ספריית חב"ד ליובאוויטש

זכרון לבני ישראל - פרק כא

הנסיעה לארה"ב

קבלת הניירות - הצפיה במוסקבא - אנ"ש במוסקבא - היחידות - הנסיעה לריגא - אנ"ש בריגא - מחלת הבת ורפואתה - הפגישה עם ר' אלטער ביילין - הנסיעה לפאריז והאווער - הנסיעה באניה לארה"ב

כשבאתי לביתי התחלתי להתעסק בהשגת הניירות. הורי ע"ה שהיו אז באמריקה השתדלו ושלחו לי ניירות-דרישה בתור רב בביהכנ"ס בשכונתם.

ארה"ב עדיין לא הכירה אז בממשלת האדומים. הקאנסול האמריקני הי' בעיר ריגא מדינת לאטבי', אשר נבדלה למדינה נפרדת אחרי כלות מלחמת העולם הראשונה, בשנת תרע"ח. ולכן הי' הסדר כך:

כשהיו מקבלים את הניירות-דרישה היו שולחים אותם אל הקאנסול האמריקני לריגא, והוא הי' משיב, שכשיבוא האיש לריגא ויתבררו הדברים אזי ישיב אם יתן וויזה (רשיון כניסה לארה"ב).

על יסוד מכתב כזה מהקאנסול היו נותנים רשיון יציאה מרוסיא. ואחרי שמקבלים את רשיון היציאה מרוסיא אפשר לקנות כרטיסים לריגא ולארה"ב.

אמנם חברת האניות לא היתה מתחילה להתעסק בהכנות לנסיעה ולא נותנת את הכרטיסים עד אשר היו גומרים לשלם את המעות עבור כרטיס-המסע באניה עד ארה"ב.

ביום ט"ו סיון קבלתי את הפאס ונסעתי אני וב"ב (היינו זוגתי ושתי בנותי חי' שרה ורחל דוואשא תחי') למוסקבא, כדי לנסוע משם לריגא ולארה"ב.

עדיין לא היו לי כל המעות עבור הכרטיסים. הורי אמנם שלחו לי את ניירות הדרישה, אבל דמי הכרטיסים עלו עלי בקושי 189.

נסעתי ע"י חברת פרענטש-ליין (חברה צרפתית), וחשבתי שאולי יאמינו בלשכה של החברה, ויתנו לי כרטיס עד ריגא, ועל סמך זה נסעתי למוסקבא.

בצאתי מביתי להתיישב על העגלה המובילה לתחנה, והנה הת' ר' ליב מאדאיעווסקי נוסע בעגלה ללוות את אביו הישיש ר' משה מאדאיעווסקי שהי' אצלו לבקרו 190. ירדתי מהעגלה שלי לקבל ברכת פרידה מאת הרב הנ"ל.

באנו על התחנה, אנ"ש התאספו על התחנה ללוות אותי.

גיסי ר' אהרן אליעזר ז"ל אמר לי: דו לויפסט! כ"ק אדמו"ר פה וכל אנ"ש פה! וואו לויפסטו?

ר' זלמן חסדן שו"ב אמר לי: מיר זיינען אלע אויף איין וואקזאל, מיר דארפן אלע פארן.

באתי למוסקבא, חפשתי אחר מקום מנוחה עד אשר אשים לדרך פעמי לריגא.

בעיר מוסקבא הי' איש אחד ממשפחת אבראמאוו מעיר הומיל, ש"ב של זוגתי תחי', והוא הי' מהפקידים, והי' לו דירה של ב' או ג' חדרים מרווחים במוסקבא, והוא ומשפחתו נסעו למקומות הקיץ, ונתנו לנו הרשות להשתמש בדירתם.

הקיבוץ של אנ"ש בעיר הי' כבר במספר מסויים. הם התעסקו במלאכות קוסטארנא, אחדים מהם עשו שרוכים לנעלים (שנירלאך), אבל התמימים היו רובם בעלי הבנה בדא"ח, פנימיות'דיקע חסיד'שע אידן.

בש"ק 191 היו מתאספים בשעה 9 ללמוד דא"ח והיו לומדים כשתי שעות ואח"כ היו מתפללים בצבור במתינות. התפלה היתה נגמרת לערך אחרי שעה ב' אחה"צ. בהיותי שם כיבדו אותי להיות הלומד שיעור בש"ק א'.

במשך שבתי בעיר מוסקבא הי' כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ לביקור בעיר מוסקבא, וזכיתי להכנס עוד הפעם ליחידות ולקבל את ברכתו הקדושה.

