ספריית חב"ד ליובאוויטש

תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו - פרק אחד עשר

מפתח עניני מקוה בסדרת צמח צדק

באר

גוד אחית; גוד אסיק

גזירת מרחצות

הויתו ע"י טהרה

המשכה

השקה

זחילה

זריעה

חלחול

טבילה

טבילת כלים

טופח ע"מ להטפיח

טיט הנרוק

ים

ים שעשה שלמה

כלים

כלים, טבילה בכלי שמעורב למקוה

כלים, כלי מתכות

כלים, מחובר לקרקע

כלים, נקב המטהר

מ' סאה

מי תמציות

מעיין

מקוה שעל הפרווה

נהרות

ניצוק

נתן סאה ונטל סאה בשאובין

עוקת המערה

פקק בדבר המקבל טומאה

קטפרס

שאובין

שלג

שינוי מראה

שיעור מקוה

שלושה לוגין

תולין

תיקון המקוה של רבינו הזקן

תפיסת ידי אדם

יו"ד: קסה, ו (אמונת שמואל: אלו באנו לחוש ח"ו לכל החומרות ולילך בחושך כו'). קעב [קג, ג] (נכון לתקן שתהא כשרה אליבא דכ"ע). קעו ח"א, ג (אם צ"ל גודלה פ' סאה, שכשיכנס האדם ישארו מ"ס). קעו ח"א, יג (לכתחלה לתקן המ. אפי' לדעת יחידאה שנדחה מהלכה. אבל לתקן המ. הישנות כו' לא להוציא לעז על הראשונים).

חו"מ: ו, ד-ה (אין שייך לדון עליו אלא לגבי טבילה, ולכן בס' דנין על חזקת טומאת הטובל. חילוק בין זה לחזקת כשרות של עדים, שדנים על האדם עצמו).

באר

יו"ד: קעו ח"ג, ד (י"ל דיש לו דין מ. ולא מעיין).

חידושים: קעט, ג (מטהר בזוחלין).

גוד אחית; גוד אסיק

חידושים: קפב, א (לא מהני אף לגבי מים שאובין).

גזירת מרחצות

יו"ד: קעב [קב. ד] (חומרת הלבוש בנסרים הקבועים במ. השיגוהו האחרונים). קעב [קג, ג] (מ"מ לכתחלה לעשות הרצפה מנסרים שאין רחבים ואין ראויים למדרס הרגל). קעו ח"א, ז (ע"י שיחדם לעמוד עליהם בטבילה מק"ט מדאו'. בנסרים מועיל לענין זה חיבור לקרקע אבל לא בכלי שניקב).

חידושים: קעח, ג-ד (ג"מ דוקא בכ"ע שראוי למדרס או גם בכ"ח. באדם או גם בכלים. רוב הפוס' לא ס"ל האי גזירה). קעט, א (בנסרים משופים).

עיי"ע כלים, טבילה בכלי.

הויתו ע"י טהרה

יו"ד: קעו ח"א, ב (כשמזחילין ע"י כלי המק"ט גרע משאובין ופסול מדאו'. חילוק בין מ. למעיין). קעו ח"ב, ז (ל"ח לזה בטבילה בכלי מנוקב, שאמק"ט מחמת גדלו, ובכלי קטן ועג עוגה כו' הי' מתקיים גם בלי הכלי. חילוק בין המים יורדים למ. ע"י כלי או שטובל בתוך כלי מנוקב המק"ט).

חידושים: קעג, ד – קעד, א (הטעם דל"ח במניח קנקנים בראש הגג). קעח, א (חילוק בין מעין למקוה). רסב, א (אם גם מניעת הזחילה אסורה ע"י כלי המקבל טומאה). רסג, ב (במעין).

עיי"ע תפיסת ידי אדם.

המשכה

יו"ד: קסג, ה (שאובה שהמשיכוה. ה. בשאובה מדרבנן). קסג, ו (קדמה ה. לרבייה). קסז, ב (מי נהר וים שעוברים דרך גידי הארץ דמי קצת לדין ה.). קעד (מעיין שנתייבש, עצת הרא"ש להמשיך דרך גידי הארץ. ה. ע"י תערובות וה. סתם).

חידושים: קעד, ג (אם צריך להתערב במי גשמים קודם ה.). רנט, א (חילוק בין נתערב קודם ה. או אחרי'). רסב, ג (נתערב מחצה על מחצה ונפל למקוה שיש בו קצת מי גשמים אם נק' רבייה וה.).

פס"ד: רעו, ב-ג (פחות מכ' סאין שנמשכו אליה ג"ל מ"ש). רעז, ד – רעח, א (ה. שלא בכוונה. חילוק אם הם שאובין או מחשש תפיסת ידי אדם).

השקה

יו"ד: קסה, ז (טעמי החילוק בין נפרץ כקליפת השום לנסדק וניקב כשפוה"נ). קסח (נפסקה הה. חומרת רי"ו רק בלכתחלה. ה. לנהר לפ"ד המחמירים לטבול בנהר). קעא (סילון בשיפוע מהני לטהר רק מ"ש ולא כשחסר מ"ס. הראב"ד בע"כ ס"ל כרי"ו דה. שנסתם אינו כשר). קעו ח"ג, ד (כשמי התיבה מחוברין למי מעיין שבין התיבה לרצפה שגובהן פחות משפוה"נ. כשמי התיבה מקלחין למים שתחת התיבה אם הוי עי"ז חיבור). קעו ח"ג, ו (חיבור ע"י זוחלין וקטפרס אם הוי חיבור לטהר בזוחלין, לטהר בכ"ש, למ"ס ולהיות מ. אחת). שלג (טבילה בתיבה נקובה בנהר, הנקב יהי' פתוח בעת הטבילה).

