ספריית חב"ד ליובאוויטש

זכרון לבני ישראל - פרק ג

שנת תרס"ח

השו"ב ר' שלמה חיים ותלמידיו - סדר אמירת דא"ח בשבת - הבחינה וקבלת התלמידים בישיבה - המלמד ר' ליב באבין - אשל בבית ר' ישעי' ביילין - הדרכת ר' גרשון חן - השריפה באולם - הרצון לנסוע לבית לחה"פ - אכילת ימים - התוועדות חה"ש והמאמר - הלימוד במחלקת ר' יחיאל קאמיסאר והבחינות

ביום ד' בדר"ח מ"ח בצהרים באנו לליובאוויטש, וסרנו לבית ש"ב השו"ב ר' שלמה חיים קוטאין 16.

[אז התלמדו אצלו אומנות השו"ב אחדים מהתלמידים של הזמן ההוא 17: השו"ב ר' מרדכי ע"ה הי"ד חפץ 18, ר' שמואל ליב לעווין מפאריטש 19, הת' אברהם [...] קראו אותו אברהם דער מלאך, הת' ר' פייוויש מסרקיסצענע (שהי' אח"כ שו"ב בראקשיק, כמדומני), ועוד אחדים שאין אני זוכר אותם.

תמיד היו כעשרה תלמידים מתלמדים האומנות הלזו 20.

בין התלמידים שהתלמדו אצל רש"ח ז"ל היה גם כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ 21.

ר' שלמה חיים בכללות מהותו הי' א בעל'בתישער איד, אבל באומנות השו"ב היה אומן יד].

* * *

ביום ה' הלכנו למשרד ובאנו בערב בזמן יחידות (כנהוג תמיד שביום א' ג' וה' בשבוע בערב מקבלים על יחידות), ונכנסנו גם אנחנו, אבי מורי ז"ל ואני, להיכל קדשו של אדמו"ר קודש הקדשים הרש"ב נבג"מ. זהו הפעם הראשון בחיי שאני רואה פני אדמו"ר מליובאוויטש ונכנס להיכלו ביום ה' לסדר נח, ב' לחודש מר-חשון תרס"ח. אודותי אמר אשר נפנה להנהלת הישיבה.

ביום ו' היינו אצל המשגיח ר' יחזקאל הימלשטיין 22, והוא מסר אותי להרב ר' יחיאל קאמיסאר 23 לבחון אותי, ובחן אותי [במוצש"ק], ונכנסתי למחלקת ר' ליב באבין, שהיה נקרא דער וויעטקער מלמד, כדלקמן.

בש"ק פר' נח, כמדומני שהיה זה אחר קבלת שבת בבית הכנסת, נכנס כ"ק אדמו"ר נבג"מ לאולם הקטן 24 הנקרא "קליינער זאל" (באותה תקופה עדיין היה אדמו"ר הרש"ב נבג"מ אומר דא"ח שם).

את המאמר היה אומר בקרן מזרחית דרומית. אצל מקום מושבו עשו כתבנית מ"ם סתומה (צד מזרח וצד דרום היה מכותלי בית המדרש, מצד מערב קרבו את מקומות התפילה 25, ולצד צפון העמידו שלחן).

המקום לא היה גדול, וארכו היה עד סמוך להעמוד, שהיה עומד קרוב לארון הקודש, שעמד באמצע בית הכנסת בצד דרום.

כ"ק אדמו"ר הריי"צ בא לבית המדרש קודם, לבוש בגדי שבת ושטריימעל 26. הבחורים שוררו ניגונים. מבין המשוררים זוכר אני את הרב ר' שאול דוב נ"י זיסלין (שהי' אז בחור) רב בתל אביב. מן הנגונים זוכר אני ששרו אז את הנגון ידיד נפש הידוע בליובאוויטש.

פתאום נעשה הס דום, ונעשה דרך רחבה, ונכנס כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ, ואמר המאמר.

כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע

אינני זוכר לא את תחלת המאמר ולא את הענין. זהו הפעם הראשונה בחיי לראות מחזה נפלא כזה, ונשאר אצלי רק רושם המחזה, אבל המאמר לא הייתי שייך אז לשמוע ולהבין.

אחרי גמרו המאמר נכנס לחדר שני להנפש.

* * *

הבחינה היתה במוצאי ש"ק. נתנו לי ללמוד בעצמי עמוד גמרא, וביום ב' או ג' בשבוע אמרו שנתקבלתי לישיבה.