היחידות היתה בדירתו של אחד מהתמימים, אינני זוכר כעת בדיוק, אך זאת אני זוכר, שלא ידעו בבירור בביתו של מי תהי' היחידות, אם בביתו של השו"ב ר' חיים זלמן גארדאן (אחיו של האחים השו"בים גארדאן שבארה"ב) או בביתו של שמעון יעקבסון.

זוכר אני שמר סענדער ראפאלאוויטש 192, חתנו של ר' שמעון יעקבסון, הי' המכניס והמוציא ליחידות.

במוסקבא שהיתי לערך ששה שבועות, עד אשר שלמו בארה"ב עבור הכרטיסים בשלימות.

* * *

במשך הזמן הזה הי' ברית מילה אצל הת' ר' חיים אליעזר הורביץ, הנק' חיים אליעזר וועליזער (הוא הי' בחור בעל כשרונות. ער האט געקענט גוט לערנען והי' א פנימיות'דיקער חסיד'שער יונגערמאן מיט א גוטער הבנה אין חסידות).

כיבדו אותי לחזור מאמר בדא"ח, וחזרתי את המאמר הראיני את מראיך רס"ב.

כשהייתי חוזר דא"ח בהומיל לפני הבע"ב הייתי מוכרח לחזור דא"ח בשפת אידיש, למען אשר יבינו השומעים. לא כן במוסקבא שהסביבה היתה מיחידי סגולה מאנ"ש בעלי צורה.

אני חזרתי באידיש כהרגלי, והבקורת של התמימים על חזרת הדא"ח שלי, אז איך זאג אויף טייטש חסידות.

במשך שבתי במוסקבא בקרתי בבית אחדים מהתמימים.

הלכתי פעם לביתו של התמים הנעלה מוהר"ר משה בהגה"ח ר' נתן ז"ל גורארי', הוא נתן לי את הכתובת שלו, וכאשר באתי למספר הבית נכנסתי לחצר ושאלתי למקום דירתו, הראו לי ללכת למרתף. נכנסתי למרתף והנה חושך על פני כל המרתף. הלכתי משך חצי המרחק ולא ראיתי שום סדק של אור. יצאתי החוצה ושאלתי עוד הפעם, עד אשר אחד מאנשי החצר הוביל אותי לקצה המרתף עד פתח דירתו.

נכנסתי לדירתו, ולמרות הנקיות בתכלית ששרתה בבית, והידידות שלנו מקדם, האט מיר די הארץ פארקוועטשט, הן בכלל מהדירה ומהרהיטים, אשר לא עלו הרבה על אותן הרהיטים שמצא החסיד של הבעש"ט ז"ל בדירתו של הרב המגיד ז"ל (בעת אשר הביא לו את הפ"ש מהבעש"ט, כמסופר בשיחת שמח"ת תרצ"ו 193). וילכו לאהליהם.

במשך שבתי שם מסרתי להצענזאר את הכתבים בדא"ח שהיו עמדי, וכן את הספרים. הכתבים מסרתי לידם ברשימה כמה דפים, והם החזירו לי אותם חתומים בגושפנקא שלהם, והספרים באתי למקום שהיו מונחים הספרים, ובאה ערלית אחת והוצאתי איזה מסכתות ועוד ספרים אחדים, והביטה על הנדפס על השער ברוסית, והניחה את חותמה על הארגזים והשקים.

* * *

בסוף חודש תמוז יצאתי מעיר מוסקבא לריגא, במסלת הברזל העוברת דרך עיר סעבעזש, ששם הי' הגבול.

תמונת המחבר בפספורט יציאתו מרוסיה

לערך עם שקיעת החמה, בעת שהאדימו פני' עברנו את הגבול מרוסיא ללטבי'. א"א לתאר במלין את ההרגש בעת שבעוד רגעים ווערט פארווירקליכט ממש דער ארוסגיין פון רוסלאנד. כל זמן שלא עברו את הגבול האט זיך קיינעם ניט געגלויבט אז עס וועט טאקע געשעהן אן עגמת נפש.

מיט פארכאפטע אטעמס ישבנו בעת שנכנסו פקידי ממשלת לטבי' ומשרתי הרכבת שלהם, ועבר משך זמן עד אשר שב רוחנו און מיר האבן געגלויבט שהננו נמצאים כבר מעבר השני למדינת רוסיא; אבל זהו רק באמונה, אם כי בשום אופן לא סר הפחד פן יתפשו אותנו ממדינת רוסיא, אולי ימצאו איזו עלילה עלינו. עס האט זיך ניט געקאנט נתקבל ווערן אין הרגש אז מען איז ארויס בפועל ממש מממשלת הסובייטים.