חידושים: קפא, ד – קפג, ב (מתי צריך כשהפוה"נ למקוה, כקליפת השום, טופח ע"מ להטפיח וכשערה. בהכשר ב' מ. חסרים, כשא' מלא וא' חסר, כשא' שאוב, כשנשפך לא' ג"ל שאובין. חילוק אם רואים פני האויר. סילון. ח"ו להקל ע"י נקב שבדופן בפחות משפוה"נ). רנז, ד (כנ"ל). רסב, ד (חומרת רי"ו כשנפסקה הה.). רסג, ב (כשג"ל במקום א'. מים מתוקים למלוחים. חמים לקרים. לתרומה).

פס"ד: רעו, ד (לערב מ. שאוב עם כשר לא סגי בנקב פחות משפוה"נ).

עיי"ע זריעה. כלים, נקב המטהר.

זחילה

יו"ד: קסד, א-ה (ג' שיטות בז.: הרא"ש וסיעתו, דאפי' לא ישאר מ"ס כשר. הר"ש י"ל דכשלא ישאר מ"ס פסול, וכשישאר מ"ס טובלים אף בעליונים. המרדכי דאף בישארו מ"ס פסול, והיינו בטובל בעליונים). קסד, ב-ג (ראי' לרא"ש מגל שנתלש). קסד, ד (כותל שנפרץ ונסדק או ניקב אם חשיב ז. ניכרת). קסד, ה-ו (לכ"פ גם ז. ניכרת מדרבנן, ולכן אפשר לטבול גם בעליונים שעומדים לצאת בז. ולכן ז. שאינה ניכרת אינה פוסלת). קסד, ז (כשיש סדק בין ב' מ. גם למטה ממ"ס וז. מזו לזו וישתוו בגבהן כשר, כשרק המיעוט ז.). קסד, ט (כותל שנסדק אם הוי ז. הניכרת. ז. שאינה ניכרת כשר אפי' לא ישארו מ"ס). קסה, ב (הוכחות לפסק הנ"ל). קסה, ג (תרי קולי, שטובלים גם בעליונים שז. וגם כשעליונים רבו. טעמים שנאמרו לחלק בין נוטפין דפסלי ז. ברבי' לדין שאובים שאין פוסלין מ. שיש בה מ"ס. אם דין זה הוא רק במעיין עומד). קסה, ד (טעם הקולא, כי מעיקר הדין כשיוצא ע"י סדק לא הוי ז. ואפשר דהיינו דוקא כשהתחתונים רבו. הרמ"א מחמיר דא"א ליזהר לטבול רק בתחתונים). קסה, ו-ז (חילוק בין נפרץ למע' דהוי ז. לנסדק דל"ה ז. לשיטת הר"ש, וי"א אפי' ע"י נקב כשפוה"נ. אם מים שיעור גופו יוצאים ע"י טבילה הוי ז.). קסה, ח (כותל שבין ב' מ. שנפרץ מזה לזה ל"ה ז. שהמ. הב' מעכבת הז. ושהוי ז. שאינה ניכרת שמתערב מים במים). קסה, ט-י (כשרק המיעוט ז. דמי לרבו ז. על הנוטפין שבטלים ברוב. חילוקים בין רבו נוטפין כו' לדין משוך כנדל). קסה, יב (שיטות הפוס' בנסדק הכותל). קסה, יד (בין ב' מ. שמחוברות בהשקה). קסו, ד (בז. בין התיבה לנהר לחוש לדעת הפוסלים ולחכות עד שישתוו המים בגבהן). קעו ח"ג, ג (שיטות הפוס' כשנשאר מ"ס במ. כשהולכין ושבין למ. כשמניעת ז. מחמת המים שבחפירה שבה המ. אדה"ז תיקן לסתום נקב התיבה שבבאר אף שישתוה גובה המים בתיבה ובבאר וישארו מ"ס). קעו ח"ג, ה (ע"י נקב כשפוה"נ וכמו"ר אם הוי ז.). קעו ח"ג, ו-יא (ב' מ. המעורבים בשפוה"נ אם הוי ז. מזל"ז. חילוק אם חוזרין למקומן או לא). קעו ח"ג, ט (כשחוזרין למקומן ואינן מעורבין בשפוה"נ. כשחוזרין מי התערובת). שלג (בתיבה נקובה בנהר, למלאות מים חמים ולהמתין עד שישתוו לגובה מי הנהר ואח"כ לטבול. הנקב פתוח בעת הטבילה). שלו, כב (מעין העומד, שאינו זוחל חוץ מחפירה אינו מטהר בז. מ. שמימי' מקלחין למעין ומחוברין אינן מטהרין בז.). שלו, כד ( ז. ע"י נקב כשפו"ה או כמו"ר). שלו, כה-ז (ז. בין ב' מ. המחוברים בשפו"ה). שלו, כז (כשמים יוצאין ע"י טבילה ויחזרו אחרי הטבילה).

