ספריית חב"ד ליובאוויטש

תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו - פרק רביעי

המקוה בליובאוויטש

מיד כשהתיישבו בליובאוויטש, בשלהי שנת תקע"ג, בנו שם מקוה כפי תיקון רבינו הזקן. את המקוה בנו בתוך באר מים, אשר לשם הכניסו תיבת עץ מנוקבת, כמבואר לעיל.

אמנם המים אשר בבאר הזאת היו עמוקים, ואי אפשר הי' להעמיד את התיבה על גבי רצפת הבאר. מה עשו, השחילו צינור רחב וחלול בתוך הבאר, מילאוהו עפר דחוס, על גביו קבעו רצפת קרשים ועליה קבעו את תיבת המקוה.

כך מספר אדמו"ר ה"צמח צדק" בתשובתו, שכתב אל הרה"ק ר' הלל מפאריטש (שו"ת חיו"ד סי' קב):

למעשה כשעשינו מקוה פה, וג"כ מחמת עומק המים לא יכלו להעמידה על הרצפה ממש, עשינו איזרוב, ומלאו אותו עפר גיטרעטין היטב, ואח"כ עשו עליו רצפה מנסרים והושיבו עליו התיבה של המקוה.

לא ידוע כמה זמן התקיים המקוה הזה, אך מה שידוע הוא, שאח"כ היה המקוה בנוי ע"ג מעין, אשר בסמוך לנהר שעבר בליובאוויטש, ליד חצר בית הרב37.

המקוה היה גבוה מהנהר, וע"י חפירה תחת המקוה הגיעו למעיין מים, הבאים מהנהר דרך נקבים חלולים באדמה. בור המקוה היה מתמלא מים מעצמו עד לגובה הנהר. על גבי מים אלו היתה בנויה תיבת מקוה הטבילה, שהיתה מתמלאת מעצמה ממי המעיין יותר מארבעים סאה, ואח"כ היו שופכים בה מים שאובים חמים. כדי לנקות את מי המקוה אשר בתיבה, היו מריקים מזמן לזמן את מי המקוה אשר בתיבה, והיתה מתמלאת מעצמה ממי המעיין.

מפת החצר (מס' 1-17) והמקוה (מס' 27) בליובאוויטש

מקוה זה הי' התקיים כמה עשרות שנים ולאט לאט התקלקל, עד אשר הוצרכו לבנותו ולשפצו מחדש. לפחות שלושה פעמים בנו את המקוה בליובאוויטש ע"ג המעיין:

א) חפירת המקוה שלפני שנת תרמ"ג היתה עמוקה, ומי המעיין אשר בה נבעו בחוזק.

ב) בשנת תרמ"ג-ד התקלקל המקוה והוצרכו לבנותו מחדש38. כיסו את המעיין בעפר רב, העלו את רצפת החפירה, בנו עליה רצפה וכתלים חדשים (במקום להוריד אליה תיבה בנויה מבחוץ). קדחו חור חדש עד שמצאו את מי המעיין, אשר מילאו את המקוה במים כשרים. אמנם זרם מי המעיין החדש לא הי' חזק כל כך. מי המעין היו ממלאים לערך 18 ס"מ (כרבע ארשין) על הרצפה (שהוא פחות מאמה, אמנם מחמת גודל שטח המקוה היה בו יותר ממ' סאה), ועליו היו ממלאים מים שאובין.

ג) בשנת תרס"ז התחילו לתקן מחדש את המקוה בליובאוויטש. כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שהה באותה תקופה בעיר ווירצבורג שבמדינת באייערן (גרמניה המערבית), ומשם התכתב עם הגאון רבי דוד יעקבסון רבה של העיר ליובאוויטש, בקשר לאופני בניית המקוה.

