ספריית חב"ד ליובאוויטש

תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו - פרק שנים עשר

מבצע תיקוני מקוואות

כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע

בשנות מלחמת העולם הראשונה רבו הנודדים מערי הספר של רוסיה ופולין לערי רוסיה הפנימית. העיירות שהתיישבו בהם היו, עד אז, מחוץ לתחום מושב היהודים ולכן לא היו בהם לא מקוואות ולא שאר מוסדות הדת. כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שלח אז את הג"ר יעקב לנדא לעיירות האלו, להשתדל לבנות שם מקוואות ושאר מוסדות הדת, כמסופר במבוא ל"אגרות-קודש" אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ה ע' 9-6.

הדבר התחיל בג' אד"ש שנת תרע"ו. למחרת כתב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (אגרות-קודש ח"ה אגרת א'נב) אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע:

[mudgash]תמול קראתי את יעקב קורנעצער [לנדא] ודברתי אתו, והוא מבין את הענין, ואחר ש"ק הבע"ל יסע אי"ה על חדש ימים.[/mudgash]

נסיעה זאת היתה רק כדי לברר את מצב היהדות בעיירות שאליהן גלו הפליטים, וממנה חזר לרוסטוב לפני חג הפסח, כמסופר בזכרונותיו (קובץ יגדיל תורה, נ.י. חוב' נב סי' לז).

כשחזר מהנסיעה ערך סקירה והצעות (נדפסה כנספח לאגרת הנ"ל). בסקירה הזאת רשם את מספר היהודים שיש בכל מקום שביקר ואת מצב היהדות במקומות האלו.

בקשר למקוואות מסכם:

בפלך וואראנעזש … בכל מקומות הנזכרים לא הי' מקוה – לבד בעיר וואראנעזש. ובאסטר"ג, זיעמליאנסק, וואלויקי וניזשניעביעוויצק הייתי עוד הפעם בדבר המקואות ביחוד…

בפלך טומבוב … בבאריסגלועבסק יש מקוה מכבר, אם כי רחוקה מהעיר. בקוזלוב עשו כעת מקוה והיא עשוי' בטוב, אולם באוסמאן הי' שם איזה מקוה, קטנה ביותר, מכבר, ועתה נשרף הביהמ"ד הישן ואין להם כעת מקוה…

והולך ומפרט את מצב ההתעוררות ליהדות בכלל ולבניית מקוה בפרט, בכל מקום שביקר בו.

אחר חה"פ נשלח שוב הגר"י לנדא לאותן עיירות. הגיעה לידינו רשימה של 8 עיירות שרשם הרבי "מקומות מהנודדים שאין שם מקואות" (ח"ב אגרת תנז), כמו"כ הגיעו לידינו מכתבים שכתב אל הגר"י לנדא, עם הוראות מפורטות איך ומה לעשות (שם אגרת תנח; תעח), ומסיים:

ובד"כ ישתדל למהר מלאכתו ולבוא לפה, כי עוד המלאכה מרובה כו', והשי"ת יהי' בעזרו.

לצורך הדבר הזה יסד הרבי ועד מיוחד מנגידי אנ"ש בפטרבורג, שבראשם עמד החסיד ר' שמואל מיכל טריינין. אליו סיפר הרבי את תוצאות הנסיעה הזאת, בכ"ח סיון (אגרת א' נח):

[mudgash]עסק המקואות הולך בכבדות. מיד בבואי כתבתי לאיזה מקומות שיכתבו הסמיעטא [הצעת מחיר] כמה שיעלה, ומה שביכולתי ליתן ע"ז, ולא הי' תשובה, ושלחתי את ר"י לאנדא, ובמ"א ישב יותר משבוע, והי' מניעה מהבע"ב, שלא נתאספו ולא מצאו מקום המוכשר לבנין המקוה, והעיקר הוא מפני שהמקומיים רחוקים מזה, והבייעזשינצעס [הנודדים] רפה ידם מאד, ו[ע]ם כל התמרמרותם על העדר הדבר, אין להם הרמת רוח ר"ל, וע"ד ולא שמעו כו' מקוצר רוח כו', ויום ליום אני מקווה שיבוא באיזה ידיעות, ושנתחיל אי"ה במלאכת הקדש הזאת.[/mudgash]

ושוב כותב בח"י תמוז (אגרת א'נו):

בדבר בנין המקואות, בד"כ הולך והדבר בכבדות, עד שמקבלים ידיעות מהמקומות, ועד שבאים לידי איזה הסכמה והחלטה, ושום דבר אינו נעשה על המקום לפועל, ובהכרח לשלוח אליהם, וזה לוקח זמן והוצאות רבות.

