ספריית חב"ד ליובאוויטש

זכרון לבני ישראל - פרק ב

הנסיעה לישיבה

הלימודים בעיר זוראוויץ - הנסיעה לישיבת לידא - הרפתקאות בדרך - ההחלטה לנסות את ליובאוויטש

בעירינו זוראוויץ לא היה מלמד שאוכל ללמוד אצלו, בילדותי למדתי גמרא שתי שנים ומחצה אצל המלמד ר' לוי יצחק. במלאות לי לערך אחד עשרה שנה, בחורף תרס"ז, מסרני אבי מורי ז"ל ללמוד אצל הרב דאשכנזים דעירנו, הרב ר' ברוך רבינוביץ 10. למדתי אצלו מסכת בבא בתרא, ומצאתי חן בעיניו, אבל לא היה לי חבר עם מי ללמוד, והובלט ההכרח לנסוע לאיזה ישיבה ללמוד.

הרב דיבר על לב אבי ז"ל לנסוע לעיר לידא, לישיבת ריינעס, כי שם לומדים גם לימודי חול ולשון הקודש המודרני 11. הרב הנ"ל הי' לו הכירות עם הרב ריינעס ע"ה, ובא בחליפות מכתבים עמו, ונתקבלתי בישיבה ע"י מכתבי ההמלצה אודותי.

בעירינו התגורר אז אחד מחסידי ליובאוויטש, שמו הי' ר' מיכל מעיר לוצין גליל דווינסק 12, והוא הרבה לדבר על לב אבי ז"ל שיוביליני לליובאוויטש, והפליא את הישיבה: הבחורים לומדים דא"ח, הולכים לטבילה ביום ב' וה', נעורים כל ליל ששי.

הרב יצחק יעקב ריינעס - ראש ישיבת לידא

הענינים האלו היו זרים לי. בעירינו זוראוויץ אף שהיו שם שתי בתי כנסת, נוסח אר"י ונוסח אשכנז, בכל זאת חסידות חי' לא הי' אז בעירינו 13.

אבי מורי ז"ל היה אז במבוכה מה לעשות, והוחלט אז לנסוע דרך עיר באברויסק, להוועץ עם דודו (של אבי מורי ז"ל) ר' טוביה שו"ב ז"ל.

במוצאי ש"ק פר' בראשית, אור ליום א' כ"ח תשרי תרס"ח, יצאנו מביתינו עם עגלה רתומה לנסוע לעיר ראגאטשאוו, ובאנו לשם ביום א' בקר, וביום א' לעת ערב שוב נסענו עם עגלה מכוסה (הנק' דולעזאנס) לעיר באברויסק, מרחק לערך ששים וויארסט רוסיא, ובאנו לשם ביום ב' בוקר.

אף שדעת דודי זקני הנ"ל היתה נוטה לנסוע לליובאוויטש, אבל לבי משך אותי לנסוע ללידא, ואמרתי לאבי מורי ז"ל, ננסה נא על שנה אחת לנסוע ללידא.

סרנו למר אלכסנדראוו, ממשכילי הדור הקודם, גדול בתורה ג"כ ממכיריו של הרב ריינעס ז"ל, והוא שאלני באיזה מקומות בלימודי, ולא הצלחתי (זה היה הפעם הראשון שאני נוסע נסיעה ארוכה כזו, ונפגש עם אנשים שונים. ואף שהייתי בקי במסכתות ב"ק וב"מ בע"פ הרבה דפים עם האותיות, אבל תשובותי לא עלו כהוגן). אבל בקראו את מכתב הרב ר' ברוך רבינוביץ הנ"ל, הוסיף גם הוא דברי המלצה.

יצאנו לדרכנו במסלת הברזל ללידא. בהתחנה מאלאצעצנא עלינו להחליף לרכבת אחרת של מסלת הברזל. ירדנו שם בבוקר בשעה 7 לערך, ישבנו כחצי שעה על התחנה.

נגש אלינו איש גבה קומה, זקנו מיושרה בתספורת, והתחיל לשוחח: בטח נוסעים אתם להישיבה? כן! השיב אבי מורי ז"ל. והתחיל לדבר מעניני הישיבה, ובהתעניינות גדולה התחיל אבי מורי ז"ל להוציא ממנו מלין.

הוא אמר שהוא משולח עבור הישיבה, ומתוך דבריו נודענו שנכון להשתדל שאלמוד בהמיצר, לא בהחומה, כי שם בחורים גדולים וספרי חול נמצאים בתיקם, וגם עלולים לעשן מקטורת ביום הש"ק.

רפיון ידים חזק עשה עלינו הפ"ש, שנודענו מהמשולח הנ"ל. אבל בכל אופן עלינו לחכות בלא"ה למכונת הקיטור (פאיעזד) הנוסע לאיזה מקום שהוא, ובין כה חשבנו, אולי נפגש עם עוד מי שהוא.

ישבנו כל היום על התחנה. הפאיעזד ללידא היה צריך לבוא בשעה הרביעית אחר הצהרים, ובשבתנו שם נכנס איש אחד בהדרת פנים, זקנו לבן, ושאל ג"כ לאן אנו נוסעים, בטח ללידא, והתחיל לדבר על הרב ריינעס.

אינני זוכר פרטי הדברים, אבל רושם דבריו בהתרגשות, ואמר: לאיש שעמד על הבימה עם אשה חצי' ערומה תמסרו את בנכם? וסיים דבריו: אני מתנגד, חפצים אתם שבנכם ישאר איין ערליכער איד, פירט אים אין ליובאוויטש.