רושם עז היתה עושה התקופה של משך הזמן (שבוע או שבועיים) של קבלת התלמידים. הרבה תלמידים עם אביהם והרבה באו בעצמם. האבות מתדברים זה עם זה, וכל אחד לבו נוקפו אם יתקבל בנו; כי כבר שמה של הישיבה נודעה ובאים הרבה תלמידים ומקבלים רק בעלי כשרונות טובים, ואלה שלא נתקבלו לא בנקל הם עוזבים את ליובאוויטש.

מתחילים לדפוק על דלתות הלשכה, מבקשים השתדלות, נכנסים לכ"ק אדמו"ר הריי"צ, שהיה אז מנהל הישיבה, רצים לרבנית הזקנה הצדקנית מרת רבקה ע"ה, שופכים דמעות ומתחננים, וישנם שמצליחים ובקשותיהם נשמעות ומתקבלים לישיבה 27.

* * *

על הזמן ההוא, היינו חורף תרס"ח, נתקבל למלמד בתו"ת ר' ליב באבין, שהיה נקרא דער ווייעטקער מלמד 28.

כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ אמר עליו שלא נשאר ממנו רק המלמד. היה גבה קומה צנום, ממש עור ועצמות, לא היה יכול לשבת על כסא או להיות נסמך על השלחן אם לא היה מונח איזה דבר, כמו בגד חורף (א פאלטא) או איזה דבר רך אחר. היה בקי את המסכתות ב"ק וגטין בע"פ ועוד מסכתות אחרות שלומדים בחדרים וישיבות קטנות.

נכנסתי אצלו במחלקה הקטנה. למדו אז מסכת ב"ק. את המסכת למדתי בהתחלת למודי, והרבה דפים עד שור שנגח את הפרה הייתי בקי בע"פ עם האותיות, ובנקל עלה לי לדעת את השיעורים.

באמצע הזמן העבירוני למחלקה השניה הגבוהה, שם למדו מסכת גטין. התחילו ללמוד עמנו תוספות.

בגשמיות הסתדרתי אצל ר' ישעי' ביילין, גיסו של השו"ב ר' שלמה חיים קוטאין. הי' איש בן תורה ויר"ש, אך שמש ההצלחה לא זרחה לו. ניסה בכמה פרנסות ולא הצליח. נסע לחפש פרנסה למקומות שונים ולא הצליח. הי' לו התקרבות גדולה מאת כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ. אבי ז"ל שכר לי אש"ל (אכילה שתיה לינה) אצל זוגתו, בעד ששה רובל ועשרים וחמשה קאפקעס לחודש.

בנם מר אלטער יחי' בן גילי בשנים למד אתי ג"כ בהמחלקה (הוא כעת גיסי, השו"ב ר' אלטער ביילין, בעלה של אחותי סאשע הינדע תחי').

כאשר הביאני אבי מורי ז"ל לליובאוויטש, ועדיין לא הייתי בן שנים עשרה שנה, מסרוני על יד התמים הרב ר' גרשון חן (שהי' אז בחור בהאולם) שישגיח עלי, כי היה לנו קירוב משפחתי, היינו שדודי (אחי אמי מורתי ע"ה) ר' ברוך מאיר מאלקאוו נשא את דודתו (אחות אמו מעיר ראגאטשאוו), ולכן בקשו אבי ז"ל שישגיח עלי.

זכורני פעם אחת באמצע החורף תרס"ח נתקררתי (פארקילט). נער בן י"ב שנה ולא הורגלתי להיות נד מביתי. הלכתי להבחור גרשון חן הנ"ל לשאול מה לעשות, והוא הובילני להבחור יעקב זכרי' מאסקאליק. בליובאוויטש היה נקרא ר' יעקב זכרי' הנ"ל בשם "די מאמע", שהיה מקרב ומחבק את התלמידים הקטנים ומתעניין בהם 29. ושאל: ישראל איז פארקילט? לך הביתה ותשתה ב' כוסות טה עם חלב ועם צוקער ואח"כ תלך לישון.

* * *

בבואי לתות"ל בשנת תרס"ח הי' משגיח על דא"ח באולם הגדול ר' שלמה ריסין מראגאטשאוו

[הי' נקרא שלמה בן דוד (אביו היה נקרא דוד), איש רך הטבע.

אח"כ הי' רב בעיר אוואראוויטש הסמוכה להומיל].

ר' אלחנן דובער מרוזוב

באמצע החורף נתמנה למשגיח על דא"ח באולם הגדול הרה"ח ר' אלחנן דוב מרוזוב 30.

