו בשעה שהוריו נסעו לאמריקה והוא נשאר לבדו ברוסיא תלמיד בתות"ל, ואיך יסע כעת. אמרתי לו שישאל אצל אדמו"ר נבג"מ והשיב שאינו חפץ אפילו לשאול עצת קדשו בזה, ער האלט ניט ביי פארען אין אמריקה.

שאלתי אצל ידידינו ר' אלחנן דוב מרוזוב 180, והשיב שיש מתמיהין עלי על אשר הנני מכין את עצמי לנסוע לארה"ב, אבל - אמר לי - ישראל, פאר! דא איז פאר אונז קיין ארט ניט. שאלתיו: ואם אשלח עבורו ניירות לארה"ב היתרצה לבוא לאמריקה? ואמר לי, שהיות שהוא כבר בן מ"ז שנה, הוא חושב שכבד יהי' לאיש בגיל כזה להסתדר במדינה חדשה ותנאי חיים חדשים ולשון זר שאינו מכירו. אמנם אם אשיג עבורו ניירות לנסוע לארץ ישראל אזי יסע.

שאלתיו אולי יודע הוא מישהו מאנ"ש בארה"ב שאוכל להתדבר עמו, ואמר לי שישנו איש אחד ששמו דוד שיפרין. אין הוא יודע מה מעשהו. הוא כותב בכתובת שלו את התואר רעוו.; אמנם איננו יודע איזה תואר הוא זה. א חסידישער איד, וכל הקישור עם אנ"ש דשם הוא על ידו (בפרטיות אודותיו אי"ה בהגיעי לשנות היותי בארה"ב).

אחר ר"ה נגש אלי הר"י ז"ל פייגין הי"ד, ואמר לי: היות שבאו כשלשים מנינים אורחים וכשמונים אחוזים אין להם על הוצאות לנסוע הביתה, לכן בא ונתעסק לאסוף בין אנ"ש דעיר פ"ב והאורחים בעלי היכולת לסדר הוצאות הדרושות.

אני הלא לא אגלה את מצבי, אבל נבוך הייתי, איך אסלק את מה שלויתי על הנסיעה ממעות המעמד, ואיך אסע חזרה.

והנה באחד הימים נגש אלי ר' זלמן נ"י דוכמן, שדר אז בפ"ב וב"ב היו בהומיל, ושאלני אם אקח איזה סך עבורו, שחפץ לשלוח לב"ב להומיל על ההוצאה. מובן שהסכמתי להיות השליח, וזה הספיק על סילוק ההלוואה של הנסיעה לפ"ב ועל הוצאות החזרה להומיל.

פעם בנסעי בטראמוויי התדבר עמי ר' שמרי' גורארי' (בן ר' נתן ז"ל) ושאלני אם אוכל לסדר מעירינו הומיל פאספארט של חו"ל, היינו רשיון יציאה לחוצה לארץ עבור משפחת ר' צבי הירש גורארי' ז"ל הי"ד. אם אצליח להשיג זה אזי יתן לי עבור זה סך מאתים וחמשים רו"כ (זה הי' סכום גדול, עשרים וחמשה צערוואנצעס).

אמרתי לו שאשתדל להוודע מזה, ונודעתי שיש אחד שעושה זאת. עד כמה השפעתו לא ידעתי, אבל בכל אופן הי' זה כרוך בהוצאות לא גדולות.

הודעתי לו, והוא שלח את הת' נחום גורלניק להומיל להוודע על אתר אם יש בזה ממש, ונודענו.

אח"כ בא נתן גורארי' בעצמו עם ב"ב להומיל, ואני סדרתי שיכתבו בפנקסי הבית של איזה מאנ"ש, ות"ל עלה בידי בחורף הנ"ל להשיג רשיון יציאה עבור כל משפחת ר' צבי ז"ל ועבור זוגתו של ר' נתן גורארי' מרת אסתר ע"ה ועבור ר' שמרי' גורארי'.

זוגתו של ר' נתן ז"ל מרת אסתר ע"ה לא איבדה את הגבירישען שטאלץ שלה, אבל זה הי' דורכגעדרונגען מיט חסידישען רוח (כאשר כתבתי קודם, שבהיותי בקרעמענטשוג אצלם בחג הפסח תרע"ח היתה ביתם של ר' נתן גורארי' ז"ל די חסידישע רייכע הויז במלוא מובן המלה).