ועוד ממשיך הרבי לספר בפרטיות את מצב השתדלות בניית המקוה בכל אחת מהעיירות, כמה השתתפות בהוצאות נתן, וכמה עדיין צריך, ומסיים:

והלואי שיתעוררו בעוד מקומות בהדבר הגדול הזה, ולפי הנשמע במקומות שלא יש מקואות (שזה כמעט בכל מקומות הנודדים) נעשים דברים נוראים ר"ל, ואם הי' לנו כסף רב, כמו שיש להקאמיטעט הראשי, היינו צריכים ליתן כל כחותינו על הדבר הזה, לאפרושי את אחינו מהאיסור הנורא הזה ר"ל.

כך נמשך במשך כל שנת תרע"ו ושנת תרע"ז. הגיעו לידינו שתי רשימות אשר רשם הרבי אודות המקומות הזקוקים לעזרה ואלו שעזרו להם בבניית המקוה (ח"ב אגרת תסד וח"ה אגרת א'סו*).

על סיכום המצב בקיץ תרע"ז מדווח שוב אל ראש הועד החסיד ר' שמואל מיכל טריינין, בער"ח תמוז (אגרת א'עא):

[mudgash]כבר שלחתי פ"א ליסט מהמבקשים על תקוני מקוה, וכעת אני שולח הוספה … היום נוסע ר"י לאנדא לוואלויקא בדבר תקון המקוה, ויש לי ע"ז תקפ"ה ר[ובל].[/mudgash]

ובי"ב מנ"א (אגרת א'עד):

הנני לעורר את כבודו עוה"פ בדבר ענין המקואות, אם השיבו לאותן שכתבתי לו.

בחורף תרע"ח השתדל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לייסד אגודה מיוחדת "עדת ישראל" שתעסוק בחיזוק היהדות, ורשם תוכנית מפורטת לאגודה הזאת (ח"ב אגרת תצח), ובה גם ההחלטה בקשר לטהרת המשפחה (עמ' תתפא):

האגודה תתענין בטהרת המקוה, לעורר את העם בהדבר הגדול הזה שהוא יסוד כל היהדות, ובו תלוי גורל כל הדור הבא, ולתקן מקואות טהרה שיהיו בתכלית ההכשר ועל צד הנקיון.

מסכם את הדברים כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, באגרת שכתב בח' מנ"א תרפ"א (אגרות-קודש ח"א אגרת פג):

בעת המלחמה, ובאו כמה מאחינו שיחי' בפלכי רוסיא, שלא הי' שם מקווה וכו', ושלח איש מיוחד ויסד מקוואות (במקומות שונים כי"ב מקוואות).

כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע

התקופה שלאחרי הסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ב' ניסן תר"פ, היתה מרה וקשה ברוסיה, מלחמת אזרחים, רעב ומגיפות, והתחלת הגזירות של המשטר החדש נגד היהדות.

על כס נשיאות תנועת חב"ד ישב כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, שפעל בכל יכלתו לעורר ולעודד את היהודים על חיזוק היהדות בכלל ובפרט על שמירת טהרת המשפחה ובניית מקוואות.

בי"ט מ"ח תרפ"ב כותב אל תושבי רודניא (אגרות-קודש חי"ד אגרת ה'פה):

כולנו כאחד יודעים את התורה והמצוה לנו, בדבר טהרת בית ישראל, הנוגע בנפש כל אחד ואחד מישראל ממש, וכאשר במחנם בית הטבילה נתקלקלה וצריכה תיקון, וכבר יש לכם קורות במה לתקנם, התעוררו עם קדש ועשו ועד מיוחד, אשר ישתדל בתקנת הבית טבילה, אשר זה נוגע לכל אחד ואחד מישראל.