* * *

באנו לריגא בר"ח מנ"א שנת תרפ"ה, והוכרחנו להתעכב שם עד י"ט כסלו תרפ"ו, כדלקמן.

בריגא הובילה אותנו חברת פרענטש ליין למלון ששם התגוררו המהגרים שנסעו ע"י החברה הנ"ל. שהינו שם ימים אחדים.

הלכנו לקאנסול ונודענו שצריך הוא לאשר ולברר אם בית הכנסת ששלח לי הזמנה מארה"ב הוא אמתי כו'. עבור זה הי' צריך לשהות לפחות ששה שבועות.

היינו במלון משך איזה ימים ואח"כ הוכרחנו ללכת לקאראנטין, מקום ששם התאכסנו המהגרים שהוצרכו לעבור דרך לטבי' בנסיעתם למדינות מעבר לים.

בעצם היינו שם חפשים ללכת לכל מקום שרצינו, ורק לסבות (אינני זוכר עתה הסבה) היינו צריכים להחזיק את דירתינו שם.

* * *

בבואי לשם באמצע הקיץ, חזרתי דא"ח בבית הכנסת נוסח האר"י שהי' נק' באזאר בערג (זה הי' בנין של שטח רב, שהרבה עסקים של מקצועות שונות היו בו, וגם ביהכנ"ס הנ"ל) ושם היו הרבה מתפללים.

בין המתפללים בביהכנ"ס זה הי' גם ר' מרדכי דובין ע"ה 194. גם התמים השו"ב ר' מרדכי חפץ ז"ל הי' מתפלל בביהכנ"ס הזה, והוא הי' משפיע וחוזר בו דא"ח.

היות שהיו אז ימי הקיץ נסעו הרבה למעונות הקיץ שאצל חוף הים הבאלטי בסמוך לעיר ריגא הנקרא דובלין (היא אחת מהעיירות שהיו על החוף, כמו העיירות של ראקאוויי ולאנג איילענד), וגם השו"ב ר' מרדכי חפץ ז"ל הי' שם, והזמינו אותי לחזור שם דא"ח בזמן שלוש סעודות, והיו שם כעשרים מנינים, וגם ר' מרדכי דובין ז"ל הי' ביניהם.

הרב מ"מ זקס הי' אז רב הראשי דעיר ריגא.

* * *

אזכיר עוד אחדים מבין התמימים שהיו אז בריגא:

התמים הרה"ח ר' יצחק דובאוו נ"י מיאקשיץ (עיר קטנה בפלך מינסק). הוא הי' אז רב באחד מבתי המדרש שהיו נק' רייסישא שולען 195 (כעת הוא רב ור"מ במאנטשעסטער אנגליה). הוא כיבד אותי לחזור דא"ח בביהכנ"ס שלו.

התמים צבי גאר הי' אז תושב בריגא, משגיח בבית המטבחים (שלאכטהויז).

התמים מיכאל חפץ (אחיו של ר' מרדכי חפץ ז"ל הנ"ל) הי' שוחט עופות.

התמים יעקב הורביץ, שהי' נקרא יעקב ליעפליער הי' חתנו של אחד מהבע"ב דריגא מאנ"ש 196.

גיסו הת' ירוחם סקאבלא, בנו של ר' מ"מ סקאבלא 197.

התמים יוסף סקאבלא, בנה של גיטל לאה סקאבלא, מהנשים המפורסמות וצדקניות דנשי חב"ד. אחיו הי' התמים המצויין שניאור זלמן סקאבלא. גיסו (בעל אחותו) הוא התמים ר' שמואל כצמן.

הת' שמרי' ב"ר נתן גורארי', שעשה ניירות היציאה מרוסיה בעירי הומיל, דר בריגא, ונשתדך עם אחות זוגתו של התמים ר' יוסף הנ"ל, ונעשה גיסו 198.

היינו מתאספים לפרקים קרובים להתוועדות, חסידישע פארבריינגענס, ולקביעות עתים לדא"ח 199.

נתקרבו אז לאנ"ש אחיו של הת' מדריססא (אח"כ נתקרב עוד יותר ונעשה מיקירי אנ"ש בריגא).

גם אחד בשם סעקונדא, שהיתה לו מאפיה 200.

* * *

בתחלת חודש אלול, או קודם לזה, בהיותינו בקאראנטין, חלתה בתנו חי' שרה תחי' במחלת סקארלאט פיבער, והוכרחנו למסרה לביה"ח העירוני. נודעו אודות זה בקאנסול והזהירו אותנו שלא ניכנס לקאנסולאט במשך ג' חדשים, ואם נעבור על ציוויו לא יתן לנו וויזה לעולם.