באחת מתשובותיו אלו (אגרות-קודש ח"א אגרת קסז עמ' שעד-ז) אף מספר על אופן בניית המקוה בתקופות הקודמות:

[mudgash]המים כשרים הם רק כרבע ארשין על הרצפה, והטבילה היא בהמים שמוסיפין … חשבתי (ואינני זוכר אם אמרתי זאת לכ') שנתקן עתה את המקוה שיהי' עמידת הטובל במקום קרקעית המקוה עתה, ותהי' המקוה עמוקה יותר ממה שהיא עתה39.[/mudgash]

[mudgash]אשר כן היתה בעת שהי' בה תיבה40, שהיתה עמוקה יותר מכפי שהיא עתה (היינו מהרצפה דעתה, ובערך הי' עמידת התיבה במקום שעתה קרקעית המקוה. וכן שערתי בעמדי בהמקוה אשר היא עתה גבוה' בהרבה מהיותה אז).[/mudgash]

[mudgash]וכאשר יהי' נצרך עתה לחפור אותה בעומק יותר, בכדי להשיג המעין41 … ובפרט אם יעזור לנו השי"ת ונשיג את המעיין הקודם שהלך בחוזק … (ואם ח"ו יחסר אז קצת42 … ויש לקוות שלא יחסר משום תוקף המעיין … ומה שבעת תיקון המקוה בשנת תרמ"ג או תרמ"ד, כשתיקן הר"י ווידראויץ, הי' חסר, זהו מפני שסתמו את המעיין).[/mudgash]

וכאשר יהי' המעיין טוב, לא יהי' נצרך להחליפה לעתים קרובים, וכאשר אומרים שבשנים הקודמים שהי' המעיין היו מחליפים אותה רק פ"א בשנה, ובמשך השנה היו טובלים בה ריבוי אנשים מאד כנודע, ומ"מ לא הי' לה ריח רע והמים היו בטוב. וכמו"כ אני משער כעת כאשר נשיג אי"ה המעיין הטוב יהי' ג"כ כנ"ל. ולעת מן העתים שיהי' נצרך להחליפה, היינו קצת מהמים … הנה באיזה שעות יבואו מים מהמעיין.

את התשובה הזאת כתב אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בכ"ה תמוז תרס"ז, ובאותה שעה עדיין לא הי' ידוע אם יתגלה תוקף המעיין ע"י החפירה. אמנם בה' אלול כותב לו שוב (שם אגרת קעא):

מכתבו מיום ד' נכון הגיעני, וממש החי' את רוחי בהבשורה אשר מצאו מים בעזרתו ית', ויהי' מבוא מי המעין אל המקוה.

בנייתו מחדש בשנת תרס"ז

האמת ניתנה להאמר, שבשעה שהוצרכו לבנות מחדש את המקוה בליובאוויטש בשנת תרס"ז, לא רצה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לבנותו ליד הנהר, כי אם רצה לחפור מעיין בתור חצר בית הרב, ולבנות עליו את המקוה.

את הסיבה לכך כתב אל מחותנו ר' ישעי' ברלין בכ"ד ניסן תרס"ז (אגרות-קודש ח"ד אגרת תתקסג):

זה כמה שנים אשר רצוני וחפצי לעשות מקוה בחצירינו, ובשנים האחרונים כאשר נתמעטה ההשגחה בעיר מורגש בזה הנחיצות. וכמה מהאורחים הנכבדים ג"כ תובעים זאת.

[mudgash]ובשנה העברה התחלנו לחפור בחצר במקום שבררנו לצד הרחוב הקטנה43 שבצד השמאל להחצר שלנו. אך באשר הבית תפלה שלהם הוא ברחוב ההיא, עמדו הערלים ודברו בחוזק מאד שלא יניחו בשו"א. אם כי ע"פ זאקאן מותר, אמנם פחדנו מהם, וגם אדון העיר בקשני בזה והפסקנו את החפירה וסתמנו המקום…[/mudgash]

עתה נתעורר אצלי הענין מצד הנחיצות הגדולה כעת, מצד העדר ההשגחה ביותר על המקוה שבעיר, ועוד כבדות הרבה, אשר נחוץ מאד שיהי' לנו מקוה בחצירינו.