עשו אסיפה מכל העיר ובחרו באיזה אנשים, אשר הם יביאו אל הפועל תיקון בית הטבילה. ובגלל הדבר הזה יברך השי"ת פועל כל אחד ואחד ויצליחהו בכל אשר לו.

כעבור ימים אחדים כותב להם שוב (שם חי"ג אגרת ד'תרמח):

[mudgash]ע"ד בית הטבילה, היא עצלות נוראה, וראוים הם הבע"ב והרבנים שי' לגעור בהם על התרשלות כזו, ואין לך דבר שעומד בפני עבודה ותעמולה … ובאשר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצולקללה"ה נבג"מ זי"ע הי' משתדל בדבר מקואות ליסדם ולכוננם, הנני מרחיק112 להשתתף בבנין המקוה, ומכספו הנני ליתן בסף מאה אלפים רו"כ, אשר ידעתי כי מה הוא והוא רק למען להשתתף בזה, ויתחילו בשעטומ"צ לעשות בזה והשי"ת יצליחם.[/mudgash]

בעיר לאזניא סגרו את המקוה בעל כרחם, ובי"ט מ"ח כותב אל רב העיר מו"ה אברהם קלאצקין (ה'פו):

ספר לי דבר הסגר בית הטבילה במחנם, דָבָר שהכאיב את לבי במאד מאד, ולא ידעתי מה עלי לעשות בזה, ולו יכולתי הכל עשיתי, ולא הי' דבר נשגב מאתי לעשותו. והדבר יפלא לי במאד, באיזה אופן, ובאיזה חוק יכולים היו לסגור בית הטבילה, לא אדע. עד כמה שחקרתי פה, אין איש יודע מזה, והוא רק מעשה איש רע ובליעל, שעשה זאת על חשבון עצמו בלי שום יסוד חוקי. ואפשר יש דברים בזה, אשר לא אדע.

והפלא עוד יותר על הבע"ב ועם הקדש שלא ישימו לב לזה. הלא כל עם ה' יודעים כי טהרת בית ישראל נוגע לכל אחד ואחד מישראל, ועם ה' כולם קדושים, מגדלם ועד קטנם לבם מלאה אהבה לה' ולתורתו, ובהתעוררות קלה מתעוררים, ואם עוד לא נתתקן הדבר פלא הוא. והשי"ת יעורר לב אנשי העיר בחסד וברחמים, ויתעוררו לתקן את זה בהקדם האפשרי, והשי"ת יצליחו.

בשנת תרפ"ג חל שיפור קטן במצב, המלחמה נגמרה הרעב הוקל והמגיפה נעצרה, אמנם מוסדות הדת הנהרסים טרם הוקמו.

את המצב באותה שעה מבכה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, במכתב כללי שכתב בכ"ב טבת (אגרות-קודש ח"א אגרת קיד):

אמנם רחוב היהודים עודנו חרב – ר"ל – ומה גם בעירות הקטנות ברוב פלכי המדינה, אין ידם משגת לבנות הנהרסות לתקן בתי הכנסת ולהבדיל בתי הטבילה.

במשך השנה פנה רבינו למוסדות צדקה במדינות שונות, בבקשת עזרה להקמת מוסדות הדת הנהרסות, באחת מאגרות אלו (ח"א אגרת קכו) מסכם:

הבתי טבילה בכל העיירות עומדים במצב גרוע ושפל במאד ודורשים תמיכה ועזרה נכונה, והנסיון הראה דכאשר נותנים עזרה גם קטנה נעשה התעוררות גדולה בכל עיר ועיר.

אמנם העזרה לא הגיע, ובי' אלול תרפ"ג כותב הרבי אל המשפיע הרש"ז הבלין בארה"ק (שם אגרת קכח):

הישמע או היראה כזאת במחנה ישראל עם קדש אשר זה כשמונה חדשים שנשלח הקול-קול יעקב בכל מרחבי המדינות בבקשת רחמים בעד נשמת ישראל, ולא הגיע אף עזרה היותר קלה … קבלתי הרבה והרבה מכתבים במאד אשר ממש כמה חדשים שאין בית טבילה, ומהם שנה, ושנה ומחצה, וענין כמעט שנעשה הרגל והסכם, ונרעדתי על זה.