חידושים: קעג, ב (אם גל שנתלש חשיב ז.). רסא, א-ב (כשלא ישאר מ"ס וכשישאר. כשעוצר הז. ע"י דבר המקבל טומאה). רסא, ב-ד (הטעם שגל שנתלש ל"ח ז.).

עי"ע מקוה (מעין).

זריעה

יו"ד: קסה, ג (מ. שיש בה מ"ס אינה נפסלת באלף סאין שאובין שנז. בה). קעד (כמו חטים שנטמאו ונזרעו נטהרו. אפ"ל שגם המ"ש שנבלעו בקרקע נטהרו מדין שאובין).

עיי"ע השקה.

חלחול

יו"ד: קסח (החופר בצד הנ. מתי נכשרים מהנ. לא ליפסל במ"ש ובפחות ממ"ס. מי תמצית שלא פסקו).

חידושים: קעא, א-ב (החופר בצד נהר או בצד מעין וח. שבארץ מחבר המקוה עם הנהר או המעין מתי הוי חיבור).

עיי"ע מעין. נהרות.

טבילה

יו"ד: קנג (כלה אם יכולה לטבול בז' קודם כניסת השבת קודם החופה). קסב, ה (ט. ע"ג ספסל וע"ג נסרים במקוה ובמעיין). קע [קא, א] (ט. א"צ בארץ דוקא, דהא גל שנתלש מהני).

טבילת כלים

חידושים: קעב, ב-ג (ט"כ ברביעית דמקוה ביטלו אבל לא במעיין, דסגי אף בכל שהוא). קעב, ג-ד (חילוק בין ט"כ מטומאה לט"כ הניקחין מעכו"ם).

טופח ע"מ להטפיח

חידושים: רנז, ד (מתי הוי חיבור).

טיט הנרוק

יו"ד: קסה, ד (אסור מדאו' לטבול בהן ומ"מ מצטרפין למ"ס).

חידושים: רנח, ג (טה"נ וטיט סתם המעורב במים). רסג, ד (כנ"ל).

ים

יו"ד: קסד, ב-ג (אם מטהר בזוחלין). קסח (הטעם דמטהר בזוחלין, נהרות עוברים בו, כל שעה הולכין ושבין. חפירה בצד הי. שפת הי.). קע [קא, א] (דין מעיין).

אהע"ז ח"א: סח, ב (אם חשיב כאשבורן).

חידושים: קפא, א-ג (החילוקים בין י. לנהר). רס, ג (כנ"ל).

ים שעשה שלמה

יו"ד: קסה, ב (רגלי השוורים נקובים אם הוי זוחלין. ע"י יוצאים המים ממעיין לים). קעו ח"א, ה (ע"י נקב שברגלי השוורים מחובר הים למעיין). קעו ח"א, יא (נקב כשפוה"נ סגי, ומה שעשו כמו"ר הוא כדי שיבואו המים בריוח. ורמ"א ס"ל דהוא כיון שהעירוב לא נראה וכמו"ר לחוד סגי לבטל תורת כלי). קעו ח"א, יג (ביש"ש מהני כשפוה"נ למעין אף שאינו מקיפו, כי בכלי שניקב א"צ שיהי' מקיפו, או משום דבמקדש כה"ג שרי, או משום דהים לא הי' עליו תו"כ מעולם). קעו ח"ב, א (הטעם שהוזקקו לנקב כמו"ר ברגלי השוורים). קעו ח"ב, ג (הי' מ. כשר מחמת החיבור למעיין, הנקב כמו"ר ביטלו מתו"כ, או שניהם יחד).

חידושים: קעז, ד (כנ"ל).

כלים

יו"ד: קסט א (צינור שיש בו כפיפה ואינו עשוי לקבלה). קעב [קג, א-ג (כ. אבנים אינן מק"ט ומ"מ הוי כ. לענין מ. ונט"י ומי חטאת. אם יש לחלק ביניהם גם לענין שבר כ. מ"מ בודאי אין לחלק בין מ. מי חטאת). קעג (ניקוי המ. בכ. נקוב). קעו ח"א, יד (שברי כ. ע"י יחוד מק"ט, ובנשברו עד שלא נהיו כ. לא מהני יחוד). קעו ח"א, טו-יז (פשוטי כ"ע אם מק"ט מדרבנן), קעו ח"א, יז (אם טבילה בכ. כשר מדאו'). קעו ח"ב, א-ב (טבילה בכ. המחובר למ. חילוק בין הכ. מוקף מהמ. או רק מחובר לו. אם צ"ל נטבל בתוך המ.). קעו ח"ב, ח (אפשר דכ"ע גדולים מק"ט מדרבנן. חילוק בין פשוטי כ"ע לכ"ע גדולים. משמשי אדם ומשמשיו. עשוי' לנחת ומשמש הקרקע). קעה, ד (פשוטי כ. עץ). קעו, א (מרזב עץ שחקקו ונסתם בעפר ונכבש).

פס"ד: רעו, א (פחות מכדי סיכת קטן). רעז, ג-ד (מים בכסות. מעין שעבר דרך כלי בלא כוונה).

כלים, טבילה בכלי שמעורב למקוה

יו"ד: קסו, ב (תיבה מנוקבת כשפוה"נ בתוך הנהר ושופכים לתוכו מים חמים). שלג (כנ"ל).