ביה"ח הי' ממשלתי, כנראה, ולא הי' להם יחס קירבה ליהודים, בפרט למהגרים, וממילא סבלה שם בתנו, בנוסף לצער המחלה. היא היתה אז בת ארבע וחצי שנים, והוצרכה להיות בלי הוריה, ובסביבה כזו, וגודל צערה אין לשער.

כמו חי ניצבת לפני התמונה, בעת אשר הבאתיה יחד עם זוגתי לביה"ח, ואמרנו לה שצריכים לבקרה אצל רופא, ואח"כ השארנוה שם וחזרנו.

היא היתה שם ששה שבועות וכל יום הלכנו לבקרה והיינו מדברים אליה דרך חלון. גם בר"ה הלכתי לבקרה, כי לו היינו מדלגים יום אחד מלבוא לבקרה היתה חושבת שאנחנו עוזבים אותה שם ח"ו. בכל יום הבאנו לה תפוח זהב (שהי' יקר המציאות אז בריגא). בכל יום היינו שומעים את הבכיות שהיתה בוכה ומתחננת דרך החלון: קחו אותי מפה, אינני חפצה להיות פה, קחו אותי הביתה. את המחזה הזה אין לתאר במלין.

* * *

בשבתינו בקאראנטין היו עמנו עוד אנשים מהגרים: הרב שיסגאל ע"ה. השו"ב רא"ד נ"י מאטעשין עם ילדיו 201.

בימי הסליחות התעוררנו לעשות מנין להתפלל בצבור, אחרי אשר היו בינינו אנשים הרבה.

הי' שם רב, שנסע בתור רב, אבל כשאמרנו לו שיבוא להתפלל בצבור בימי החול התנצל ואמר שהוא צריך לקום בהשכמה וטרוד בהשתדלות והכנות לנסיעה ומתפלל הוא תפלה קצרה כמהלך בדרך.

פעם הוצרך אחד למנין, שהי' לו יאצ"ט, ונדברנו להתפלל בהשכמה. התאספנו יחד והלכנו לקרוא להרב הנ"ל, ואמר שהוא ישן עדיין.

בניו הבחורים נסעו עמו ולא נכנסו בביהכנ"ס אפילו בשבתות ולא ידעו מה מתפללים.

הבע"ב שנסעו אז לאמריקה אמרו שזהו פראוואסלאנער רב.

* * *

טרם יצאי את רוסיא קבלתי מכתב מחבירי בתו"ת מר אלטער נ"י ביילין 202 (שנעשה אח"כ גיסי), שהיות ששמע שמתכונן הנני לנסוע לארה"ב, והיות שיש לו חפצים ברוסיא בעיר קובליץ אצל אחד מקרוביו, ע"כ אתדבר עמם שהם ישלחו אלי את החפצים (כרים וכסתות) ואני אביאם עמי ללטבי' והוא ישלם לי דמי ההוצאות.

ר' אלטר ביילין גיסו של המחבר

בבואי לריגא והודעתי לו שהבאתי את חפציו, בא מליבאווע לריגא וקיבל אותם.

כשדברנו סיפר לי שגם לו יש ניירות לנסוע לארה"ב 203, והתעוררה מחדש הידידות אצלינו, והתנינו להתחבר איש עם רעהו [אז עלה בדעתי שזה יהי' זיווג הגון עבור אחותי תחי', וכתבתי להורי ע"ה את אשר בדעתי אי"ה].

ההכנות לנסיעה של שנינו היו בזמן אחד, אמנם אף שההשגחה העליונה היתה שיצאנו מלטבי' בדרכינו לארה"ב - ממש באותו יום, אך הוא נסע בחברה אחרת, ולא נפגשנו 204.

חשבנו שנוכל להפגש בעיר ברלין (הוא עבר דרך ברלין לפני), אך לבסוף נאבד ממני (עוד לא הורגלתי אז להשתמש בנקל במקום חדש למצוא איש והדומה).

בחודש תשרי התפללתי בביהכנ"ס הנק' רייסישע. התקבלו המאמרים דר"ה תרפ"ו ולמדנו אותם, ובמשך זמן ישיבתינו בריגא נעשה קשר ידידות בינינו התמימים יחיו.

בשמח"ת האבן מיר פארבראכט ביחד התמימים דשם, ר' מרדכי חפץ הי"ד, אחיו ר' מיכאל ליב הי"ד, הרה"ח ר' צבי גאר (חתן החזן ר' מ"מ וואלאסאוו), ר' יעקב הורביץ מליעפליע הי"ד, אלה אני זוכר, ור' מרדכי דובין הי' אתנו, ואח"כ האבן מיר געפראוועט הקפות, עד שעה מאוחרת בלילה.