כשהתמנה ר' אד"מ הנ"ל בא ר' אליעזר קאפלאן (מנהל הלשכה, כמדומה שהי' נק' גם סגן מנהל תות"ל) לאולם הגדול, וקרא מכתב של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ אודות התמנות הרב אד"מ למשגיח על חסידות.

* * *

באמצע חורף תרס"ח היתה שריפה באולם הקטן. ימי החורף באירופה בגליל ההוא היו קשים מאוד, והיו מסיקים את תנורי החורף הרבה. בשעת בין השמשות ראינו ניצוצים אש יוצאים מן הקוימען וספרנו למורינו ר' ליב הנ"ל, וגער עלינו: מה זה עסקכם? למדו! ובעוד חצי שעה התפשט האש.

כפי המצב אז בעיירות הקטנות, מכונות מודרניות לכיבוי שריפות לא היו, אבל התלמידים הצטיינו בהבאת מים בחצר של הישיבה, וכל המשפחות של אדמו"ר ובנו ואמו שדרו שם. היו שני בארות מים, והיו שואבים בחביות גדולות ובמרץ רב עבדו התלמידים, וכבו את השריפה.

כ"ק אדמו"ר הרש"ב ובנו הריי"צ נבג"מ באו לבית המדרש אחרי אשר שקעה האש, והתלמידים עוד מביאים ושוברים התקרה והכותל של עזרת נשים. אחרי אשר כבו את השריפה עבר משך זמן של איזה ירחים שלא התפללו באולם הקטן, וכ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ התחיל מאז לאמר דא"ח באולם הגדול.

* * *

כאשר קרבו ימי הפסח לבוא, חשבתי שבודאי אסע הביתה על חה"פ, אך אמרו לי שעלי ליקח רשות מהמשגיח הר"י הימלשטיין.

היות שבחן אותי במשך הזמן פעמיים והצלחתי בבחינות, וגם לא יכולתי להבין מדוע לא יניחוני לנסוע הביתה, ואיך אשאר על חה"פ שלא בביתי לא אצל הורי; ע"כ כתבתי להורי שישלחו לי על הוצאות ואבוא אי"ה הבית על חה"פ.

אבל בסוף, כאשר הגיע קרוב לחה"פ ושאלתי רשות, לא נתנו לי.

אבי מו"ר ז"ל לא התרגז כ"כ עבור זה, כי לבד שמן הסתם הבין שכן צ"ל, עוד נוסף על זה ההוצאות היו לו להוצאה נוספת, אשר לפי מצבו אז גם ההוצאה של אש"ל עלתה לו בקושי מאד, ונשארתי בליובאוויטש על חה"פ.

אחרי חג הפסח הודיעני אבי מורי ז"ל, שכבד לו להחזיק אותי, וע"כ אשתדל להשיג תמיכה מהישיבה.

אז הותחלו אצלי חיי ישיבה של "והוי גולה" לפי ערך השגתי אז. סודר לי:

א) הרבנית מרת שטערנא שרה נ"ע התחילה אז את תמיכתה שהיה נקרא דער רעביצינס קרופניק, היינו שהיתה נותנת פעם אחת ביום תבשיל עבור התלמידים של המחלקות פת, ולפעמים איזה פאר-שפייז ותבשיל עם מעט בשר, ושכרה זה אצל ר' שמעון דובער ליפשיץ 31 (איני יודע פרטי התנאים שלו איך היו). החזיק אכסניא, שגם בליובאוויטש לא היתה ממדריגה ראשונה, ואצלו סדרו עבורינו את בית האוכל.

עבור סעודת הערב קבלתי א' רו"כ לחודש מלשכת הישיבה, א' רו"כ לחודש נתנו לי מקופת בחורים, חצי רו"כ לחודש נתנו לי מלשכת הישיבה על עוגות (קיכלאך), זהו לסעוד הלב בבוקר עד סעודת הצהרים.

שבת קודש אכלתי אצל בעל הבית. השבת הראשונה אשר לא הורגלתי להיות סמוך על שלחן אחרים אירע עוד אי נעימות:

השגת ה"ימים" 32 היה מה שבחור אחד היה מוסר עפ"י רוב לחבירו, כשנזדמן לו להתחיל לאכול אצל בעה"ב אחר, או כאשר תלמיד אחד נסע מהישיבה, או איזה סבה שהיא.

אז אמרו לי שאוכל לאכול אצל ר' ליב באגאד 33 על ש"ק. התפללתי תפלת שבת, ובלב דופק ורוח נכאה נכנסתי לביתו, ופגשתי שם את ר' אברהם פאפאק. בטעות, שאיני זוכר כעת איך אירע זה, שלחו גם אותו למקום זה על ש"ק. ואמרה בעלת הבית: אנה תלך כעת, תהיו שניכם פה. על ש"ק הבא הסתדרתי אצל שרה'קע ישעי' יודא'ס 34.