זוגתו של ר' צבי ז"ל מרת טאפצא (טויבא) ז"ל (בת האדמו"ר מראדזין ר' מרדכי יוסף אליעזר ז"ל ליינער) באה להומיל באמצע הלילה, בשעה 2 אחר חצות הלילה, עם מסלת הברזל, היא לא הלכה לישון רק ישבה כל הלילה ואמרה תהלים.

בתה חי' תחי' (נמצאת כעת בארה"ק, אשת ר' נחום גולדשמיד) היתה אז בס"ה לערך בת שש עשרה שנה, אבל היתה כבר בגיל שהוצרכה רשיון יציאה מיוחד, וע"כ הוכרחה לבוא גם היא להומיל.

* * *

ידידינו ר' ישראל מגידסאן 181, שהי' תושב העיר הומיל, וגם משפחתו גרה בהומיל 182, ע"י ההכירות שהי' לו בעיר עלה בידו להסתדר במשרה באחת המשרדים של הממשלה בתור מנהל איזה עסק ממשלתי.

ר' ישראל מגידסון

גם אז כמו עתה, עשו חיפושים בבתים של אזרחי המדינה בכל עת, והתייחסו את הפקידים באי אימון, וגם אצלו ביקרו (דרך אגב, גם אני סבלתי מזה, כי לקחו אצלו ביכל כתבים ומאמרים בודדים ששאל ממני ע"מ ללמוד).

מכתבו של ר' ישראל מגידסון אל המחבר

אח"כ הי' תמיד בפחד, והחליט בדעתו לעזוב את המדינה. הי' חפץ לדעת חו"ד הקדושה של כ"ק אדמו"ר נבג"מ, אך התירא לנסוע לאדמו"ר, והציע לפני שיתן לי על הוצאות הנסיעה ואסע בשליחותו, וקבלתי הצעתו.

תיכף בשבוע אחר פורים נסעתי ללנינגראד.

בהכנסי לרכבת בהומיל נגשו אלי שני אנשים מג. פ. או. ורמזו לי שאלך אחריהם. הם הכניסו אותי בבנין שלהם הסמוך לתחנה והתחילו לחפש בבגדי וסביבות גופי ובחפציי (בין המחפשים הי' אחד שהוא עצמו הי' מן המובילים סחורה בלי מכס עבורי מעיר מינסק, שהי' סמוך אז לגבול פולין), אך לא מצאו מאומה אצלי, והספקתי לנסוע ברכבת שסדרתי בתחלה לנסוע.

בבואי לזלאבין, תחנה סמוכה להומיל, שבה הוצרכתי להחליף לרכבת ההולכת ללנינגרד, פגשתי את הרב של עיר ביחאוו חדש 183

באתי ללנינגראד ביום ג' כ"א אדר. כ"ק אדמו"ר נבג"מ לא הי' אז בלנינגראד, כי הי' אז במוסקבא, ולמחרת ביום ד' בא כ"ק אדמו"ר נבג"מ לביתו.

זכורני שחכיתי בפרוזדור וכ"ק אדמו"ר נבג"מ נכנס לסעודת הצהרים, והיתה סעודה של חלב, ואמרו לו בהתנצלות שהיתה שביתה אצל הקצב ר' ליב ראדין, ואין בשר. ואמר כ"ק: פשוט אמילכיקער ווארמעס!

גם זכורני שאז הי' כ"ק אדמו"ר הרמ"מ שליט"א לההתראות עם זוגתו הרבנית מושא תחי', ופעם הייתי שם בלילה והרבנית נחמה דינה העמידה כיבוד על השלחן.

בליל ה' נכנסתי ליחידות 184.

בתחלה שאלתי את היחידות של ישראל מגידסאן, אח"כ דברתי ע"ד נסיעתי, וכ"ק אדמו"ר אמר לי להתחיל ההכנות לנסיעה.

אח"כ אמר לי שרצונו שאהי' משפיע בהומיל, איננו מדייק מה יהי' עסקי כל היום, רק שאהי' משפיע בהומיל, וישלם לי עבור זה סך ארבעים רו"כ לחודש 185.