בתנו חי' שרה תחי' נתרפאה, וע"י ההשתדלות דארה"ב קבלנו את הויזה, והוקבע יום נסיעתינו בליל מוצש"ק די"ט כסלו תרפ"ו 205.

באמצע סעודת י"ט כסלו, שערך השו"ב ר' מרדכי ז"ל חפץ בביתו, קבלתי ברכת הפרידה מחבריי וידידיי ונסענו 206.

נסענו דרך קובנא, ירדתי על התחנה בתקוה שאולי אפגוש את מישהו מאנ"ש, כי ידעתי ששם נמצאת בת גיסי ר' אברהם ניקאלאייעווער (לוין) ע"ה (אחי זוגתי תחי'), אבל לא פגשתי שם איש שאוכל לשאול אותו עד"ז.

באנו לקעניגסבערג ואח"כ לבערלין, שם הוצרכנו להפגש עם חברי אלטער ביילין (שהי' אח"כ לגיסי), אבל הוא לא נסע באותה שעה, ולא נפגשנו, ולא נודע לנו כתובת איש מרעהו, עד שהגענו לארה"ב, כנזכר לעיל.

באנו לפאריז ונסענו להאוואר, שמשם הוצרכנו להפליג לארה"ב. זמן הנסיעות הנזכרות ארכו כשלושה ימים.

בהאוואר שהינו כשבוע, וביום ד' נר הששי לחנוכה עלינו על האני' פאריז בדרכינו צלחה לארה"ב.

עברנו ליד חוף אחד באנגליה, שם עלו עוד נוסעים לאניה (האניה שלנו לא באה עד החוף, רק ספינה קטנה באה מהחוף והביאה את הנוסעים אל האני' הגדולה), ומשם נסענו לתוך הים.

הנסיעה על האני' היתה קלה עבורי, אף שהים הי' סוער, אבל זוגתי תחי', מעת שעברנו ליד החוף באנגליה, היא שכבה במטתה ולא יכלה אפילו להגביה את ראשה, עד אשר באנו סמוך למימי אמריקה. אחד מהנוסעים (נתין אמריקאי) בא ועודד אותה, ובעל כרחה הוריד אותה ממטתה.

גם בתנו הבכירה חי' שרה תחי' לא יכלה לסבול את הנסיעה, מה שנקרא חולי הים, אבל אני ובתנו רחל דוואשא תחי' האבן זיך געפילט אלרייט.

ביום ו' עש"ק לעת ערב היתה סערה גדולה, גלי הים הוגבהו עד למעלה מהאניה, עד אשר אח"כ נפלו זרמים על גג האניה, גם אני הרגשתי מעט, וגם המלחים סבלו.

הגענו לחוף ביום ג' ה' טבת.

הובילו את כל הנוסעים (גם אותי וב"ב) לעליס איילענד 207.



189 בבואי לארה"ב נודע לי שדודיי ע"ה (אחי אבי מורי ז"ל) התנגדו מאד שיביאו אותי לארה"ב, באמרם מה יעשה פה.

אבי מורי ז"ל עדיין לא עלה בידו להרויח על ההוצאה, ועדיין לא שילם לדודיי עבור ההוצאות שעלו בהבאת אבי מורי ז"ל וב"ב לארה"ב, ואיך יתנו עוד הלוואות על נסיעתי. ובקושי רב עלה ביד אבי מורי ז"ל להשיג עבורי המעות על הכרטיסים.

190 כבר רשמתי שראיתי פעם את הר"ר משה הנ"ל, בהיותו על מקומו בעיר חאראל, אחרי חה"פ תרע"ט.

191 את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 42, חורף תש"ל, בחלק האנגלי עמ' 20), ומוסיף שם, שביהכנ"ס שלהם הי' בספאסא גלענישטשענסקאיא 10, בבית הסמוך לביהכנ"ס הגדול הנקרא כאר-שול.

192 הוא הי' בנו האמצעי של הרה"ג הרה"ח ר' יצחק יואל ז"ל ראפאלאוויטש, הרב דקרעמענטשוג, חתנו וממלא מקומו של הרה"ג הרה"ח ר' יוסף תומרקין ז"ל.

בניו היו גדלי', סענדער, משה מאיר וחייקל. שלושה האחרונים למדו בעת למדי בליובאוויטש. יותר מכולם האט זיך געהאלטן סענדער הנ"ל, כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ הראה לו התקרבות גדולה בזמנים ידועים.