* * *

בחג השבועות תרס"ח אמר כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ דא"ח בסעודה שנערכה בבית אמו הרבנית הצדקנית מרת רבקה ע"ה, אשת אדמו"ר מוהר"ש נבג"מ.

שלחן ארוך עמד בבית האוכל (הנקרא דיינינג רום) ממזרח למערב. בראש השלחן ישב אדמו"ר הרש"ב נבג"מ. לימין השלחן היו המדרגות המוליכות לחדר משכבה של הרבנית ז"ל.

כפי מה שספרו לי הנה בשבועות תרס"ז היה הפעם הראשונה שכ"ק אדמו"ר הרש"ב ז"ל אמר דא"ח בעת הסעודה ביום ב' דחג השבועות, מאמר קצר וקל הבנה, ד"ה כשעלה משה למרום, וכל התלמידים גם הצעירים חזרו אותו.

הנחה מהמאמר של חה"ש תרס"ז

בביכל שבעזבון המחבר

חשבנו שגם בשנה זו יאמר מאמר קצר וקל, דחקנו עצמינו בין הבאים כל הבית היה מלא מפה אל פה, והמאמר היה עמוק מאד, בהמשך למאמרים דשני ימים דחג השבועות שנאמרו אז, והבחורים הקשישים שאלונו (בשחוק על השפתים) האם יודעים אתם את המאמר?

* * *

בלימוד העלוני למחלקת ר' יחיאל קאמיסאר, אשר אז, לפי מה שקבלוהו, היה אז ירידה ממדריגתו, והותחל אז החיפוש לר"מ גבוה.

למדנו מסכת כתובות. אותי הושיבו במחלקה א' (כפי מה שהיה אז היה כל מלמד לומד עם שני מחלקות, עם א' היה לומד והשני' לומדת לעצמה, מכינה השיעור וחוזרים על מה שלמדו מקודם).

התחלתי אז ללמוד בעצמי תוספות. לפי השערתי אודות כשרונותי וידיעותי היה עלי להיות במחלקה השניה הגדולה, והשתדלתי אצל הר"מ הימלשטיין ז"ל שיעביר אותי למחלקה השניה, והוא דחה אותי מפעם לפעם. עד שפעם אמר לי שכשאוכל ללמוד תוספות בעצמי (אפלייענען א תוספות) אז יעביר אותי למחלקה הגבוהה.

פעם למדתי בעצמי התוספות ר"א אמר בזר שאכל כו' וקרע שיראים כו' (בדף ל' ע"ב), ואמרתיו בהשיעור בחלקת לשון ובהסברה מפורטה, שלקח כארבעים מינוטין, ובנצחון הלכתי למשגיח, שכעת בודאי עליו להעביריני למחלקה הגבוהה; אבל שוב פעם דחה אותי, ונשארתי שוב במחלקה א'.

בסוף ימי הקיץ הדביקו מודעות מהמשגיח שמיום ב' פר' כי תבוא תהי' בחינה לכל התלמידים מכל מה שלמדו במשך הזמן, ובאזהרות חמורות שכל התלמידים חייבים לדעת היטב כל מה שלמדו.

כל התלמידים למדו וחזרו בהתמדה יתירה וידעו היטב כל מה שלמדו. אך לפועל בחנו רק שנים או שלשה תלמידים מכל מחלקה.



16 הוא דודו של גיסי אלטער הנ"ל (אחי אמו), וחותנו של הרב ר' שלמה ז"ל סאדאווסקי, שלמד בתות"ל, והי' רב בפה בעיר ראטשעסטער ניו יארק.

17 בליובאוויטש היה הסדר בכל תקופה, שבנוסף לשאר הלימודים היו התלמידים מתלמדים גם אומנות השו"ב, והיות שר' שלמה חיים הי' אומן והי' גר בליובאוויטש לכן התלמדו אצלו.

התלמידים היו באים אליו אחר חצי היום, לערך שעה ג' או ד' אחה"צ, רובם היו מאריכים בתפלתם, והיו באים אחר תפלתם וסעודת הצהרים.

בכלל ניכר אשר ביסודי הנהגת תו"ת היא להעמיד שו"בים (אפשר שאחד מהטעמים הוא מפני שהשו"ב צ"ל "ירא אלקים מרבים", ולכן עשו זאת).