אח"כ אמר לי שברצונו לעשות אותי שליח לנסוע לרוסטוב ליום היארצייט ב' ניסן, שחל בשנה ההיא ביום ו'. שאל אותי אם יש לי פנאי לזה, ואמרתי: מה זו שאלה? בודאי! הרי זהו ענין של כ"ק אדמו"ר. והוסיף לשאול: אבל אולי מוגבל אתה כעת בזמן שלך? ואמרתי שאינו כן ומוכן אני לנסוע.

בסוף אמר לי שאבוא למחר, ויתן לי מעות לקנות הכרטיס-מסע לרכבת ההולכת מלנינגראד למוסקבא ביום א' שעה 7:30 ערב, וחפץ הוא שאקנה את כרטיס-המסע ביום עש"ק בתחנה העירונית (הנקראת ברוסית "גאראדסקאיא סטאנציא", כי בתחנת הרכבת מוכרים את הכרטיסים מיד לפני הנסיעה), ושאודיעו ביום ו' אם הצלחתי להשיג את הכרטיס, וביום א' אכנס אצלו ליחידות בשעה 6 בערב (כי לפני כניסתי אליו צריך הוא להכין עצמו כשלושה שעות).

[בעת צאתי מהיחידות בליל ה', היו שם הרש"ג ור' שלמה נ"י הארנשטיין (הנמצא כעת בארה"ב, הוא חתן גיסה של הרבנית הצדקנית מרת שטערנא שרה ע"ה אשת אדמו"ר הרש"ב נבג"מ).

ר' שלמה ביקשני אודות השגת פאספארט עבורו לצאת מרוסיא. בתוך הדברים ספרתי להם היחידות שלי, ואמרתי שהנני מתפלא מה שכ"ק אדמו"ר מציע לפני שאהי' משפיע בהומיל, בעת שמדברים אודות הנסיעה לארה"ב.

בש"ק סיפר לי ר' שלמה, אשר בעת סעודת ליל ש"ק אמר לכ"ק אדמו"ר שאיני שבע רצון מהיחידות, שאני דברתי אודות נסיעה לארה"ב והוא מציע לי להיות משפיע דא"ח בהומיל.

הצטערתי מאד על זה, והוכחתיו על פניו, מדוע אמר זה, מה שלא חפצתי שיאמר זה לפני אדמו"ר.

למחר נתן לי כ"ק אדמו"ר את דמי הנסיעה, ואמר לי שיכול אני להתעכב יום במוסקבא לקחת פדיונות על האוהל, וגם לקבל מעות עבור זה; אבל ההוצאות של הנסיעה יהיו רק על חשבונו. גם נתן לי מעות לתת ליחידים ולצדקות שונות.

אח"כ פגשתי את ר' אלחנן דוב מרוזוב ואמר לי שכשנתן לי המעות עבור הנסיעה (הוא לא ידע מהסכומים שנתן לי כ"ק אדמו"ר על צדקה) לא הי' בבית עבור ההוצאה ההכרחית לש"ק. וגם הוא עשה אותי שליח מצוה.

הלכתי וקניתי את כרטיס-המסע בתחנה העירונית.

בש"ק אמר כ"ק אדמו"ר מאמר, וביום א' בשעה ששית בערב, כשנכנסתי ליחידות 186, אמר לפני קיצור מתוכן המאמר, ואמר לי שכבד הי' לו לאמר דא"ח מצד חלישות בריאותו, ואמר לי שכשדיבר האט מיר געשטאכן אין א זייט (הראה לי בצד), אך איך יכולתי שלא לאמר, הרי אתה באת, ועוד אורחים.

כ"ק אדמו"ר נתן לי את הפדיונות ואמר שאת הפדיונות (שהיו כערך חבילה בינונית) רק אניח על האוהל, ואת הפדיון שלו אקרא, אבל שאקרא רק פעם אחת, ורק בהיותי על האוהל ולא קודם לכן, ולא אעתיק אותו, ולא אראה אותו לשום אדם, ולא אתן אותו להעתיקו לשום אדם, ושום הוראת היתר בעולם לא אעשה בזה.