193 ס' השיחות תרצ"ו עמ' 24.

194 האיש מורם מעם הלזה, אף שהשרטוטים האחדים שאכתוב אודותיו לא יהיו היחידים שיכתבו אודותיו, וגם בחוגנו של חסידי חב"ד ימצאו רבים שיכתבו אודותיו, ובלי ספק אצלי אשר כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ כתב אודותיו הרבה בזכרונותיו, בפרט שהוא הי' הזוכה שעל ידו השיג כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ את רשיון היציאה מרוסיא.

[כידוע שכ"ק אדמו"ר נבג"מ השיג רשיון יציאה בסוף שנת תרפ"ז ובתחלת שנת תרפ"ז השיג רשיון להוציא את הספרים שלו, ואחר חג הסכות תרפ"ח בא לריגא. בטח כשאגיע לזמן ההוא עוד אכתוב ע"ד יציאת אדמו"ר נבג"מ מרוסיא, מה שהגיע אלינו בארה"ב ואת אשר עשינו בעזהי"ת].

אף שבודאי זכות רבנו הקדוש זצללה"ה וזכות אבותיו הקדושים זצללה"ה עמדו לו להנצל, אבל הוא ר' מרדכי דובין זכה להיות השליח שעל ידו באה הצלה כנ"ל.

ומובן שכ"ק אדמו"ר נבג"מ בודאי כתב אודותיו; אבל כמו שכתבתי בתחלה, שכל ענין וכל איש שכותב אני אודותיו יודע אני שאני כותב רק חלק קטן, אבל לפעמים כשיתקבצו כל החלקים מכל ענין ואיש תתקבל צורה אחרת. וע"כ הנני כותב את אשר נוכחתי אודות ר' מרדכי דובין ז"ל במשך התעכבותי בריגא:

ר' מרדכי דובין

איש האשכולות, זהירותו במצוות היתה בתור יוצא מן הכלל, שלא לגוז שערות פאות ראשו, ללכת לטבילה בכל יום, בזהירות באכילה על צד ההידור היותר אפשרי, ענוותן באופן מופלא, ועם זה עומד בתוקף וקנאות נגד כל ענין של נטי' מדת ישראל, הן במפלגות השונות וזרמים השונים בחוג היהודים והן בחוגי הממשלה.

עסקנותו הצבורית לטובת הכלל והפרט אין בדוגמתו ממש, בכל מקום היותו, אם בביתו או בבית המדרש או בלשכתו או במשרדי המלוכה (שהי' בא לשם לרגלי היותו ציר הסיים, וגם היתה לו משרה באיזה משרד ממשלתי של איזה מיניסטעריום) היו מחכים עליו ומסבבים אותו עשרות עשרות אנשים ונשים, כל אחד בבקשה פרטית או אודותו ענין כללי, עניני הגירה, פרנסה, מסים, משפטים וכו' וכו'.

לכל אחד הי' מוכרח לתת מזמנו, והי' משיב לכ"א במענה מתונה, למרות כל הסוגים שונים שבאו אליו, וכמה מרי לב וקשי רוח ששפכו עליו כל צערם בטענות וזלזולים כמאמר טרחנים הם כו', מ"מ השיב לכ"א במתינות, ועזר לכ"א עד כמה שעלה בידו.

מכתב (טיוטה) מהמחבר לר' מרדכי דובין

בש"ק הי' מתפלל בהשכמה, והי' מוכרח ללכת למשרדי הממשלה (ומשרתו האינו יהודי הי' מוליך עמו את הניירות מחדר לחדר במשרד).

195 אח"כ כיהן שם בתור רב הרה"ג ר' רפאל כהן הי"ד, שהי' נק' רפאל גערמאנאוויטשער (מלפנים הי' רב בשצעדרין, ואח"כ בנעויל, ואח"כ בריגא), ונהרג על קדוה"ש בריגא.

בעת אשר הנאצים ימ"ש הציתו את בית המדרש הנ"ל, קפץ הוא להציל את הס"ת, וסגרו הרשעים את הדלת אחריו ונשרף על קדה"ש.

מכתב ר' רפאל הכהן אל המחבר

196 בארכיון המחבר יש מכתב שכתב אליו בענין של מו"מ, בח' שבט תרצ"ו, בו הוא חותם:

יעקב הורויץ. אם שמי נשכח ממנו ... הכנוי שלי בליובאוויטש הי' יעקב ליעפליער.