מצד שהמקום היה מצער ומצד שמהלך החיים (בארופה בכלל ובעיירות הקטנות בפרט, ולפני חמשים שנה ביחוד) לא היה אז השאיפה להטיב החיים הגשמיים, התפתחות הטכניקה לא היתה כ"כ וחיו חיי מנוחה, וכל דבר לקח זמן עד אשר יצא לתכליתו, וכן היה בהתלמדות איזה אומנות, הנה כן הי' גם במלאכת הקודש הלזו, אשר בחור היה מתלמד ב' או ג' שנים עד אשר השתלם באומנות השו"ב.

18 בבואי ללמוד בתות"ל הי' עדיין בחור בלתי נשוי, למד בהאולם והי' מהחוזרים של המאמרים של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"ם, והי' מהשו"בים שכבר גמרו חוק לימודם באומנות הזביחה, והיו מן המסייעים להשו"ב ר' שלמה חיים.

אח"כ נתחתן עם שו"ב בעיר ריגא ונתקבל לשו"ב בעיר ריגא.

[הוא סיפר לי שבעת שבא לריגא היתה שם שאלה המצוי' ע"ד מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות, והוצרכו לבדוק אם ניקב מעבר לעבר, אם העור שבחוץ מהבית הכוסות הוא בשר בריא או קרום שעלה מחמת מכה. והי' חילוקי דיעות בין השוחטים איך לקלוף, אם מהבשר שאינו בריא שמבפנים, ולראות עד היכן הוא הבשר שאינו בריא, או להיפך לחתוך בקלוף מבחוץ לראות אם יש למעלה בחוץ בשר בריא.

נתנו לו לבדוק, והתחיל מצד פנים (לפי מה שסיפר לי לא זכר בדיוק איך עשו בליובאוויטש), וכפי הרגיל עשה בלא מתכוין, בלא ידיעה מקודם מהחילוקי דיעות. רק אחרי שהתחיל לקלוף את הבשר הלא טוב מבפנים, הפיקו תנועת נצחון - הצד שלדעתם הי' צריך לעשות באופן כזה. ואז סיפרו לו פרטי חילוקי הדיעות שהי' להם בזה].

הוא הי' מהתמימים שלקחו חלק בראש בעבודה הקדושה של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בעירו. בעת נסיעתי לארה"ב ועברתי דרך ריגא בשלהי שנת תרפ"ה נפגשתי אתו, כפי שיסופר לקמן.

בבוא כ"ק אדמו"ר נבג"מ לריגא הי' הוא ממקורביו ומקושריו ביותר. הוא הי' בטבע איש נלבב ומקושר והי' מסור ונתון בלב ונפש לכ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ ולבית רבנו.

בשנת תרח"צ נשלח ע"י כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בתור שוד"ר לארה"ב, אנווארימען אנ"ש. בבואי אי"ה לזכרונותי דשנת תרח"צ אדבר עוד אודותיו ואודות ביקורו בארה"ב אז.

לפי הידיעות נהרג ע"י הנאצים ימ"ש, הי"ד.

19 היה חתן ר' מאיר שמחה חן ע"ה, והי' שו"ב וגם משך זמן משפיע בתו"ת בפאלטאווע. נשאר ברוסיה במוסקבא.

20 ראה כרם חב"ד גליון 3 עמ' 241 הערה 1, שליקט עוד כמה פרטים אודות סדר לימוד השחיטה בליובאוויטש.

21 בעת היותו בפעם הראשון בארצה"ב, מי"ג אלול תרפ"ט עד כ' תמוז תר"צ, סיפר פעם אחת, אשר בעת אשר כבר התלמד האומנות והי' הולך לשחוט כפי הסדר אז, שכל טבח היה לוקח איזה בהמות ושוחטם

[פרק בפ"ע היה ראוי לתת לרשום את התקופה ההיא, עד כמה עיני הטבח היה נשואות למרום, כל חיי ביתו במשך השבוע הי' תלוי בזה, ואם ח"ו אירע טרפה, ובפרט אם היה יותר מאחת, אי אפשר לתאר במלין ראות פניו של הטבח, שהיו מפיקים שברון לבו והצער של הרב והשו"ב].