[קראתי אותו רק פעם אחת כהוראת כ"ק אדמו"ר, וקראתי במתינות, ואינני זוכר פרטי הדברים, רק זוכר אני שהי' פדיון של רבי, וגם נזכרו בסוף שמות אנשים פרטים 187.

כל הפדיון הי' כתוב על נייר הנק' פאצטאווע פאפיר, חצי גליון כתוב געדיכט].

בהמשך דבריו חזר עוד הפעם שרצונו שאהי' משפיע בהומיל, ואמר לי אז מען דארף חזר'ן א מאמר טראכט מען דאך איבער דריי פיר פינף זעקס זיבן מאל (כן מנה בפרטיות את כל המספרים), ודיבר המעלה בזה, אך אינני זוכר הלשון בדיוק.

עוד אמר לי בהמשך לענין חזרת דא"ח (בראותי שאמר המאמר בעת שכבד הי' הדבר לפניו כ"כ), ואמר בזה"ל: אז עס איז פאראן אין א שטאט ניין (תשעה) יונגעלייט דארף מען אין דריי ערטער חזר'ן חסידות, אז עס איז פאראן וואו מען דארף חזר'ן.

ואמר אף שהנך מתכונן לנסוע לארה"ב, אבל הלא יעבור עוד זמן, עס וועט דאך גיווערן א מאנאט צוויי דריי, איז אויף דער צייט וויל איך דו זאלסט זיין א משפיע אין הומיל (וכן הי' לפועל, לסוף ג' חדשים בדיוק השגתי את הרשיון ונסעתי מביתי בהומיל לדרכי לארה"ב).

אח"כ אמר לי שאכנס אל אמו הרבנית הצדקנית מרת שטערנא שרה ע"ה, לקבל ממנה פדיון, וגם שברצונה למסור משהו אודות הבית שהי' להם ברוסטוב ע"נ דאן (בראדסקי פערעאולאק. 44), וגם אמר שאשאל ממנה בדיוק את שם אמה (חנה או חי' חנה).

לפני יציאתי מהיחידות בחדר קדשו שאל אותי בזה"ל: ישראל, דו ווייסט ווי צו ריידן צום טאטן? ונשארתי נדהם, ואמר לי: "צום טאטן דארף מען ריידן ווי אויף יחידות, דו ביזט דאך געווען ביי דעם טאטן אויף יחידות, זאלסטו זאגן, רבי אין בין א שליח פון אייער זון און פון דער רביצן, זיי האבן מיר געמאכט פאר א שליח". ואח"כ אומר המענה לשון.

עוד היו דיבורים אלי שאיני זוכר; והרש"ז דוכמן נ"י (שהי' אז בלנינגראד) אומר ששמע ממני אז, שכ"ק אדמו"ר אמר לי: בעת שתהי' על האוהל בבוקר, יהי' זה בערך בעת שאתפלל פה, וועט זיך מיר דאוונען געשמאקער.

גודל הקירוב של כ"ק אדמו"ר נבג"מ ודברי קדשו האבן מיר צוטומלט. כשכ"ק אדמו"ר אמר לי: נו, דו דארפסט דאך פארן; אמרתי לו שיש עוד ארבעים מינוט עד לנסיעת הרכבת. אמר לי כ"ק אדמו"ר שגם ר' שמואל אבא דוליצקי צריך להכנס והוא נוסע ג"כ באותה רכבת. אז יצאתי, ואין מלים לתאר את גודל שמחתי, שזכני השי"ת בשליחות קדושה כזאת וקירוב כזה.

נכנסתי לרבנית הזקנה הצדקנית מרת שטערנא שרה ע"ה, והיא מסרה לי הפרטים אודות הבית ואמרה לי: דעם פארגעניגן קאן מען זיך אויך ניט פארגינען (כוונתה, אודות הנסיעה להיות על האוהל ליום היארצייט).

בדרך בנסיעתי עם הר"ר שמואל אבא לא יכלתי להתאפק מבלי להבליט את התרגשותי מהמאורע ומהיחידות, אף שלא יכלתי לספר לו הכל. פניו של הרש"א הביעו הערצה, כאילו אמר: אשריך שזכית לזה, יש מה לקנא לך מהזכות הזאת שנפלה לחלקך. ידידות חסידותי האט אונז פארבונדן הארציק כל הלילה בנסיעתינו יחד.