וראיתי אשר בהרבה מקומות יכולים לתקן זה בעזרתו ית' בדבר מועט … ועזרתי בכמה מקומות … ועוד היום הנני מקבל ריבוי מכתבים בבקשת עזרה ולא ידעתי מה לעשות. בעבודתי המצומצמת הלזו נעשה התעוררות גדולה במאד במאד בבקשת עזרה עוד יותר ויותר, וכסף אין במה לענות להדורשים.

בחורף תרפ"ד פנה רבינו באגרת ארוכה אל אנ"ש בארה"ב, בה מתאר את כללות המצב, וגם את מצב המקוואות (חי"א אגרת ג'תשפה):

התבוננו נא ידידינו יחיו, בצערואניץ אחד (שהוא בערך ארבעה וחצי דאללאר) יכולים להחזיק בית טבילה בעיר שיסיקו אותה ב' פעמים בשבוע, והנסיון הראה כי כאשר עוזרים בעזר מועט, אז מתעוררים דיירי העיר ומשיגים כחות שלהם, כי לב ישראל פתוחה היא לכל דבר טוב.

שוב מספר באגרת שכתב בג' כסלו תרפ"ד (ח"א קנא):

דבר המקואות ותיקונם … בקיץ העבר מאחר הפסח, שלחתי מכתבי התעוררות לכמה וכמה גלילים, לרבנים ונכבדים, בדברים המעוררי' את הלב, ואשר אליהם החובה והמצוה לעורר איש איש בעירו ומקום מגורו, וגם יבואו בכתובים את מכיריהם איש איש בגלילו והקרוב אליו, ויצעקו אל בנ"י עד מתי ח"ו יכלו זרעם כו'.

והולך ומפרט את מצב המקוואות בעיירות קאראלעוויץ, חרסון, וואראניז' וסומי, ומסכם:

סוף דבר אשר בכל הארבעה מקומות נעשו מקואות ת"ל וס"ה עלה זה כסף מזומן בערך ששה צער' (לבד השילוח) ורק יגיעת כתיבת מכתבי התעוררות.

באותה שעה קיבל הרבי בקשת עזרה לתיקון מקוה בקיוב, והרבי השיב (שם אגרת קנח):

בדבר הבתי טבילה, הנה אנכי כתבתי וכותב אבל עוד טרם נעניתי במענת עזר, ובכ"י ויום הנני מקבל מכתבים מעיירות שונות קטנות וגדולו' צועקים ככרוכיא להושיעם בעזר תיקון הבתי טבילה, ומה אוכל לעשות … היום קבלתי מכ' מהרב מלמד שי' מעיר חארושקופקה פלך פאדולי' בדרישת עזרה על מקוה … להרב מאוורוטש שלחתי צערואנ' אחד על תיקון מקוה.

הגיעו לידינו כמה מכתבים בתוכן זה: "ומאד אתענין לדעת מצב ביה"ט במחנם, והאם משימים לב על זה כראוי" (אגרת קפז). "אודות בית טבילה במחנם … בקשתי להודיעני איך הוא מצב הדבר כהיום" (אגרת ריד). "אודות בית טבילה במח' הט' מאד מאד אצטער על זה שלא אוכל להיות בעזרם בענין זה במאומה, ורק הנני להודיע את אשר הורה הנסיון, כי כאשר ימצאון שלשה חמשה אנשים אשר יתנדבו עצמם לעורר בקרב אזרחי מחנם הט' על דבר הבית טבילה ברור לי הדבר כי בזמן קצר יהי' להם בעזרתו ית' כל הסכום הדרוש לצורך זה. והאפשר הדבר אשר בעיר ואם בישראל כמחנם הט' – כן ירבו – יהיו בלא מקוה" (אגרת ריט). "האפשר הדבר אשר ח"ו וח"ו לא תהי' להם בית טבילה" (אגת רכד). "ובדבר בית הטבילה, הגם כי אין לי מקור מפורט עדיין בזה, בכ"ז חפצי לדעת כמה צריך לעלות בנין בית טבילה … וכמה דרוש עזר מן הצד, והאם יש מי שבקי בההלכה ובהפועל של בנין בית טבילה כדין" (אגרת רפט).