ר' שמואל ליב לוין מפאריטש

פעם אחת במוצאי ר"ה וש"ש (שהקביעות היתה אז כבשנה זו, שביום ה-ו היה ר"ה ואח"כ ש"ש), וכפי הרגיל הנה במוצאי ש"ק אחר הבדלה היו הטבחים מזרזים את השו"ב תיכף אחר הבדלה שימהר ללכת לשחוט (כי זה כחצי שבוע שלא שחטו), ובפעם הזה אמר אליו הטבח (כמדומני שזה היה חיים גרשון, אינני זוכר בדיוק את שמו של הקצב שאמר כ"ק אדמו"ר נבג"מ) אין לך למהר, קח לך זמן, החלק את הסכין עוד פעם ועוד פעם.

שאל אותו כ"ק אדמו"ר נבג"מ: מה זה עמכם, הלא תמיד אתם מזרזים ומאיצים ללכת מהר לשחוט!? ענה הטבח: אני אומר לך האמת, בשנה הזאת הלכתי בר"ה לשמוע את המאמר שאמר אביך אדמו"ר הרש"ב נבג"מ, ושמעתי שהוא אומר "נשמות אין פאציילעס" (כ"ק אמר "נשמות דאצילות", אך הוא לא הבין מה זה), הגע בעצמך, אם נשמות צריכות ל"פאציילעס" (זהו צעיף חם מצמר שהיו הנשים מתעטפות בו בימות החורף) אנן מה נעשה, ע"כ החלטתי שלא להאיץ אותך, העמד הסכין שיהי' טוב ומהודר כדרוש.

22 היה מתלמידי תו"ת, ואח"כ הי' לרב בתור עוזר להרב בעיר רודניא (שמעון האפמאן, תלמיד תו"ת, הוא בן הרב דעיר הנ"ל. ועוד רב אחד היה שם. ואינני זוכר כעת אצל מי היה הר"ר יחזקאל הנ"ל עוזר), ואח"כ נתקבל למשגיח בתו"ת בחדרים.

[בארכיון המחבר יש מכתב שכתב לו ר' שמעון הנ"ל:

אני הכותב ישבנו שנינו בשבת תחכמוני בישי' א"ש נ"ע, הנק' שמעון רודניער, ובודאי יזכור אותי בטוב ... עד תר[צ]"ב הייתי רב בנאוואסאקאלניק, ומסיבות שונות העתקתי דירתי לעיר מולדתי].

23 את הר"ר יחיאל קאמיסאר הביאו לליובאוויטש בתור ר"מ, הוא היה בן עירו של הר"י הימלשטיין מעיר שצעדרין.

הוא היה מחסידי קוידינאוו מנעוריו. בעת למדי בעיר שצעדרין (במחלקת תות"ל שם, אשר אכתוב אודות זה אי"ה בפרקים הבאים) נודעתי ממשפחתו:

אביו ר' חלאוונא הי' איש זקן מופלג. בבואי לשצעדרין בשנת עת"ר היה בן תורה, אין ידוע לי פרטים אודותיו.

אח היה לו לר' חלאוונא הנ"ל, ר' משה שמו, הוא היה שמש בבית הכנסת של הגבירים האלאדעץ המפורסמים. גם הוא היה זקן. נתחרש (טויב געווארען). הוא היה אבי זקנו, אבי אמו של הת' הר"ר יעקב זכריה מאסקאליק מעיר שצעדרין, שהיה רב בעירנו זוראוויץ.

אח היה לו לר' יחיאל, נפטר טרם בואי לשצעדרין. שמו היה ר' חיים זלמן, והי' מחשובי חסידי קוידינאוו [בעיר שצעדרין היו הרבה מחסידי קוידינאוו, ועוד נבוא לדבר מזה אי"ה] למדן ומצויין במדות.

אחיו ר' יחיאל הנ"ל, אף שכשרונותיו היו בלתי מצויינים, אבל היה מתמיד גדול ויר"ש.

אח"כ גם בהיותו ר"מ בליובאוויטש נסע לקוידינאוו (כפי מה שרשום בזכרוני, שאל את כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ אם יסע, ואמר לו לנסוע).

[כעין זה מסופר גם בלקוטי סיפורים (פרלוב) עמ' קעב].

כמה פעמים נסע מליובאוויטש לשם אין ידוע לי, אם פעם או שתים, אבל אח"כ נשאר מקושר לליובאוויטש.

כשהעתיקו הישיבה מליובאוויטש התיישב גם הוא בראסטאוו על נהר דאן. כמדומני שהי' לו חנות של אוכל שם.

בניו למדו בתו"ת, שנים אני זוכר שמותיהם: שניאור זלמן ואהרן.