חידושים: קעו, ב – קעז, ב (חילוקים בין מעין שהעבירו ע"ג השוקת למטבילין כ. בתוך כ. ולשידה תיבה שבים. חילוק אם הכ. קבוע או תלוש, אם הכ. החיצון צריך טבילה, אם גם הכ. החיצון נטבל, אם הכ. החיצון מוקף מהים. הפסול מה"ת או מדרבנן). קעז, ג (חילוק בין מעורב ע"י נקב מהצד לבין כ. שלם, ועוד חילוקים). קעז, ד – קעט, א (הטעם שאין מטבילין ע"ג ספסל שמעין עובר ע"ג). רסב, ב (אם צריך להטביל גם הכ. החיצון, אם המים צריכים להקיף אותו). רסב, ד – רסג, א (שפת הכ. החיצון למע' מהים, הים מקיפו. הנקב המחבר למע'. גיסטרא). רסג, ב (תיבה מנוקבת כשפוה"נ בתוך הנהר ושופכים לתוכו מים חמים).

פס"ד: רעו, ג (מעין שמקלח לכ. אם הטבילה בו פסולה מה"ת). רעז, א-ב (אם צריך להטביל גם הכ. החיצון).

עיי"ע גזירת מרחצאות.

כלים, כלי מתכות

יו"ד: קסב, א-ב (נטהרים בנקב כמוציא רמון, ול"ד לפשוטי כ"מ דמקבל ט.). קסב, ג-ד (כלי עץ נקוב שמחובר במסמרים אם אזלינן בתר המסמרים שהם פשוטי כ"מ. חילוק בין משמש למעמיד). קסב, ה (מסמרים גדולים עשויים מתחלה לקובעם בבנין המחובר לקרקע, וכשמחוברים אין מקבלים ט.).

כלים, מחובר לקרקע

יו"ד: קב (הטעם שדייק אדה"ז שלא יהי' תורת כלי לפני שקבעו, ושצריך לסתום בנסר ורק אח"כ בסיד, ושצריך לחבר התיבה גם לרצפה. קבעו ובסוף חקקו מועיל רק לשאיבה דרבנן ולא לטבילה בכלי דאו'. כשעשינו מ. פה מילאו עפר כו'). קע [ק, ד] (קבעו ולבסוף חקקו אם מועיל רק לשאיבה דרבנן או אף בדאו'. טבילה בכ. מדאו'). קע [קא, א] (קבעו מהני בכ. מדרבנן, כמו בכ. שניקב או פשוטי כ. עץ, ול"ד לחקקו ובסוף קבעו דל"מ באיסור דרבנן). קע [קא, ב – קב, א] (חיברו לבנין המחובר לקרקע ה"ה כקרקע). קע (קא, ד] (כ. טמון בקרקע א"צ חיבור. חילוק בין נעשה לשמש הקרקע למחובר לקרקע. לשמש הקרקע מועיל רק לטומאה ולא להוציאו מתורת כ. לענין מ.). קעא (מחובר לקרקע רק מהצד סגי). קעב [קב, ג] (תרתי בעינן נקב המטהרו ומחובר לקרקע. וסגי במחובר לדבר המחובר לקרקע). קעב [קב, ד-קג, א] (קבעו ולבסוף חקקו אם מועיל רק לשאיבה דרבנן היינו ביש רוב בהכשר, ולא לטבול בתוכו). קעב [קג, א-ג] (מחובר לקרקע שאינן ניטלות עמו, שאם יטלוהו יתפרק, אינו מק"ט. ולפ"ז כשאין ניטלות עמו מותר לטבול בו, אלא דמסתפינא להקל למעשה לכתחלה). קעב [קג, ג] (אם צ"ל הנקב קודם שחיברו לקרקע). קעו ח"א, ח (חילוק בין נעשו לשמש הקרקע לבין מחובר לקרקע. משמש מועיל רק לטומאה ולא להוציאו מתורת לענין מ.). קעו ח"א, טו-יז (פשוטי כ"ע שקבעו בקרקע אם מק"ט. כ. שניקב שקבעו בקרקע אם טובלין בו. חילוק בין קבעו לקברו בארץ). קעו ח"א, יז (טבילה בכ. מחובר לקרקע אפשר דכשר מדאו', ולכן בקבעו ולבסוף חקקו, וכן כ. מנוקב שקבעו בקרקע מותר לטבול בו. חילוק בין מחובר לכותל לבין כותל עצמו דהוי בנין גמור לכו"ע). קעו ח"ג, יג (קבעו ובנו עליו ואח"כ חקקו אם מהני לטבול בו. אצטרובלין). קעו ח"ג, טז (אם סגי בגררו וקבעו בארץ בלי חיבור. חילוק בין כ"ח לכ"ע. חילוק בין סתימת נקב לקביעה בארץ). קעו ח"ג, יז (קבורה בארץ בכ. מתכות. חילוק בין מחובר לקרקע למשמש הקרקע. חילוק בין טמונים לקבוע בקרקע. חילוק בין קבוע בקרקע לקבוע בבנין עצים. חילוק בין ב' או ד' דפנות דבוקים לקרקע). שלו, כט (קבעו ולבסוף חקקו מהני רק בג' לוגין שאובין דרבנן). שלו, לג-ד (אם סגי בגררו וקבעו בארץ בלי חיבור. חילוק בין כ"ח לכ"ע. חילוק בין סתימת נקב לקביעה בארץ). שלו, לד-ה (קבורה בארץ בכ. מתכות. חילוק בין מחובר לקרקע למשמש הקרקע. חילוק בין טמונים לקבוע בקרקע).