כאשר הלך האיש שאלני אבי, מה אתה אומר בני כעת, מה נעשה 14? התחלתי לבכות.

אמר לי אבי מורי ז"ל, אם אינך חפץ נחזור הביתה.

נזכרתי המצב בביתי, אין לי עם מי ללמוד, לא חבר ולא שום סביבה. הוצאות הנסיעה עלו לסכום כבד לפי"ע מצב אבי; ומצד השני אבי אמר לי שבליובאוויטש לא אוכל להמשיך לימודי לשון הקודש, וכן שפת המדינה, אשר התחלתי בשנת תרס"ז ללמוד 15, לא אוכל להמשיך, והייתי מסובך ברעיונותי.

התחלתי לבכות, ואמרתי לאבי ז"ל ניסע לליובאוויטש.

עייף הייתי מטלטול הדרך זה כשלשה ימים, אשר לא נסיתי עדיין בזה, והמצב הכבד העיק, ואמר לי אבי: שכב לנוח ואח"כ ניסע, עוד הרבה זמן לנסיעה (כי עם הפאיעזד שהי' צריך לנסוע בשעה 11 בצהרים לא נסענו), ואני אעיר אותך כשנצטרך לנסוע.

אמרתי: ואתה הלא תשב בפה, אולי יזדמן לך להפגש עם עוד מי, שתוכל להוודע עמו מה ולהתדבר.

ישנתי איזה שעות, וכשהעירותי משנתי אמר לי אבא ז"ל, הפאיעזד ללידא נסע, ובעוד איזה שעות יבוא הפאיעזד הנוסע לליובאוויטש.



10 ממשפחת הרבנים שפירא, נצר משפחת וואלאזין. כעת רב בשיקאגא.

[הי' חתנו של הרב ארי' ליב שפירא, רב ביעזנא ושערשאוו].

11 הידיעה בלשון הקודש וההתעניינות והחוש בזה רכשתי אצל דודי [בעלה של מרת חנה, אחות אבי המחבר] השו"ב ר' הלל ז"ל האלקין (אביהם של שמעון ואברהם שלמה האלקין, הידועים בין המשכילים), אשר למדתי אצלו בשנות נעורי מבן ששה עד בן שמונה שנים, בהיותו שו"ב ומלמד בהעיירה דאווסק הקטנה, העומדת על פרשת דרכים של מסלת אבנים לעיר הומיל מאגילאוו ראגאטשאוו וסמאלענסק.

12 קראוהו ר' מיכל דער בטלן. סדרו לו "ימים" אצל בעלי בתים, כפי הנהוג אז. הוא היה נמצא כל היום בבית המדרש. הי' מתפלל רוב היום עד שעה מאוחרת אחר הצהרים. בש"ק בסעודה שלישית הי' חוזר דא"ח.

13 רק אחר בואי הביתה מליבאוויטש על חג הפסח תרס"ט, הכרתי אז את ר' יצחק מכפר באחאן

[ממשפחת ר' יוסף מזוראוויטש שנמצא מכתב אליו מאדמו"ר הצמח צדק הנדפס בס' דרך מצותיך (דף קיד ע"ב [בהוצ' תשנ"א קצח, ב]); ולא נזכר שם למי נכתב, ורק בהיותי בליובאוויטש ראיתי העתק המכתב בביכלאך כתבים, ושם כתוב בראש המכתב, מכתב מאדמו"ר הצמח צדק כו' לר' יוסף מזוראוויץ שנשרף ביתו],

[ונדפסה גם באגרות קודש שלו אגרת כ; אגרת לק"ק לעפלי, שבה מעתיק אגרת אדמו"ר הזקן לר' יוסף מזוראוויץ].

והוא הי' נקרא בעירינו ר' יאשע באחאנער (כפי הנראה מפני שהמשפחה דרה בהכפר הנ"ל מקודם).

טרם נסעי לליובאוויטש בשנת תרס"ז, בעת שלמדתי בבית הכנסת אצל הרב ר' ברוך הנ"ל, היה ר' יצחק הנ"ל נשאר בבית הכנסת עד חצות היום לערך, וראיתי שהיה לומד ס' לקוטי תורה או ספרי אדמו"ר האמצעי נבג"מ. אך כ"ז נודע לי אחרי בואי מליובאוויטש, אבל טרם זה לא הכרתי מאומה מהספרים ומחבריהם ומעניני ליובאוויטש והאדמו"רים רבותינו הקדושים זצוקללה"ה.

14 בתחלה אחרי דברי המשולח הנ"ל, אשר לא עשו רושם כ"כ, אמרתי לאבי, הלא לא רחוקים אנו מלידא, נסורה שם ונראה על אתר.

15 אבי מורי ז"ל שכר מורה אחד ללמוד שעה א' ג"פ בשבוע עמי ועם אחותי הבכירה סאשא הינדא תחי' (אשת גיסי השו"ב ר' אלטער יחי' ביילין ועם אחי הצעיר ממני חיים שמעון יחי', ולמרות הזמן המועט הצלחתי בזה הרבה, והמורה והסביבה דברו על לבי שאמשיך בלמודי חול, והם ילמדו אותי חנם, ורואים הם עבורי בשדה הלימוד הזה עתיד מפליא.

[האח חיים שמעון היגר בצעירותו לארה"ב].