וכהנה מכתבים רבים באגרות-קודש של השנים ההם. סקירה כללית על מה שפעל במשך שנות הגזירה (תרפ"ב-ז) בעיירות רוסיה, נדפסה שם בנספח לאגרת שיט (עמ' תקעג-ד). ועל המצב משנת תרפ"ח ואילך – בס' תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק לח.

*

גם אחרי נסיעת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מרוסיה, בראשית שנת תרפ"ח, המשיך לעזור ולעורר בדבר תיקוני המקוואות ברוסיה, למרות כל הקשיים והרדיפות ברוסיה נגד הדת, כאשר המשטרה החשאית היתה סוגרת את המקוואות בעיירות רבות.

כך כותב בי"ז טבת תרפ"ט (ח"ב אגרת תכא):

חוסר המקוה במחנם הט' מבהיל הוא עד למאד, ומכאיב הלב מאד מאד. עיד גדולה כן ירבו לטובה ולברכה ירדו פלאים בירידה עצומה כזו מה שאין בינת אדם משיגו, וזאת אומרת כי חסרו המעוררים האמיתים, אשר באמת כאשר היו מעוררים הי' הדבר הגדול והנורא הלזה מתתקן, ויהי' בעזרנו אשר נוכל להושיע לאלו הדרושים עזרה.

גם בשנים הקשות יותר, כשהתרבו המאסרים של אנ"ש ברוסיה, ממשיך הי' הרבי לכתוב להם בדבר המקוואות בשפה מסתורית וברמזים. כך כתב להם באגרות רבות בשנים תרצ"ג-ו (חי"א אגרות ג'תתקטז-יז; ג'תתקצה; ד'סב; חי"ג ד'תשדמ*):

מאד אתענין לדעת המצב דמ"ם סאה … הנני מתגעגע לידע המצב דמ"ם סאה … נהניתי במאד מאד מתיקון ביה"ט והשי"ת יהי' בעזרם בגו"ר … ואתענין לדעת מהנעשה אתו עמו בכלל והמצב בדבר בית טבילה בפרט … שמחה גדולה גרם לי הידיעה טובה כי נגמר הרעמאנט של הבית ט' ובטח משתמשים בה.

ברוסיה נוהלה העבודה הזאת באותה שעה ע"י נציגו של הרבי הגרש"י זוין. בקיץ תרפ"ד ביקשו הרבי (שם אגרת ג'תתקפד) לשלוח לו:

רשימת העיירות שיש שם בתי טבילה, והעיקר במקומות שלא נמצא, באיזה אפשרות הי' להשיג זאת.

וכהנה באגרות רבות. אמנם לא רק את יהודי רוסיה הי' מרבה לעורר לעמוד במסירות נפש נגד סגירת המקוואות, כי אם גם מחוץ לגבולות רוסיה הרבה לעורר על אודות תיקוני מקוואות. כך כותב לאנ"ש בריגא (ח"ג אגרת תתל):

שמעתי כי עניני המקוה עזובים, היינו שהיו זמנים שהי' דוחק בהסקה, והקול נשמע בין הנשים כי המקוה קרה ועלולים ח"ו להצטנן, והי' לי מזה צער גדול.

וממשיך לספר את דברי כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב אודות המס"נ שנדרש על הדבר הזה. ובאגרת נוספת כותב לאחד הרבנים (חי"א אגרת ד'דש):

בדבר שאלת בנין מקוה, התחלתי להשתדל בזה, לקרוא א' הגבירים שיש לו אחוזת יער סמוך למחנם ולבקש מאתו שינדב ע"ז, אבל לסבות שונות עדיין לא הי' אצלי, וא"א לסמוך ע"ז, ומוכרח שתהי' התחלה מהעירה גופה ומהעיירות הסמוכות, וביחד יש לקוות להשי"ת שיצא מה.