חידושים: רנט, ב – רס, א (קבעו ולבסוף חקקו אם מותר לטבול בתוכו. חילוק בין דף לתיבה קבועה בקרקע. כשניקב ולא הי' עליו תורת כלי מעולם).

פס"ד: רעו, א-ב (חקקו ולבסוף קבעו).

כלים, נקב המטהר

יו"ד: קסו, ב-ג (חצי טפח [כשפוה"נ] בלי כל סתימה, או טע"ט בלי סתימה קבועה. או ב' נ. א' כמו גענזענע פען שישאר פתוח והב' טע"ט שיסתם בעת הטבילה). קסו, ב (מ. בחבית גדולה חלולה המחוברת בתחתיתה למכסה נקוב. גודל הנקב. עשיית הנקב לפני החיבור לחבית. כשנסתמת בקרח). קסו, ג (באיזה אופן מותר לסתום הנקב בעץ ולפתוח בעת הטבילה). קסו, ה (לעשות הנקב במכסה לפני החיבור לחבית). קעא (סיד ל"ה סתימא וברזא של עץ הוי סתימה מעליא. פקק של עץ אינו מק"ט). קעב [קג, ג] (אפשר לסתום בסיד אבל לא בעץ). קעג (ניקוי המ. בכ"נ בכונס משקה או בכעדשה). קעו ח"א, א-ב (לענין טבילה בכ. – לפי' הכ"מ ברמב"ם, או בכדי טהרתו (בכ"ח כמוציא זית ובכ"ע כמוציא רמון) או כשפוה"נ. עוד פי' ברמב"ם, בכ. המק"ט בכ"ט, ובכ"ע גדול שאמ"ט כמוציא רמון או כשפוה"נ שע"י מעורבים למ. לראב"ד רק כשפוה"נ שע"י מעורבים למ.). קעו ח"א, ב-ד (בכ. שאמק"ט בנ. משהו או בכשפוה"נ. חילוק אם הנ. הוא מלמטה או מהצד). קעו ח"א, ג (להרא"ש במ. סגי בנקב כ"ש כמו גבי מי חטאת). קעו ח"א, ו-ז (כ. מנוקב כיון דע"י יחוד הוי כ. לטומאה לכן הוי כ. לענין מ. ושבת ושבירת כלי במקדש. או דמה שיחדו לטבול מק"ט. מחובר לקרקע לא מועיל בזה, אבל מחובר למ. ע"י הנקב או שהים מקיפו ל"ח לזה). קעו ח"א, ט-יב (כ"ע שנ. כמו"ר אם טובלין בו בלא עירוב מ. עירוב מ. היינו שמחוברין או אף שרחוקים. עירוב מ. סגי, או דוקא כשהים מקיפו. חילוק בין כ. שלם לכ. שניקב). קעו ח"א, יג (לריטב"א לא מהני אפי' בנ. כמו"ר ומעורב למ.). קעו ח"א, יד (כשלא הי' עליו תו"כ מעולם מהני נ. ומחובר לקרקע לטבול בו לכו"ע, דאז לא שייך גזירה דאתי לטבול בכ. וטעם דשיורי כ. וטעם שע"י יחוד מק"ט). קעו ח"א, יח (כ. שעשאן מתחלן נ. אם מק"ט. בתיבה העשוי' להחזיק מים לכו"ע אין מק"ט). קעו ח"ב, א (כ"ע נטהר למ. בכמו"ר או כשפוה"נ). קעו ח"ב, (הטעם שהצריך אדה"ז לעשות נ. כמו"ר). קעו ח"ב, ג (בכ"ע וכ. נחושת בכמו"ר). קעו ח"ב, ד-ז (שיטת הב"י דסגי בכ"ע כשפוה"נ לענין מ. והרא"ש דסגי בנ. כ"ש כמו במי חטאת דפוסל בכונס משקה). קעו ח"ב, ח (גם בכ. גדול שאמ"ט צ"ל נ. כמו"ר משום גזירה או מדאו' אבל כ. אדמה וגללים סגי בשפוה"נ או משהו). קעו ח"ג, א (גם בל' השו"ע יש להעמיס שצ"ל נ. כמו"ר. טעם שכ' אדה"ז טע"ט, שהוא כג' רמונים אחוזים זב"ז. ב' פי' בזה). קעו ח"ג, יב (כ. שעשען מתחלה מנ. ומשפך אם מק"ט. סתימת הנ. בזפת בחרס, בעץ ובמתכת. סתם כ"ע בעץ. חילוק בין סתימת נ. לסתימת משפך בזפת). קעו ח"ג, יג (חילוק אם תחב עץ בנ. או שסומכו ומדביקו). קעו ח"ג, יד (כשאין ניטלין יחד. כשאין עליו צורת כ. כשנשאר בסתימה נ. ככונס משקה). קעו ח"ג, טו (טוב יותר שלא יהי' מחובר העץ הסותם במסמרים). קעו ח"ג, יח (סתימה בסיד וגפסיס. חילוק בין כ"ע לכ"א. סתימה בעפר ונכבש. טוב יותר לסתום הנקב בתיבה בסמרטוטין ואבן ע"ג). שלג (תיבה בנהר, ב' נקבים בתחתיה א' בשוליו כ"ש וא' בתחתית הדופן ג' אצבעות זרת קמיצה ואצבע מתהפכות). שלד (סתימה בסיד וגפסיס. חילוק בין כ"ע לכ"א). שלו, כח (סתימה בזפת, סיד, פרי, עץ, בכ"ח ובכ"ע). שלו, כט (סתימה אחר קביעותה בארץ). שלו, כט-ל (ע"י סמיכת עץ שאינה ניטלת עמה). שלו, לו (סתימה בסיד וגפסיס. חילוק בין כ"ע לכ"א. סתימה בעפר ונכבש. כשתימה אינה ניטלת עמה).