[mudgash]ואני חושב לעשותה אי"ה בסוף חצירינו, לא אל הרחוב, ולעשות בנין חומה44. והפריסטאוו [ראש המשטרה] אומר שלא יהי' בזה שום דבר ח"ו.[/mudgash]

[mudgash]ובדעתי לבנות חדר א' ערך ט"ו ארשין על יו"ד45. מזה יהי' 5 ארשין על מקום הפאראביק ויו"ד על יו"ד יהי' חדר המקוה.[/mudgash]

[mudgash]וכפה"נ בסוף החצר לא יהי' כבד להשיג אי"ה מים. ודעתי לחפור בעגבער [מקדח].[/mudgash]

אמנם נראה שגם תוכנית זאת לא התבצעה, ולכן במשך ימי הקיץ קיבל הרבי על עצמו את עול בניית המקוה העירונית מחדש, וכמסופר לעיל.

בניית המקוה מחדש התקיימה במשך קיץ תרס"ז, אמנם שיפוץ הבנין שעליו, נדחה לקיץ תרס"ט, באותו קיץ כתב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (שם ח"ב אגרת רלג):

[mudgash]בדבר הבנין שעל המקוה … הוחלט אצלי שנעשה אי"ה בנין חומה [בנין אבנים] על המקוה … ולזאת אני שולח כעת את מש"ל לליובא', וכעת ינקה את המקוה ולהכשיר אותה, ולהעמיד עלי' מחיצות מדראניצעס [עצים דקים] וכה"ג, ולהתחיל תיכף בבנין הכותלים … והשי"ת יהי' בעזרנו למלאות ולתקן כל הצריך תיקון כו' ויהי' בהצלחה בכל פרט.[/mudgash]

במקוה הזאת השתמשו בליובאוויטש עד נסיעת הרבי ובני ביתו (ואח"כ גם הישיבה) מליובאוויטש והתיישבו ברוסטוב, וגם אח"כ, לאחדים מאנ"ש שנשארו לגור בליובאוויטש.

בשנת תרפ"ב התקלקלה המקוה, וכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע כתב להם בי"ט מ"ח (אגרות-קודש חי"ד אגרת ה'פז):

הסכמנו, כבו' אמי מורתי הרבנית הכבודה תחי' ואני, ליתן לע"ע, בסך מילליאן רו"כ בתיקון בית הטבילה והמרחץ, וסך כזה נוכל לשלוח בעזה"י במשך כחדש ימים.




37) ראה שירטוט שבס' "ליובאוויטש וחייליה" ע' 15 מספר 13 ושבס' "רשימת דברים" ח"ב בסופו מספר 27.

38) ניהל את הבניה הגה"ח הרב יעקב ווידרעוויץ. הוא הי' מהדיר סדרת "צמח צדק" ורבה של מוסקבא. אחרי גירוש היהודים ממוסקבא בשנת תרנ"ב היגר לארה"ב והתיישב בנ.י. (ראה אודותיו "תולדות חב"ד בארה"ב" עמ' ג).

39) ר"ל שיחפרו את חפירת המקוה עמוק יותר, ויבנו את רצפת המקוה באותו גובה שעתה הוא רצפת החפירה.

40) ר"ל המקוה שהיתה עד שנת תרמ"ג, שאז היתה המקוה בתיבה שבנו מבחוץ והורידוה לחפירה, כפי שתיקן רבינו הזקן. משא"כ במקוה שבנו בשנת תרמ"ג, שבנו את רצפת וכתלי המקוה בתוך החפירה.

41) כפי שהי' עד שנת תרמ"ג, שכיון שהחפירה היתה עמוקה יותר לכן היתה נביעת המעיין בזרם חזק יותר, כדלקמן.

42) ר"ל אם נביעת המעיין יהי' חלש מדאי, שלא יעלו המים עד הגובה הרצוי, ויהי' נצרך להוסיף מים שאובין.

43) שעובר בין חצר בית הרב ובין בית התִפלה שלהם, והי' נקרא מטעם זה "די קאלטע גאס".

44) כלומר עמוק בתוך החצר, שלא ליד הרחוב, ולכן לא תהי' התנגדות הנכרים לזה. ויבנו אותו בתוך בנין חומה, כלומר בנין אבנים (ולא בתוך צריף של עצים, כמו רוב הבתים אשר בחצר ובעיר).

45) כל ארשין הוא 71.1 ס"מ, וא"כ יהי' החדר לערך 11 על 7 מטר, חדר המקוה יהי' לערך 7 על 7 מטר, והשאר בשביל מקום המיחם לחמם את המים.