אל רבה של ראקשיק, השד"ר הרב שמואל לוויטין כתב (ח"ד אגרת תתקכ):

שמוע שמעתי אשר ת"ל עלה בידי ידידי שי' לתקן את ביה"ט ונהניתי במאד מזה, ובטח מתענין ידידי שי' לעורר אודות שמירת הטהרה, ובבקשה להודיע מזה.

באותו תוכן כתב באגרות רבות, שאין להסתפק בתיקון המקוה, כ"א צריך להשתדל ולעורר את הנשים להשתמש במקוה. כך כותב לא' מאנ"ש בארה"ק בשנת תרח"צ (ח"ד אגרת תתקעז):

במענה על מכתבו המבשר אשר בנין המקוה נגמר ת"ל, וכבר משתמשים בה. בשורה גדולה היא לי, אבל אין זה מספיק עדיין, וצריכים להניח כחות גדולים בהשתדלות מרובה ובתעמולה עצומה בלי הרף, שכל הנשים הצריכות טהרה ישתמשו בהמקוה.

בנושא הזה של התעמולה ועבודה בטהרת המשפחה פנה באגרת מיוחדת אל כמה אדמו"רים וגדולי ישראל בשנת תרח"ץ. באגרת הזאת כתב (ח"ד אגרת תתקצג):

ידידי כ"ק שליט"א יודע עד כמה נפרצו בעו"ה חומות של טהרת המשפחה בישראל … ועלינו – כמו על כל אחד מרבני ישראל – החובה והמצוה בשעה זו לבא אל בני ובנות ישראל, הנדכאים והנשברים, בדברי התעוררות של תשובה … ולמען אשר יהי' ביכולת הקהלות לתקן ולחזק עניני טהרת המשפחה, הנני מציע אשר כל הקהלות והעדות במרחבי עולם יתאגדו לחבורה אחת, ועם מס האמור בהצעת הקול-קורא שהנני מצרף בזה.

ובזה הנני מצרף הצעת קול-קורא אשר יואיל נא כ"ק שליט"א לעיין בו, ולהגיד חוות דעתו אם להשאירו כמו שהוא או לגרוע או להוסיף, ויואיל לשלחו אלי חזרה ואז אשלחנו לכבוד הגאונים שליט"א לחתום עליו.

באותו קול-קורא (אגרת תתקצד) מתאר את המצב הכואב בענין המקוואות וטהרת המשפחה ברוב הקהלות, ומסיים:

על כן החלטנו ליחד ולאגד כל קהלות הקדש בכל העולם לחבורה אחת מיוחדת לשם טהרת המשפחה, ותכלית זאת החברה תהי' בעזה"י:

לבנות מקואות מחדש בכל מקום שנתישב כעת מישראל, ובישובים קטנים שאין ידם משגת.

לחזק בדק הבית במקואות שנתישנו, בקהלות שצריכות לעזר.

ולהדפיס ספרי דינים והתעוררות בכל מדינה ומדינה כלשונה.

לא נודע לנו אם תוכנית זאת יצאה אל הפועל, בשנה שלאחריה כוסו השמים בערפל והתחילה מלחמת העולם השניה, ובשלהי חורף ה'ת"ש ניצל הרבי והגיע לארה"ב.

*

מיד עם הגיע כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לארה"ב, בט' אד"ש ה'ת"ש, התחיל להתעסק, בין השאר, בתעמולת תיקוני מקוואות וטהרת המשפחה.

ימים אחדים אחרי הגיעו לנ.י. בעצם יום הפורים, כתב רבינו מכתב אל הרב ד"ר יאנג (ח"ה אגרת א'קסו):

יום ועש"ק העבר בקרני ידידי הנכבד הרב לוקשטיין שי', ובין יתר הדברים שדברנו בעניני חזוק היהדות דברנו גם על אודות מצב טהרת המשפחה. אבל מה נשתוממתי לשמוע ממנו אשר בגלילו, שהוא בגליל ידידי שי', אין כלל בית הטבילה, אלא שזה משך זמן אשר כבוד ידידי והרב לוקשטיין והרב גאלדשיין והרב האפמאן מתעסקים ועובדים לכונן בית טבילה בגלילם.