חידושים: קעו, א (סתימה בסיד ובעפר שנכבש). קעז, ג (בנקב המטהר אם צ"ל עירוב מ.).

מ' סאה

יו"ד: ח, ח (שהוחזק להיות מימיו מתמעטים).

חידושים: קעב, ב – קעג, ג (אם בעינן מ"ס אף במעין, לכלים ולאדם).

מי תמציות

חידושים: קע, ג (מ"ת פחות ממ"ס שנפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובין, אם העלו אותן להכשירם במי גשמים).

מעיין

יו"ד: קסא (אם המ. נפסל בשאיבה. רבו עליו שאובין מטהר באשבורן כשנכנסו המים למ.). קסג, א-ד (מעיין העובר על כלי נקוב מב' צדדיו גבוה מהשוליים, אם המים העוברים למע' נק' ש. חילוק בין זה לדין מעיין שהעבירו ע"ג השוקת. במעיין שהעבירו כו' אם פסול מה"ת. חילוק בין זה לדין מטבילין כלי בתוך כלי). קסד, ב-ג (מ. שנפסק חיבורו אם מטהר בזוחלין ובמשהו. חילוק בין העבירו ע"ג בריכה והפסיקה לדין גל שנתלש. אם אדם צריך מ"ס במ.). קסה, א (כשמי המ. נכנסים לתוך תיבה דרך דפנותיה אם יש לה דין מ. חילוק עם הנסרים מהודקים. מ. לצד נהר אם יש לה דין מ.). קסה, ה (מ. שנפסק אם מטהר בזוחלין). קסה, יג (מ. עומד היינו שעומד מצ"ע ולא מצד הכתלים. מ. שלנו שע"י חפירה חשיבי מ"ח. ריבה עליו היינו שאובין או שהרחיבו. בתוך גומת המ. או מחוצה לה). קסה, יד (כשמוצאים מים ע"י חפירה מתי נקרא מ. כותלים מבצבצים. כשמושכים ואינן רדופים. כשיש מים רבים ואינן פוסקים בשרב. כשחפרו לצד הנהר). קסז, ב (מי נהר וים שעוברים דרך גידי הארץ מקבלים דין מ. אם הבאר רחוק מהנהר כמו מאה אמה. דמי קצת לדין המשכה. בזוחלין גמורין אין לסמוך ע"ז אבל בנסדק וכיו"ב נ' להקל. דין מ. שמימיו מועטין וריבה עליהן והרחיבו מטהר באשבורן). קסח (החופר בצד המ. חילוק בין נוטפין טיפין לבין מתמצים וזוחלין). קעד (אם צריך מ"ס לאדם. מים שבגידי הארץ אם יש להן דין מ.). קעו ח"ג, ד (חורי המ. כמ. אפי' אין החיבור כשפוה"נ אבל כותל שביניהם שנסדק צ"ל כשפוה"נ במק"א). קעו ח"ג, יא (חורי המ. בפחות משפוה"נ וכותל שנסדק הוי חיבור רק לעצמן ולא להכשיר מ. הב'. צ"ע כשהחור מחובר למ. הב' ביותר משפוה"נ). שלו, כג (מ. שהרחיבו ע"י בריכה או צנור מטהר בכ"ש אבל לא בזוחלין, וכן במ. עומד במקומו). שלו, כז (חילוק בין חורי מ. לסדק בכותל).

חידושים: קע, ד – קעא, ג (הטעם שהחופר בצד נהר שרבו זוחלין על הנוטפין אין למקוה זו דין מ. והחופר בצד מ. יש לו דין מ.). קעא, א (החילוק בין נהר למ. שריבה עליו כו' שזהו במקום שהי' המ. מהלך בתחלה משא"כ בנהר). קעא, ב (מ. שרבו עליו שאובין והלכו למקוה אפ"ל שחזרו וניעורו השאובין ונפסלו). קעא, ד – קעב, ב (החופר בצד נהר מתי מקבלים המים הנובעים דין מ. חילוק בין מבצבץ לנובע וחילוק בין סמוך לנהר לרחוק ממנו). קעב, ב-ג (במ. לא ביטלו טבילת כלים ברביעית, ואף במשהו). קעב, ג – קעג, ג (אם בעינן מ"ס לאדם אף במ.). קעג, א (דוקא בנובע ולא בחלחולי). קעג, ג (אם נפסל בג' לוגין בפחות ממ"ס). קעט, א – קפא, א (חילוקים בין מ. שהוא משוך כנדל ריבה עליו והמשיכו לנהר שרבו נוטפין על הזוחלין. שיטות הפוס'. מקור מ. ונהר). רנח, א-ג (כנ"ל). רס, א-ג (כנ"ל). רס, ד (כשבאין טפין בלי קילוח נק' נוטפין וכשר באשבורן). רסא, א (מקוה המחובר למ. אינו מטהר בזוחלין). רסא, ד (חרדלית של מ. הוי לא זוחלין כ"א גם קטפרס, אם טובלין בו).

