ספריית חב"ד ליובאוויטש

זכרון לבני ישראל - פרק ז

שנת תער"ב

הנסיעה לליובאוויטש - הלימודים באולם הגדול - השליחות לפתוח ישיבת תורת אמת בחברון - פטירת המשפיע ר' מיכאל בלינער

על ר"ה תער"ב נסענו לליובאוויטש, והכתה שלי נשארה ללמוד באולם הגדול.

בחורף תער"ב נתקבל למשגיח על חסידות ר' שילם קוראטין 64.

על נגלה הי' משגיח הר"ר יעקב ברוך קרסיק (שהי' מתחלה משגיח על נגלה בשצעדרין).

והמשפיע הי' ר' שמואל גרונם (הרש"ג) ז"ל אסתרמן מזעמבין 65.

אמנם באמצע החורף חלה על עיניו והוכרח לנסוע על זמן ארוך להתרפאות ונשארנו ללמוד בפ"ע.

אצל הרש"ג למדנו אז דרך מצותיך, ואח"כ כאשר התחלנו ללמוד בפ"ע למדנו מאמרי אדמו"ר הרש"ב נבג"מ.

חברי בנגלה הי' התמים ר' גרשון ייכיל (הנק' פה סימפסון).

באמצע הזאל היתה עומדת בימה עבור המשגיחים והיו יושבים כל אחד על שלחן שלו, של חסידות הי' לצד צפון ושל נגלה לצד דרום. והבימה עמדה אצל הכותל המערבי 66.

למדנו אז מסכת ב"ק והתחלת ב"מ.

למדתי נגלה בהתמדה גדולה ות"ל ראיתי פרי טוב, גוט דורכגעטאן די גמרא.

* * *

כבר בקיץ תרע"א, אחר חג השבועות, נתפרסם אשר כ"ק אדמו"ר נבג"מ מייסד ישיבה בארץ ישראל 67, והרה"ח ר' שלמה זלמן האוולין ז"ל נוסע לשם עם חבורה של תלמידים 68.

התלמידים שנסעו עם הרשז"ה היו חמשה שנבחרו (כפה"נ היה זה בהסכמתם):

א) הת' הרה"ח ר' יחזקאל פייגין, שהי' אח"כ משפיע ומנהל בתות"ל, וגבאי מזכיר של אדמו"ר הריי"צ נבג"מ.

ב) הת' הרה"ח ר' אלטער שימחאוויץ ז"ל, שהי' אח"כ חתן הרשז"ה ז"ל, משפיע בשצעדרין ואח"כ בתות"ל בווארשא ואח"כ בתורת אמת בארה"ק.

מכתב ר' אלטר שימחוביץ אל המחבר

ג) הת' הלל מפאצעפ, בחור מצוין בעל כשרונות, בן י"ג שנה נתקבל באולם הגדול. נפטר בימי בחרותו. הי' למדן משכיל עובד חכם ופנימי.

ד) הת' ר' ישראל זלמן מיאנאוויץ.

ה) הת' צבי קצב מהאדיץ (שהי' נקרא העשקע האדיצער).

עוד הודיעו שיכולים לנסוע כאלה שברצונם מתנדבים או רוצים לנסוע, ונסעו -

ו) התמים ר' אברהם אלי' אשעראוו, שהי' אח"כ רב בדריבין, ואח"כ הי' בריגא שו"ב, ונהרג על קדה"ש ע"י הנאצים.

ז) הת' ר' מנחם נאכא קאראסיק מלאפיץ (אחיו של ר' יעקב ברוך קאראסיק, וחתנו של ר' מ"מ ליאדיער, המלמד הראשון דתות"ל, ונמנה גם בין היושבים הראשונים של תומכי תמימים).

פרטי ההכנות ליסוד הישיבה ישנה ברשימות שונות של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ 69.

הישיבה נוסדה בעיר חברון, ששם בחר כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ 70.

מכתב ר' אברהם אלי' אשעראוו אל המחבר

* * *

במוצאי ש"ק תולדות שנת תער"ב הלך לעולמו הרה"ח המשפיע ר' מיכאל בלינער ע"ה 71.