הרבי מזרזו להביא את בניית המקוה לידי גמר, ובקשר לסיום בניית אותו מקוה כתב באותו קיץ לפחות 18 אגרות (חי"ב אגרות ד'תי. ד'תיז. ד'תיט-כג. ד'תכט. ד'תלו-מג. ד'תנא. חי"ד ה'רצה), כולל מכתב-כללי לתושבי השכונה (ח"ה אגרת א'ר), לעוררם ולזרזם על התמיכה בסיום בניית המקוה הלזה.

באותה שעה עסקו גם בוואשינגטון בבניית מקוה. הרבי כתב בקשר לזה אל הרב יעקב עוזר דובראוו (ח"ה אגרת א'ריח):

נהניתי לשמוע אודות גמר בית הטבילה החדש במחנם הט', ובודאי נכון ונחוץ הדבר במאד מאד לסדר חגיגה פומבית בסעודה ערוכה, ולהזמין נואמים מפורסמים בשפה המדוברת ובשפת המדינה ולהזמין המעמבערס מכל בתי הכנסיות ואגודות נשים, והעיקר הצעירות מדור החדש, אשר רובן ככולם אינן יודעות כלל ענין טהרת המשפחה במקוה כשרה.

ובהמשך לזה כתב עוד כמה אגרות באותו תוכן (שם אגרות א'רכט. א'רל).

כל זאת במחצית השנה הראשונה לבואו לארה"ב. בתוכן דומה, אודות בניית המקוה בעיירות שונות, קוראים אנו באגרות מרובות במשך השנים ת"ש-תש"י.

כ"ק אדמו"ר זי"ע

גם בסדרת אגרות-קודש של כ"ק אדמו"ר זי"ע קוראים אנו מאות אגרות של זירוז ותמיכה בתיקוני מקוואות, ובעיקר על התעמולה בין הנשים בעניני טהרת המשפחה.

את האגרות האלו אפשר למצוא לפי מפתח הענינים הכללי ערך מקוה וערך טהרת המשפחה.

בתור דוגמה, יועתקו בזה כמה אגרות מהשנים הראשונות לנשיאות כ"ק אדמו"ר זי"ע:

ח"ה אגרת א'שנא (י"ז טבת תשי"ב):

בנוגע לענין המקוה, ונצטערתי במאד על מה שמתעכב הדבר, וכידוע שענין טהרת המשפחה הרי אין זה ענין ומצוה פרטית, כ"א נוגע למהות וחיי הילדים הנולדים, וכן ג"כ משפיע על מהות וציור הכללי של הבעל ואשתו, וכמבואר בכמה ספרים בנגלה וגם בנסתר. וידוע ג"כ מה שפסקו אפילו האחרונים (עין יצחק חאו"ח ס"ג) וגם מבין העולמ'שע, אשר מותר למכור בית הכנסת בשביל לסדר ענין של מקוה.

ח"ו אגרת א'תקלז (ג' אייר תשיב):

בנועם נודעתי … בנין מקוה במחנם הט' באגאטא, אשר נכנסים הם בועד לענין בנין המקוה. ובטח למותר להאריך בגודל ערך ענין זה, אשר נוסף שזהו אחת מהמצות העיקריות שבתורתנו הקדושה, הנה טהרת המשפחה וכל ענינים הקשורים בזה הוא אחד מעמודי התוך, שבזכותם ועל ידם יש בכח עם ישראל לסבול את כל קושי ועול הגלות ולהיות בריאים בגופם ובנשמות … ומפני כל טעמים אלו, הרי ההקדם בבנין המקוה ביפי' והתעמולה שישתדלו בקיום מצוה זו מוכרח ביותר, וכל טרחה כדאית בשביל להביא הענין לידי גמר טוב ולהקדימו עד כמה שאפשר.

שם אגרת א'תשעז (יג מנ"א תשיב):

שמח אני לצרף בזה המחאה … לבנין המקוה שלהם ושכלולה – שכלולה כוונתי לצאת גם דיעות המהדרין.

ח"ח אגרת ב'תמט (א' אד"ר תשי"ד):

הנני ממהר לענות עליו כיון שהוא נוגע לטהרת בנות ישראל, אשר אין כדאי להמשיך עוד השקו"ט ודו"ד, ותומ"י להתחיל בהתקונים שעליהם כבר יש הסכמה.