ובשוה"ג מוסיף הר"ר יצחק הורביץ (המתמיד):

בטח זוכר הוא את ידידינו התמים הנעלה הר"י הורויץ יחי', והנה אוכל להעיד עליו בתורת עדות גמורה כי בישרו ותמימותו.

197 הוא הי' השמש של ביהכנ"ס והאולם הגדול בליובאוויטש (אחרי פטירת השמש יהושע ע"ה).

ר' מ"מ הנ"ל הי' לו אח פה, קראו לו שמואל סקאבעל, ע"ש אדמו"ר מהר"ש נ"ע. אודותיו אכתוב בכתבי אי"ה אודות ארה"ב.

198 בארכיון המחבר יש מכתב שכתב לו הר"ר יצחק דובאוו בג' שבט תרפ"ו:

אצל שמרי' שי' גורארי' הי' תנאים בז' דחנוכה, והי' בפה ריגא על אכסניתו בבית שטינגאלד, ואנחנו היינו המחותנים, ושתינו הרבה, וגם החתונה תהי' למז"ט בקרוב בפה, בח' אדר.

199 בארכיון המחבר יש מכתב שכתב לו מריגא הר"ר יצחק דובאוו, באור לג' שבט תרפ"ו:

מליענינגראד הגיעני מכתב מר' אד"ם [ה"ר אלחנן דובער מרוזוב] שי' קבלה על מכתבי שכתבתי לו, ושם זכרתי גם אותך, שההתעוררות על אסיפתינו פעלת אתה שתי'.

200 זכורני שאמר א ווארט ששמע על מה שנאמר: איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, והנה על התיבות ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין כו' כתוב למעלה צום קול ממון, כ"א מאלו הג' גימטרי' קל"ו, וע"ז אמר: איש בע"ר (ב' פעמים קל"ו), לא ידע, היינו שחסרים שני דברים מהשלושה, ויש לו עכ"פ אחד מאלה, או צום או קול או ממון, אבל כסיל לא יבין את זא"ת (גימטרי' ג"פ קל"ו), שאין לו אף אחד מהם.

201 הוא השיג הניירות ונסע קודם ר"ה, ולא מלאו לבו לבקש ממני הכתובת שלי בארה"ב, אך סבת הסבות סבב שבשנה הראשונה (יום ב' דחה"ס תרפ"ז) הלך להתפלל לרבי מסטרעטין (שגר ברחוב וואטקינס פנת סטאון), ופתאום ירד גשם שוטף ולא יכול ללכת בשו"א עד המנין הנ"ל, וסר לביהכנ"ס שלי (228 קריסטאפער עוו. פנת סוטער). תיכף הכרתיו והתקשרנו בקשרי ידידות (גם בקאראנטין היינו מקושרים), ואח"כ הי' בנו האמצעי מר יצחק נ"י שו"ב מתלמידי.

202 אבי מורי ז"ל סידר אותי לאכסניא אצלם כנזכר בתחלת הזכרונות. אח"כ העתיקו הוריו את דירתם לעיר ליבאווע, ובעת אשר נכנסנו ללמוד באולם נסע לביתו על חה"פ תרע"ג (אח"כ נסע אחיו הצעיר מר צבי לארה"ב, ואמו ואחיותיו נסעו לארה"ק).

203 היו לו קרובים בארה"ב, הרב ר' שלמה סאדאווסקי חתן השו"ב ר' שלמה חיים קיטאין מליובאוויטש (דודו של ר' אלטער ביילין), שהי' רב בראטשעסטער ניו יארק, מהתלמידים הקשישים של תומכי תמימים, וממקורביו של רא"ד לוין המלאך ע"ה.

204 סוכ"ס נפגשנו שוב בארה"ב, בהשגחה פרטית; כי הוא התלמד אומנות הזביחה בלטביא, ובאותו זמן עבר דרך לטבי' ר' יוסף נ"י נעלסאן (ברוסיא נקרא קצנלסון), שגם הוא הי' שו"ב, והתחברו יחד בליבאווע. כשהגיע ר' אלטער לארה"ב סר לביתו של ר' יוסף. הוא ידע שגם אני צריך להגיע בזמן הנ"ל, והיות שר' יוסף הוא מבאברויסק מעיר אחת עם הרב ר' אלי' ייכיל (סימפסון), ע"כ התדבר עמו, ועל ידו נודע לו ממקום דירת הורי ע"ה, ובא אלי.

[ר' יוסף הנ"ל למד כשנה או יותר בחדרים בליובאוויטש. הוא הי' יליד באברויסק והתחיל ללמוד אומנות השו"ב אצל דודי-זקני ר' טובי' שו"ב דבאברויסק, ובדרך נסיעתו לארה"ב שהה בליבאווע והתלמד אומנות השו"ב.