ר' יחיאל קאמיסאר, אשתו ובנו

בתו נשואה להתמים ר' זוסיא דווארעץ שו"ב. היה נקרא בליובאוויטש זיסקע דווינסקער (הוא היה מעיר דווינסק, וכפי הרגיל אז בישיבה היו קוראים את התלמידים על שם עירם; לפעמים גם את שמם, ולפעמים בלתי רגילים שם משפחתם). אודותיו מן הסתם אכתוב אי"ה בבואי לפרק נסיעתי לאירופה בשנת תש"ו אי"ה, ושם פגשתיו.

[לא זכינו לזכרונותיו אלו].

ר' זוסיא דווארעץ מדווינסק

24 פרטי ציור בית המדרש מצייר כ"ק אדמו"ר הרייצ נבג"מ, בחלק רביעי מרשימת המאסר.

[לקוטי דבורים ח"ד תערב, ב].

25 שנעשה לא רק כמו ספסל, כ"א עם מקום להחזיק הטלית ותפילין, וכותל לסמוך עליו, ומשם יוצא דף מיוחד לכל אחד בפ"ע, להחזיק עליו הסדור.

26 אבי ז"ל לא היה מהנוסעים הרגילים לליובאוויטש, וכאשר שאלתיו מי הוא זה שעומד אחורי העמוד, פניו למזרח לבוש שטריימל (ופניו לא ראינו), אמר לי שזהו הרבי.

27 שני מאורעות ארשום בפה לזכרון:

(א) אחרי חג הסכות תרס"ט באו שני תלמידים לליובאוויטש, שם משפחתם אראנטשיק, מעיר סמילאוויץ פלך מינסק, א פעטער און א פלימעניק (דוד ואחיין).

שם הדוד היה ישראל חיים, או נחום. את הדוד קבלו תיכף ואת השני בן אחיו לא חפצו לקבלו. הוא התחיל בהשתדלות הנ"ל, וגם אותו קבלו, ולמדו אח"כ גם באולם הגדול.

[על מעשה זה ראה גם לקוטי סיפורים (פרלוב) מע' שלג].

הדוד לקחו לאיש חיל בזמן מלחמת העולם הראשונה, ולא נודע מקומו אי'. גם את השני אין ידוע לי מה נעשה עמו.

יש להדוד אח בפה, היה לו עסק ברחוב איסטערן פארקוויי, וטרם פרוץ המלחמה השניה, כמדומני, שאל, אולי ידוע לנו אודות אחיו ובן אחיו.

בעת שלמדו באולם, פעם אחת בעת התוועדות בבית הכנסת (הנקרא בית המדרש, שעמד אצל בית הכנסת שהיה נקרא בנימין'ס שטיבל, כמדומני שזה היה בפורים קטן תרע"ג), והמשפיע ר' שמואל גרונם ז"ל היתה בדיחא דעתי'. בית הכנסת היה מלא מפה אל פה, והרש"ג ישב על הדף הצר הבולט סביב הבימה שהיה משמש לישיבה, כל התלמידים עמדו צפופים, ונדחף גם האחיין (דער פלימעניק; בישיבה היו קוראים להם "דער פעטער" און "דער פלימעניק") בקירוב לרש"ג.

אמר לו הרש"ג ז"ל: הזוכר אתה בעת ביאתך, איך שעמדת אחורי דלת לשכת הישיבה ובכית! אתה בכית? נשמתך בכתה! והלא דברים ק"ו, אם על נקיפת אצבע אמחז"ל שאין אדם נוקפה אא"כ מכריזין ע"ז מלמעלה, ק"ו בן בנו של ק"ו, על נשמה שתזכה ללמוד בתו"ת. והאריך לדבר ולבאר בזה.

דבריו, שאמרם בקולו מודגש ובמתינות, חדרו ללבות התלמידים, וכמו מאורע שאירע כעת אני זוכר את התמונה הנ"ל.

(ב) בחודש אלול תרס"ט באה אלמנה מזעמבין עם שני בנים, א' הי' בר מצוה והשני לפני בר מצוה. שם הבכור משה ראובן ושם אחיו הצעיר שרגא פייוויש.

אנחנו למדנו אז בביתו של ר' שילם רייך ע"ה שאצל בית האכסניה של ר' אברהם פראדקין שהיה נקרא אברהם ליאדיער, והיו קוראים אותם שילם'ס חדרים.

לא רצו לקבלם, ושהתה זמן רב בליובאוויטש, וכל היום היתה דופקת על פתחי המקורבים להשתדל עבורה, ורק הודות השתדלות הרבנית הזקנה, אשר הרבתה לבכות ולהתחנן לפניה עם בניה, והיא פעלה ע"י בנה כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ שיקבלום.