ח"י אגרת ג'קפט (ט"ו טבת תשט"ו):

קבלתי מכתבו בהנוגע להמקוה טהרה בוויניפעג, וכתבתי לשם לעשות בזה ולהודיענו הפרטים … לפלא שאינו מזכיר סיום הענין בפאטסוויל וכותב אני גם לשם להוודע מהמצב ואחכה לבשו"ט.

שם אגרת ג'רכב (כ"ה טבת תשט"ו):

היות ווי אין וויניפעג איז שווער מיט א מקוה, איז דאס א געלעגענהייט אז מען זאל דארט בויען אויך א מקוה.

שם אגרת ג'שיד (כ"ט שבט):

מ"ש בדבר המקוה כשרה, הנה גודל הענין מובן שאין צריך אריכות וכל השתדלות הנצרכה בזה כדאית היא, ובמילא תקותי חזקה שיעשה בזה במרץ ובזריזות ויפה שעה אחת קודם.

חי"א אגרת ג'תקצז (א' תמוז תשט"ו):

כדאי להשתדל ע"י המעטת מחיר הכניסה ושיפור התנאים שם כו' להגדיל המספר ככל האפשרי, ונוסף על עצם הידור המקוה יש ללמד את האשה המשגחת על הטבילה דינים הנחוצים בזה, ולהורותה שתודיע לכל אחת ואחת מהמבקרות את כל הדינים.

שם אגרת ג'תרלד (י"ד תמוז תשט"ו):

מצער מה שמתעכב ענין בנין המקוה במחנם הט', והרי אין אתנו יודע כל יום עובר שמתאחר הבנין, גודל התועלת שהי' יכול להיות בהקדם הדבר.

חי"ב אגרת ג'תתקלב (ז' כסלו תשט"ז):

מה נבהלתי כשבקרני ימים אלו הרב דהעלמיץ שי' (הדר עתה בקלעוולאנד) ועל שאלתי אמר לי שלא שמע מאומה אודות מקוה במחנו הט', ולכן ירא הוא לחשש שעדיין לא נעשה דבר … ומה שכותב שמצב הרוחני בשפלות וכו', הרי אדרבה זה טעם נוסף ועוד מגדיל את האחריות שלו לתקן הענינים, כיון שהשאר אינם יודעים מגודל וחומר הענין…

כמדומה שמאז כתב שהוצאות הכרוכות בענין המקוה הוא לערך חמש מאות דולר, ומוכן הנני בעזה"י להשיג הלואה על סכום זה על מנת שישלמו אותה במשך 20 חדשים, ואפשר באופן כזה יקל עליו לעורר את נקודת היהדות אשר בלב כאו"א מישראל, בכדי להביא בפועל ענין טהרת בני ישראל, שהוא ג"כ הכנה לקיום היעוד וזרקתי עליכם מים טהורים, ויה"ר שיהי' בהקדם ובשלימות.

*

בשנת תשל"ה ביאר הרבי בשיחה מיחדת (ראה לקוטי שיחות חי"ג עמ' 259-260), את החובה שיש על כל אחד להתעסק בתעמולת "טהרת המשפחה". מאז נקבע הדבר לאחד המבצעים הקבועים, אשר כל שליח חייב להתעסק בו.

*

נסיים את הפרק הזה בדברי כ"ק אדמו"ר זי"ע, שכתב באגרות-קודש חי"ט אגרת מב:

עד כמה התענינו בזה רבותינו נשיאינו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ונפלא הענין – שאפילו אלו מהם שמכמה טעמים לא רצו לפסוק דינים, ועד כדי כך, אפילו כשהי' הכרח לפסוק דין, מסרו הנוסח לרב שיאמר הוא שכן הוא הדין, יצאו מכלל זה עניני מקוה טהרה, שהתענינו בזה בתשומת לב מיוחדה, שלחו שו"ת, הוראות מפורטות וכו' וכו'.




112) ר"ל הנני יוצא מגדרי ונותן מקופת כ"ק אאמו"ר הרה"ק.