בבואו לפה לא הי' מי שיחזקו וימציא לו משרה, והלך למלאכת צביעת בתים (פיינטער), שאביו הי' באומנות זו בבאברויסק, אך התנהג בדרך התורה.

ר' יוסף נעלסאן

הי' גבאי בביהכנ"ס תפארת ישראל (שהתפללו בביהכנ"ס אנשי ליובאוויטש בשכירות מקום בקומה התחתונה), והי' קרוב תמיד אלינו. הוא חינך את ילדיו בדרך התורה והנם מתנהגים ומנהיגים יוצאי חלציהם בדרך התורה].

205 בארכיון המחבר יש מכתב שכתבו לו הר"ר יצחק דובאוו באור ליום ב' ג' שבט תרפ"ו, אחר שקיבל מכתבו של המחבר המבשר מביאתו לארה"ב:

אהובי מה מאד גדלה שמחתינו בקראינו את גלויתך אלינו [...] ברכנו כולנו את ברכת עוברי ימים, ואתמול במוצש"ק בהתאספנו ביחד בבית חברנו ר' מרדכי שי' שו"ב חפץ, שתינו ע"ז לחיים, כה יזכנו השי"ת לשמוע זמ"ז בשורות טובות ונחמות בתוך כלל אחב"י אמן...

ידידי אהובי, בטח הי' לפלא בעיניך על שלא באתי אז לקבל מאתך פרידת שלום על הוואקזאל. המעשה כן הי', כי בשעה אחד עשר ממש גמרתי את החלוקת הש"ס במנין הגדול, וחשבתי ליכנס בבית ר' מרדכי על חצי שעה ואח"כ לילך אל הוואקזאל [תחנת הרכבת], אכן בבואי שמה סגרו הפייאניצעס [השיכורים] את הדלת, והמפתח לקחו לכיסם, וקבלתי מזה עגמ"נ גדול.

אך ת"ל לא הי' חסר רק המעשה, אבל ההתדבקות הלבבית נטמן בלבי, וכמים הפנים בוודאי.

206 רושם הנני פה מה שסיפר לנו הרה"ח ר' שאול דוב נ"י זיסלין:

בעתה שהוצרך לנסוע לחתונתו מליובאוויטש, ישבו במסיבת מרעים בהתוועדות אצל הר"ר שמואל גרונם (הרש"ג) ז"ל. באמצע ההתוועדות הגיע זמן כניסתו ליחידות להיכל קדשו של אדמו"ר הרש"ב נבג"מ להתברך. בהכנסו אמר לכ"ק אדמו"ר נבג"מ שהניח באמצע ההתוועדות להכנס להיכל קדשו. כ"ק אדמו"ר נבג"מ ברך אותו והוסיף לאמר לו, שיחזור להתוועדות "און דו זאלסט ווייטער לאזען אין מיטן און פארן חתונה האבן...".

207 ב"די אידישע היים" שם (גליון 41 עמ' 23) מסיים את פרק הנסיעה בדברים אלו:

לבי לא הרשה לי להתיישב מיד, לכתוב ולהודיע לרבי אודות בואי לארה"ב, רק כעבור כמה שבועות קבלתי את האומץ לעשות זאת. מיד ביום קבלת מכתבי השיב לי הרבי (נדפס באגרות קודש ח"א אגרת רפג):

מאז קיבלתי מכתבו במוש"ק י"ט כסלו, אשר אז הי' צריך לעשות מסעו צלחה, חכיתי עד היום אשר ת"ל נתבשרתי מבואו צלחה, ויתן לו האלקים בקרוב פרנסה טובה בריוח אשר יוכל לקבוע עתים לתורה וכאשר דברנו פנים בפנים.

בטח תדע כי התמימים יחי' נק' בנים ואחים, וע"כ הדיבור האמיתי בארחות חיים צריך להיות מצוי בינינו בכלל, ובדבר שנוגע לכללות המעמד והמצב האמיתי של אחינו היקרים הצעירים יחיו בפרט, אשר בזה עלינו להגות כל הימים, ואין לנו בעולמנו אלא זה להאיר מחשכי ארץ במאורי אור התורה, בנועם העבודה שבלב, כפי אשר הורנו הוד נשיאינו כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר בזה נחי' כל הימים, ובזה נעמיד בעזרתו ית' דור ישרים יבורך בברכה משולשת בהשלשה עמודי עולם תורה עבודה וגמ"ח...

מכתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע אל המחבר

עם הגיעו לארה"ב - הפני' שבראשו בכתי"ק