משה ראובן הי' שו"ב בעיר קורסק, אחרי נסיעת הת' ר' שמואל זאלמאנאוו משם לארה"ק. ובנה שרגא פייוויש, כפי מה שמספרים הבאים מרוסיה, היה במערכות המלחמה השניה, ובא חזרה פצוע במומים, והוא היה בתו"ת א חסיד'שער בחור וגם א געשמאקער יונגערמאן.

[על מעשה זה ראה אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ב אגרת רלט, ובהערות שם. כרם חב"ד גליון 3 עמ' 243 הע' 4].

28 התייסדות תות"ל היה באופן ממעלה למטה, בתחלה יסדו קבוץ עבור בחורים הלומדים בפ"ע גפ"ת. אח"כ מחלקות שעורים, עד שבמשך הזמן היו מחלקות חדרים עבור התחלת גמרא כמעט.

היתה אז ישיבה קטנה בעיר, והר"מ הי' ר' יעקב אליעזר סקאבלא [אביו של ר' משה סקאבלא, שהי' משמש בביהכנ"ס של הישיבה אחרי פטירת ר' יהושע בחורף תרס"ח].

בשנת תרס"ו לערך נפתח בתות"ל החדר הראשון לצעירים, והרה"ח ר' מנחם מענדל [דיסקין] ליאדיער הי' המלמד.

[הוא הי' חותנם של ר' יעקב אייזיק באלאנטער ושל ר' מנחם נעכע קרסיק מלאפיץ. כדאי הוא ליעד עבורו פרק בפ"ע].

למדו אצלו אז הר"ר אליהו סימפסון, הר"ר אברהם פריז והר"ר ארי' ליב שיינין.

בכל שנה היו מוסיפים עוד כתה אחת עבור תלמידים צעירים.

29 הזכרתיו לעיל, שהיה בן בתו של ר' משה קאמיסאר, אחיו של ר' חלאוונא, אבי ר' יחיאל קאמיסאר, ר"מ בתו"ת. והוא היה אח"כ רב בעירנו ז'וראוויץ.

30 הי' כמעט כל ימיו בליובאוויטש. פעם התעסק בטוויית טליתים כשרים, שעשה בית חרושת לזה. בסוף מלחמת העולם הראשונה עסק במסחר טאבאק ופאפיראסן. רוב הזמן הי' גבאי אצל אדמו"ר הרש"ב נבג"מ ואצל אדמו"ר הריי"צ נבג"מ.

פעם בעת התוועדות אמר אודתיו כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ: ער הערט דאך ניט, חנן איז א פנימי.

[על כך מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" גליון 39, ניסן תשכ"ט, בחלק האנגלי עמ' 12.

אודות טוויית הטליתים על ידו בליובאוויטש, ראה אגרות קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ב אגרות שפו-ז.

המכתב אודות מינויו למשגיח נדפס שם ח"א אגרת קעח].

31 הי' בנו של הרב ר' יוסף ליפשיץ (שהיה רב בקרוקאווקע, סמוכה לסנאווסק, ומשגיח שם בבית חרושת של צוקער להכשיר זה לפסח).

למד בתו"ת. התיישב בליובאוויטש. היה חשוכי בנים ר"ל.

32 כך היה נקרא בישיבה מה שהיו הבחורים אוכלים אצל בעלי הבתים שבעיר.

גם אצל הרבנית הזקנה מרת רבקה נ"ע, אשת אדמו"ר מהר"ש נבג"מ היו אוכלים ימים. כמעט כל יום היו אוכלים על שולחנה תלמידים קטנים אחדים, מי ב' ימים בשבוע ומי ג' ימים.

[מלבד האורחים מהמשפחה שהיו באים לליובאוויטש ושוהים אצלם משך כמה חדשים, בפרט מארה"ק, כמו ר' אליעזר שמעון ואחיו רא"ז ובנו הר"ר שלמה יהודה ליב אליעזרוב הרב בחברון ועוד כמה מהמשפחה, שהיו אוכלים אצלה].

33 הוא היה מהבעלי בתים שהתפללו בבית המדרש באולם הקטן, כמדומני שזקנו סיפר מעט (פארגלייכט). גם כאשר כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ התיישב בפעטערבורג, הנקרא לענינגראד, היה מהבאים להתפלל בבית אדמו"ר (כדלקמן), וחשב את עצמו למקורב.

34 הוא היה בן תורה, כפי מה שרשום בזכרוני. כמדומני שלמד יו"ד בבחרותו עם אחד מבית הרב בחברותא, וגם הוא התפלל בבית המדרש האולם הקטן.