פס"ד: רעז, ב (באר שמימיו עומדים. מ. באשבורן). רעז, ג (מ. שעבר דרך כלי בלא כוונה). רעח, א-ב (דיעות הפוס' במ. המשוך כנדל וריבה עליו והמשיכו).

עיי"ע זחילה.

מקוה שעל הפרווה

יו"ד: קסה, ב (המים נכנסים מצד א' ויוצאין מצ"א).

נהרות

יו"ד: קסד, ג (אם מטהר בזוחלין). קסז, ב (מי נ. שעוברים דרך גידי הארץ מקבלים דין מעיין). שלו, לא (החופר בצד הנהר מתי יש לו דין מ. ולא מי תמצית). שלו, לב (חילוק בין אמצע הנ. לצדדיו, תלוי אם הוא מחובר למי נ.)

חידושים: קע, ד – קעא, ג (הטעם שהחופר בצד נ. שרבו זוחלין על הנוטפין אין למקוה זו דין מעין והחופר בצד מעין יש לו דין מעין). קעא, א (נ. שרבו זוחלין על הנוטפין אם כשרים למי חטאת. החילוק בין נ. למעין שריבה עליו כו' שזהו במקום שהי' המעין מהלך בתחלה משא"כ בנ.). קעא, ג (נ. שרבו זוחלין על הנוטפין ועלה על גדותיו ע"י נוטפין אין לטבול במקום שעלה). קעה, א (אם הוי קטפרס או רק זוחלין). קעז, ב (כנ"ל). קעז, ב-ג (חילוק בין נ. שרבו נוטפין על הזוחלין דפסול למעיין שהעבירו ע"ג השוקת שע"ג השפה דכשר חוצה לו. בשוקת הפסול רק מדרבנן. בנהר פסול רק כשהי' עומד בלי הנוטפין. בשוקת המים היו כשרים רק שנפסלו). קעט, א – קפא, א (חילוקים בין נ. שרבו נוטפין על הזוחלין למעין שהוא משוך כנדל ריבה עליו והמשיכו. שיטות הפוס'). קפ, א (מקור מעין ונ.). קפ, ד (הטבילה בנ.). קפא, ב (אם הפסול ברבו נוטפין על הזוחלין הוא מה"ת). רס, א-ג (חילוקים בין נ. שרבו נוטפין כו' למעין משוך כנדל כו'). רס, ד (הטעם שלא נק' קטפרס). רסא, ד (כנ"ל). רסד, ג (טבילה בנ.).

פס"ד: רעו, ד – רעז, א (אינו קטפרס. חילוק בין נ. שרבו נוטפין על הזוחלין דפסול למעיין שהעבירו ע"ג השוקת שע"ג השפה דכשר חוצה לו). רעח, א-ג (דעות הפוס'. חילוק בין אמצע הנ. למקום שנתרחב ע"י הגשמים). ח"ג טו, ג (כנ"ל).

עיי"ע חלחול. מעיין.

ניצוק

יו"ד: קסט, א (נ. שבתוך עץ חלול המחובר לנהר. חילוק בין גוד אסיק דל"א לגוד אחית דאמרינן. בין נ. לסגוס. בין נ. לקטפרס. לענין שאובין הוי נ. חיבור).

חידושים: רנז, ג (אם הוא חיבור לגבי עצמו. בפלאמפף [שהוא עץ חלול הנ"ל]. בכלי).

נתן סאה ונטל סאה בשאובין

יו"ד: קעא (לחוש לכתחילה לדעת הראב"ד. ישוב המשנה היו בעליון מ"ס כו' לשיטתו. הראב"ד בע"כ ס"ל כרי"ו דהשקה שנסתם אינו כשר). קעד (כשהמשיכו השאובין אין להחמיר).

עוקת המערה

יו"ד: קעו ח"א ד (פי' הרמב"ם).

פקק בדבר המקבל טומאה

יו"ד: קעא (באמצע פוסל ולא מהצד. ודוקא באביק המקבל והי' כלי קודם קביעתו).

קטפרס

יו"ד: קסט, א (חילוק בין ק. לניצוק ולטופח ע"מ להטפיח. לענין שאובין הוי ק. חיבור). קעו ח"ג, ו (כנ"ל, לענין זוחלין, כ"ש, מ"ס. בניצוק ובמחוברין).

חידושים: קע, ב-ג (חיבור ג' גומות שבנחל ע"י ק.). קע, ג (אם הנהר נק' ק.). קעד, ג – קעה, ג (חילוק בין הכשרת מים שאובין לבין הכשרת מקוה חסר, ובין ב' המקוואות פחות ממ' סאה לבין יש בא' מהם מ"ס). קעה, א (חרדלית משום ק. או משום זוחלין. אם נהר הוי ק.). קעה, ב-ג (שיטת הרמב"ם דק. אינו חיבור כי אין הזוחלין מערבין, משא"כ ע"י סילון דמניח ידו תחתיו אינן זוחלין וק. הוי חיבור). קעז, ב (אם נהר הוי ק.). רנז, ג (אם הוא חיבור לגבי עצמו עכ"פ. בכלי. סילון. אם אומרים גוד אחית). רנז, ד (הטעם דסילון הוי חיבור. שיטות הפוס'). רנח, ד (כנ"ל). רס, ד (הטעם דנהר ל"נ ק.). רסא, ד (כנ"ל).