ביוהכ"פ דשנה זו אמר שיביאו אותו לאולם הגדול, מקום שהתפלל כ"ק אדמו"ר נבג"מ, ועמדה מטתו ששכב עלי' אצל הכותל שבין האולם והחדר השני (כותל צפוני של החדר שני ודרומי של האולם).

מחיצה היתה נעשית בשוה עם כותל מערבי של החדר שני שהיתה מזרחה של האולם הגדול, והמטה של ר' מיכאל ע"ה עמדה משוכה מן הכותל הנ"ל להפתח.

פתח צפון

כיור בגדים

מטת הר"מ

_______________

חדר שני אולם הגדול

פתח

בעת שיצא כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ לביתו, פנה למטתו של הר"מ ושאל בשלומו וגם דיבר עמו, אבל איני זוכר מה שספרו אז דבריהם.

זוכרני שהדבורים היו אודות שמותר לו לא להתענות, אך מ"מ הוא התענה.

בשנה ההיא תער"ב היתה הקביעות של ר"ח כסלו ביום ג"ד, והוא נפטר במוצאי ש"ק כ"ח מרחשון 72.

כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ נסע ללוותו. הלוי' היתה בליל מוצאי ש"ק, והרפש וטיט ברחובות ליובאוויטש הי' מבהיל. עוד לא רוצפו הרחובות באבנים.

כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ נשא את המטה עד בית החיים, ובאמצע הדרך נשקע אחד מנעלי הגומי שלו בטיט, ור' אליעזר קאפלאן (מנהל המשרד) נתן לאדמו"ר הריי"צ את הנעל גומי שלו 73.



64 ידוע בתות"ל בשם שילם דיסנער. מפורסם הי' ביגיעתו בעבודה פנימית בלימוד דא"ח ובתפילה והי' אחד מהחוזרים.

בשנת תרס"ח כשבאתי לתות"ל הי' עדיין בחור. אחר חג השבועות שנה הנ"ל נשא את בת הרב ר' מנחם מענדל הילעוויץ רבה של זעמבין (חתן החסיד המפורסם הרה"ג ר' אברהם'קע מקורעניץ, מחסידי אדמו"ר הצמח צדק).

אחרי נישואיו נשאר ללמוד להשתלם בהוראה, ובחורף תער"ב נתקבל למשגיח על דא"ח.

מאופן עבודתו בתו"ת ועבודתו בתפלה אחר התקבלו למשגיח בתו"ת ומאופן דבוריו בהתוועדות ראו אז עס איז א איד א עובד, הארעוועט בלי שום קולא והחזקת טובה לעצמו, און באופן כזה האט ער געמאכט בא דעם זולת.

65 הי' מפורסם אצל חסידי ליובאוויטש, ובפרט אצל התלמידים, שהוא הי' הראשון ששלחו אליו תלמידים לזעמבין. כשהעבירו את התלמידים מזעמבין לליובאוויטש, הביאו גם אותו להיות משפיע בתות"ל.

הי' משפיע בתות"ל עד יום פטירתו, בשנת תרפ"א, בקרעמענטשוג בזמן הרעב שבימי הפרעות שאחר מלחמת העולמית הראשונה.

בפטירתו הי' בן ס"א שנה, א"כ נולד בשנת תר"כ, ובשנת תרנ"ח, כשהתמנה להיות משפיע בזעמבין הי' בן ל"ז או ל"ח.

לפני זה הי' מלמד בזעמבין, והי' נקרא גרונם מלכה'ס.

בטח יש בכתובים מהתמימים שרשמו אודותיו, אך אני חפץ כעת לרשום מה ששמעתי בפה:

בין ידידיי הארה"ב הי' הקצב ר' גבריאל דווארקין ז"ל, איש מצויין במדות טובות מעיר זעמבין (או מסביבותי'), והוא סיפר לי שבהיותו באירופה הי' מחזיק ריחיים שלמים, והרש"ג הי' אצלו הטוחן (דער מילנער), כפה"נ הי' זה בימי בחרותו, או עכ"פ בהיותו צעיר לימים. הוא הי' לומד אז בלילה לאור הלבנה, כי לא הי' ביכלתו להוציא מעות על נרות להאיר.

הוי! עד כמה דארף מען הארעווען אז די אויגען זאלען קריכן פון קאפ מען זאל עפעס דערגרייכן.

[את הסיפור האמור מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" גליון 36, קיץ תשכ"ח, בחלק האנגלי עמ' 20].