באתי למוסקבא וסרתי לבית הכנסת בספאסא גלענישטשענסקאיא 10.

ביום ב' מסרתי לאנ"ש ע"ד נסיעתי, ואלו שעלה לי לראותם נתנו לי פ"נ, ואח"כ נסעתי לרוסטוב.

בבואי לרוסטוב, לכאורה עיר ככל העיירות, אבל ברוסטוב הרגשתי ריקנות, אין זאת העיר רוסטוב אשר רגש קודש הלביש אותך בנסיעתך לשם, ועתה בביאתך לשם אין דבר המושך אותך.

התראיתי עם התמימים והתבלטה הגלמודיות, מלבד אהבת התמימים הורגשה אהבה של גרים אוהבים זא"ז.

התפללנו תפלת ערבית בבית רבינו וישבנו במסבת התוועדות. עס האט ארומגעכאפט א אומעט א קוק צו טאן אויף די וואכעדיקייט פון דער הויז, דער פנה צדיק כו' האט ארויסגעשריען פון יעדן ווינקל 188.

היארצייט הי' ביום ועש"ק. הלכתי על האוהל. עשיתי כהוראת כ"ק אדמו"ר להתנהג, וגם שהיתי ש"ק ברוסטוב, כמובן.

באתי לביתי על חג הפסח.



178 את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 40, סיון תשכ"ט, בחלק האנגלי עמ' 11. וראה גם גליון 56, עמ' 21).

179 בבואי לאמריקה בתחלת שנת תרפ"ו, כבר היו בארה"ב הר"ר אלי' סימפסון, ואחיו חברי מוהר"ר גרשון סימפסון, הת' הרה"ח ר' אברהם אלי' אקסלרוד מקאבילניק (הי' רב בעיר באלטימאר), הת' ר' זאב נ"י קאזיניץ (שהביאוהו הוריו בהיותו בחור).

הר"א סימפסון נסע בשנות רפ"ג-ד, וכאשר הורי התייעצו עמו ע"ד ביאתי, יעצם שלא להביא אותי לאמריקה, כי לא טוב יהי', לא אוכל להסתדר, והנסיונות הם קשים.

הרא"א אקסלרוד ות' זאב נ"י קאזיניץ נסעו מעיר זעמבין. המצב בעיירות הקטנות הי' מר, היו בשפל רוח ובכווץ ובתנועה של יאוש. ראיתי את הציור בבקרי את בית הורי ע"ה בשבתם בזוראוויץ. רק בעיירות הגדולות, שהי' קיבוץ של אנ"ש וסביבה במקצת והיו נפגשים ע"י עוברים ושבים האט מען זיך געהאלטן והתחזקו.

180 את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 39, ניסן תשכ"ט, בחלק האנגלי עמ' 12).

181 את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 41, תשרי תש"ל, בחלק האנגלי עמ' 11).

182 הוא הי' בנו של ר' זאב מגידסאן, א בעל הבית'ישער חסידישער איד, הכרתיו אויבן אויף, דר נגד ביתם של המשפחה המפורסמת דוכמאן (החסיד ר' מרדכי יואל ובנו ר' דוב מ"מ ע"ה ויו"ח, רחוב אירונסקי 14).

שלושת בניו למדו בתו"ת. הבכור ר' יצחק מגידסאן ע"ה הי' חתנו של ר' מ"מ הורביץ, בנו של החסיד ר' יוסף יוזיק הורביץ מווארשא. בזמנו של אדמו"ר הריי"צ נבג"מ הי' רב בעיר לודמיר. כפי הנראה נהרג בזמן השמד ר"ל במלחמת העולם השניה.

השני הוא ר' ישראל הנ"ל. כבר כתבתי אודותיו בבואו בשנת תרפ"ב מעיר אודיסה רעב ובלי לבוש.

[הי' גיסו של הר"ר אברהם אלי' פלאטקין, ומחותנו של יעקבסון מריגא].

הבן השלישי הי' הת' יוסף מגידסאן, נפטר בבחרותו.