פס"ד: רעו, ד (נהר).

שאובין

יו"ד: קסא (כולו ש. אם פסול מה"ת. ס' ש. כשר). קסג, ה (ש. שהמשיכוה. שיטות הפוסקים. בש. דרבנן אם מועיל המשכה). קסג, ו (קדמה המשכת מ"ש לרבייה. הכשר המ. ע"י שלג וקרח שהביאו בכלים. חילוק בין שלג לקרח שלכ"פ אין לעשות ממנו בתחלה. לא להפשיר הקרח ע"י מים חמים). קע (אם כולו ש. מדאו'). קעו ח"א, יז (כנ"ל. אם הכלי מחובר לקרקע אפשר דכשר מדאו').

חידושים: רנט, ב (ה' שיטות הפוס' מתי פסול מה"ת).

עיי"ע מעיין.

שלג

יו"ד: קסג, ו (זכורני כד הוינא טליא התיר אאזמו"ר הגאון נ"ע לעשות מקוה בתחלה ע"י שהוציאו המים מהמקוה והביאו שלג כו'. חילוק בין שלג לקרח). רסג, ג – רסד, ב (אם משלים למ"ס ואם טובלים בו לפני ולאחר שנמס).

שינוי מראה

יו"ד: קעג (מ. שכבר נפסלה בשאובין לא מועיל ש"מ ע"י יין).

שיעור מקוה

יו"ד: שלג (שתהי' התיבה מחזקת ס' סאה שהם ל"ה פוד. ארכו י"ד טפחים וגובה המים ז"ט, או ארכו פחות וגובה המים חצי אמה למע' מהטבור).

שלושה לוגין

או"ח: ט [טז, א] (נפלו לוג ומחצה בזה כו' ונתערבו ובין שניהם פחות ממ' סאה). הוספות: סח, א (ניקו המ. בכלי שא"מ וס' אם נפלו ממנו ג"ל, ס' דרבנן. דוקא בנפלו ג"ל בלי הפסק).

חידושים: קעג, ג (אם פוסלים גם במעין שאין מ"ס). קעד, א-ג (נפלו לוג ומחצה בזה כו' ונתערבו ובין שניהם פחות ממ' סאה). קעד, ב (נפלו ג"ל ונפסל, ונחלק והקוו עליהם מי גשמים מרובים). קעד, ג (עד שיצא ממנו מלואו ועוד, ועוד זה לכתחלה חצי לוג). קפא, ג-ד (ג' מ. בזה כ' כו' מדוע מה שנתערב אינו פוסל. כשהג"ל מהצד. אביק). רנח, ג (נפלו לוג ומחצה בזה כו' ונתערבו ובין שניהם פחות ממ' סאה). רנח, ד (מתי סגי במלואו ועוד ומתי לפי החשבון. אם אומרים בזה חנ"נ ואפשר לסוחטו אסור). רנט, א (כשמנקין המ. בכלים מנוקבין הוי פ"ר דלא ניחא. רק מג' כלים). רסב, ב-ד (ג' מ. בזה כ' כו' מדוע מה שנתערב אינו פוסל. כשהג"ל מהצד. אביק).

תולין

יו"ד: קנז, ד (חילוק בין נפל ג' לוגין מ"ש בא' מב' מ. שת. הקלקלה במקולקל לדין אין ת. כתם בכתם).

תיקון המקוה של רבינו הזקן

יו"ד: קב. קעב [קג, ג] (מאד הי' מקפיד והי' מזהיר שיעשו מ. חמה הן מצד בריאות הגוף בדורות חלושים והן מצד הדין שלעוצם הקור ממהרת לטבול וא"א להקפיד כו'). קעו ח"א (טעם החומרא שלא יהי' עלי' תורת כלי מעולם, אף שהיא מנוקבת ומחוברת לקרקע). קעו ח"ב (טעם החומרא שיהי' הנקב כמו"ר). קעו ח"ג, ב (אופן סתימת הנקב כדי להטיל מים חמים. א' מהג' דברים שהתקין בחייו). שלד (כוונת רבינו ז"ל … שעי"ז יוכלו לעשותה חמה שזה תיקון גדול הוא לשמירת הנזק מצינים כו' … וכש"כ בקור העצום דמדינתינו … קצת קפידא מדינא). שלו, א (טעם החומרא שלא יהי' עלי' תורת כלי מעולם). שלו, כב-ל (אופן סתימת הנקב כדי להטיל מים חמים).

תפיסת ידי אדם

יו"ד: קסט, א (כששואב מהנהר ע"י עץ חלול ובחללו עץ שהאדם מגביה. פוסלין רק בשנתלשו ולא במחוברים, אפי' בנצוק וקטפרס). קסט, ב-ג ( בניצוק בר ניצוק שלא במתכוין). שלז (זילוף בידי אדם ובהמה הוי ככלי). רנח, ג (כופה קנקנים שבראש הגג. בהמשכה. בלא הגבהה). רסג, ב-ג (אם פוסלין גם בלי כלי. סגוס. טיט).

פס"ד: רעז, ג-ד (בלי כוונה. סוחט מכסות. זורק בחפניו). רעח, א (ג' שיטות הפוס' בענין זילוף).

עיי"ע הוויתו ע"י טהרה.