66 בתחלה הי' עומד באמצע האולם אצל כותל צפון - רק שלחן אחד, עבור המשגיח שעל נגלה, הר"ר זאב וואלף לויטין. כשהתמנה ר' אד"ם הנ"ל למשגיח על דא"ח העמידו עוד שלחן עבור המשגיח על דא"ח.

67 את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 51, ניסן תשל"ב, בחלק האנגלי עמ' 21).

68 השליחות היתה לשתי שנים, וחזרו לליובאוויטש במשך זמן זה.

הרשז"ה נשאר בחברון עד קיץ תרע"ד, שאז בא לביקור בליובאוויטש. בינתיים פרצה מלחמת העולם הראשונה (בת"ב תרע"ד), וכיון שהוא הי' נתין רוסיא, וארה"ק היתה אז תחת ממשלת תורכי' שלחמה נגד רוסיא, לכן הוא נשאר אז בליובאוויטש מבלי אפשריות לחזור לארה"ק.

הוא השתדל להביא אז את ב"ב אליו לליובאוויטש, ות"ל עלה הדבר בידו אחרי השתדלות רבה (לערך בחורף תרע"ה).

נשאר בליובאוויטש עד אשר עזב כ"ק אדמו"ר הרש"ב וב"ב את עיר ליובאוויטש, בחודש מ"ח תרע"ו, והתיישב ברוסטוב, שאז התיישב גם הוא ברוסטוב והתעסק משך זמן בתור משפיע בתומכי תמימים, ואח"כ למד עם יחידים בני עשירים.

אז השיא את בתו רבקה אל הרה"ח ר' אלטער ז"ל שימחוביץ.

אחרי שקוט המלחמה והתחילו הפרעות של הבולשביקים הביע כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נבג"מ את חוות דעתו הקדושה שיחזור לארה"ק לנהל את ישיבת תורת אמת.

ובשנת תרפ"א, אחרי הסתלקות כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ, השלים כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ את הדבר ושלחו חזרה לארה"ק לייסד שנית את ישיבת תורת אמת בארה"ק. הוא נסע דרך גרוזיא (עיר באטום) וכשהגיע לארה"ק חזר והעמיד את הישיבה בירושלים (אינני יודע הפרטים שהביאו אותו לעשות כן).

בחברון נשארה קהלה קטנה מחב"ד עד ימי הפרעות בשנת תרפ"ט, בעת אשר יצאו משם היהודים.

בין הקדושים מאנ"ש שנהרגו בפרעות הנ"ל היו [ר' אליעזר דן] סלונים (מנכדי אדמו"ר האמצעי ובתו מנוחה רחל ע"ה) והת' ר' משה גולדשמיד הי"ד.

69 ראה תולדות חב"ד בארה"ק פרקים כ-כב. כה.

70 כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נבג"מ כתב קונטרס מיוחד מלא מקורות בקבלה ע"ד גודל קדושת חברון בזמה"ז יותר מירושלים (ראיתיו אצל אבי מורי ז"ל בזוראוויץ).

[חלקו נעתק באגרות קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ד אגרת תתקנא, וש"נ].

הקונטרס נדפס בקשר למחלוקת ע"ד קופת רמבעה"נ (כולל חב"ד) בין קאפוסט - ליאדי - באברויסק מצד אחד ובין ליובאוויטש מהצד השני.

אינני יודע פרטי הענינים בזה, אך בתקופת שבתי בליובאוויטש נסעו באי כח מב' הצדדים לארה"ק, אולי יוכלו להתאחד. מצד ליובאוויטש נסע הרב ר' יצחק יואל ראפאלאוויטש רב דקרעמענטשוג, ור' מאיר שמחה חן מנעויל ור' נתן גורארי', ומצד השני נסע הרב חיים באגין מנאווגאראד סיווערסק פלך טשערניגאוו ור' חיים אליעזר ביחאווסקי ור' שמואל יצחק לורי' מהומיל. זה הי' בקיץ תרע"ג לערך.

[לדיוק הדברים ראה בזה תולדות חב"ד בארה"ק פרק מא עמ' רעג].