183 הכרתיו מקודם, כי כשהייתי בא לדודי ר' הלל האלקין ע"ה, שהי' שו"ב שם (למדתי אצלו בילדותי כשהי' שו"ב בתחנה של הדרך כבושה בדאווסק), הייתי מתראה עמו והי' תוהה על קנקני. אך גם אז לא מצא חן בעיני, ואמרו עליו שהוא מקולקל בדיעות וקל, ולא חפצתי לגשת אליו, אך בבואי ללנינגראד נודעתי שהתחבר לקומוניסטים ונתפקר לגמרי ונתגלה קלונו.

[בארכיון המחבר נמצא מכתב שכתב לו ר' ישראל איסר קרומהאנד מביחוב חדש, המספר בין השאר:

אני הייתי מהתמימים הראשונים שלמדו בישיבת כ"ק אדמו"ר נבג"מ ... דודכם ר' הלל הי' שו"ב במחנינו ביחאוו חדש, וגם בנו ישראל הי' ג"כ שו"ב במחנינו. וגם מכיר אנכי את דודכם אחי אביכם, שהי' שו"ב בזוראוויץ, שמו ג"כ ר' הלל].

184 ב"די אידישע היים" שם מתאר: לחדר היחידות נכנסו מחדר ההמתנה, שהיתה לו גם כניסה לחדר האוכל. מקביל לחדר היחידות הי' גם החדר הגדול ששימש כבית הכנסת בשבת ויו"ט.

185 אודות שילוח משפיעים לעיירות בשנים האלו ראה תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק ג.

186 ב"די אידישע היים" שם מוסיף, שהדבר הראשון שאמר לו באותה יחידות הוא, שאת התפילות והלימודים הקשורים ליאצ"ט, ילמד באותו יום בדירת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, בראדצקי פערעאולאק 44. כמה משפחות מאנ"ש שהשגיחו על חפצי האדמו"ר גרו בדירה ההיא. הממונה הי' ר' שמואל מענדל הכהן הלפרין (בנו של החזן והמשולח עבור תו"ת המפורסם ר' יחיאל הלפרין).

187 ב"די אידישע היים" שם מוסיף, שבחלק הראשון של הפדיון כתב אודות מצבו הפרטי בתור רבי, אח"כ המשיך לכתוב כמנהיג היהדות, אודות הבעיות והצרכים של החסידים ושל כל היהודים, ובשליש האחרון מזכיר שמות אנשים, בעיקר מהמשפחה. אחדים מהם ידעתי ואחרים לא.

188 נדמה לי שהרושם שעשה עלי הביקור ברוסטוב, מלבד הזמן שהלכתי על האוהל, היא שבמקום זה אשר פנה צדיק פנה הודה כו' מורגש החותם של חול (וואכעדיקייט) יותר מהעיירות שלא הי' בהן קדושה כזו מקודם.

הייתי על אוהל כ"ק אדמו"ר הרש"ב בעת היותי בשנת תרפ"ג על חג השבועות אצל אדמו"ר הריי"צ נבג"מ, הייתי על אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש נבג"מ, עס האט זיך געפילט א ווארימע רוממות, א רוחניות'דיקע לופט.

הייתי על אוהל אדמו"ר הזקן וזה הי' ניט ווי מען האט געפילט אויף די אהלים זייענדיק אצל האדמו"ר. אפשר זה מצד הנסיעה לרבי איז מען דאך אין תנועה פון עלי' לרגל, און בכלל איז בחיים פון דעם רבי'ן איז מען דאך בקירוב גשמי [ידוע המאמר שמספרים שאמר אדמו"ר הזקן "דעם גהינם וועל איך אין די אויגען ניט אנזעהן, מיין טיר אין ג"ע וועט איר ניט טרעפן", און בחיים חיותו בעלמא דין אטעמט מען זיין אויר מען איז זוכה זעהן פני קדשו ליהנות מהדר קודש מפניו והבטה בעיניו הקדושים ותנועותיו ולשמוע דברי קדשו איז מען דאך אין אזא אור מקיף הקרוב ופנימי ביחד].

אבל גם האוהל של אדמו"ר הזקן עשה רושם לפי"ע, אבל הרושם של אוהל כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ האט עפעס געמאכט א רושם אז עס פעלט.

איך בין די גאנצע צייט געווען אין רוסטוב אין א צושטאנד געפיל פון א נופל, ניט ווי פון א דערשלאגענעם.