ואחר מחילוקי הדיעות בזה הי' שכ"ק אדמו"ר הרש"ב בחר בעיר חברון וחיזק את הישוב בחברון וכידוע שקנה שם נחלאות למקום עבור הישיבה, וקנה שם מגרשים ובנינים. והצד השני נטה להחזיק את ירושלים לעיקר. ולכן נדפס הקונטרס הנ"ל, והי' שם ג"כ פרטי ענינים ע"ד מהלך הענינים ומכתבים הסטוריים.

71 נקרא מיכאל דער אלטער, והזקנים היו קוראים אותו מיכאל נעוולער.

זכיתי להכירו, לשמוע ממנו תניא, ולהיות נוכח בהתוועדויות שלו עם תלמידי השיעורים בשנת עת"ר.

ר' מיכאל בלינער מנעויל

שמו מפורסם בין עדת חסידים, בגודל אהבת ישראל וטוב מזגו, אהבתו את התמימים, עבודתו במסירות נפש עבור פדיון שבוים של התמימים.

ישנם כמה סיפורים ממאורעות שונות איך שהעמיד את נפשו בסכנה להשתדל אצל שרים ופקידים ראשיים ממערכת הצבא לטובתם של התלמידים.

פעם עמדתי בלי כוונה אחורי הר"מ בלינער ז"ל בעת שהתעטף בטליתו קודם התפלה, במקומו במקצוע מערבית דרומית באולם הקטן, ושמעתי איך שהוא אומר (בנחת במתינות ובלתי צעקה, כמדבר איש לרעהו, אבל הדברים נכנסו וחדרו לעומק לבבי):

מה יקר, מה יקר חסדך.

התקשרותו לאדמו"ר הרש"ב נבג"מ היתה ביתרון.

כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ אמר עליו: איין אלטער חסיד און א יונגער חסיד.

בעת שהי' כבר זקן ולא אמר דא"ח לפני התלמידים (בתחלה אמר רק לפני התמים מר אברהם אהרן סאסניצער, ואח"כ לא אמר דא"ח לפני התל' כלל) היתה עדיין משכורתו ט"ו רובלים לחודש. פעם שאל מנהל הלשכה ר' אליעזר קאפלאן ע"ה אצל אדמו"ר הרש"ב נ"ע אודות השכירות, ואמר לו אדמו"ר נבג"מ: מיכאל איז ווערט די געלט, אז ער גייט דורך איבערן הויף.

[ראה גם לשמע אוזן (דוכמן, הוצ' תש"נ) עמ' קט].

72 את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 40, סיון תשכ"ט, בחלק האנגלי עמ' 8).

73 בפה בארצה"ב היתה בתו מרת מאריסאן. בעת שהי' בפה אדמו"ר הריי"צ בפעם הראשון שנת תר"ץ היתה אצלו. - טיפוס של ר' מיכאל ע"ה, מיכאל'ס א טאכטער.

היא היתה כאן עם בנה שמעון (על שם אביו של ר' מיכאל בלינער, שנקרא שמעון), הוא הי' איזה זמן בליובאוויטש.

בראשית שנות תש"א (או תש"ב) נפטר, ואמר כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ שאלך לנחם את משפחתה. ראיתי שם בחור א', נכדה, טיפוס אמריקאי. שאלתיו מה שמו ואמר לי: מייקעל. הבנתי שזה על שם המשפיע ר' מיכאל, ונכווץ לבי. הראו לי תמונת הר"מ בלינער ע"ה, אבל לא יכלתי לשבת שם עוד. מני אז לא ראיתי את המשפחה.

[בארכיון המחבר יש מכתב שכתב לו חברו ר' שמעון בלינער, בעשי"ת תר"ץ:

יש לי דודה בניו יארק, מכתבים אינני מקבל ממנה, לאבי שי' כותבת, היא בת זקני ר' מיכאל ז"ל, בעלה רחוק מיהדות אבל היא מוקירה דרך אביה ז"ל.

ובשנת ת"ש כותב אודותה מריגא:

שמה מוסקא, אולי עודינה בחיים, כג' שנים קודם הודיעני אבי יחי' שמלאים לה ע' שנה, ואשלח לה ברכה. שלחתי וכתבתי ומענה לא הגיעני בכל עת היותי פה, אך בטח לא מצאה לנחוץ. אדריסתה היתה מקודם 645 וועסט 160 סט].