ספריית חב"ד ליובאוויטש

תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו - פרק שישי

חשש "נתן סאה ונטל סאה"

הטעם העיקרי (המובא בדברי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בתשובותיו וברשימת הגר"י לנדא), להעדפת ה"מקוה על גבי מקוה", הוא לחוש לדעת הראב"ד הפוסל בנתן סאה ונטל סאה, היינו שגם במקוה של "מים שאובים" שהוכשרו ע"י "השקה" ל"מי גשמים", צריך תמיד להשאר בה רוב שיעור מקוה של "מי גשמים" מקוריים.

התשב"ץ הורה להחמיר כדברי הראב"ד בהלכה זו. ובפרט שלפי הנראה זוהי גם שיטת הרמב"ם ורבינו ירוחם (כמבואר בשו"ת הצ"צ חיו"ד סי' קעא ובכ"מ). וכך היא גם דעת הש"ך (ס"ק מא וס"ק סג וס"ק קיב) להחמיר כדעת רבינו ירוחם. וראה גם מה שדן בזה הג"ר חיים מרדכי פרלוב (מח"ס גט למעשה) בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' כז סי' יח. ומה שכתבתי בזה בקובץ דברי תורה (כולל ליובאוויטש נ.י.) ח"י ע' סה-ח. וראה גם מה שליקט בזה בס' מקוה מים עמ' לז ואילך ועמ' סז ואילך.

מטעם זה לא רצו לסמוך על ההשקה דרך נקב שבמחיצה שבין מקוה הטבילה לבין אוצר מי הגשמים שבצדה, כי באופן זה מתערבים מים אלו באלו, ולאחר הרקת מקוה הטבילה פעמים מועטות ישארו גם רוב המים שבאוצר מי הגשמים ממים שאובין, שפסול לדעת הראב"ד וסייעתו75. משא"כ במקוה ע"ג מקוה שאין המים שבאוצר התחתון מתערבין כל כך עם מי המקוה העליון ונשארים בם מי הגשמים זמן רב.

וטעם החילוק הוא: במקוה בצד מקוה צריכים למלאות את מקוה הטבילה למעלה מנקב ההשקה, וכיון שטבע המים להשתוות בגבהם לכן נשפך עודף המים שע"ג הנקב אל תוך אוצר הגשמים שבצדו ומתערב במי הגשמים שבאוצר, וכאשר מריקים את מקוה הטבילה חוזר אותו עודף המים המעורבים אל תוך מקוה הטבילה שמריקים וזהו ממש נתן סאה ונטל סאה האמור לעיל.

יתירה מזו, כיון שטבע המים להשתוות בגבהם, הרי כל פעם שנכנסת האשה לטבול במקוה הטבילה עולים המים ונשפכים לאוצר הגשמים שבצדו ומתערבים במי הגשמים שבה, וכאשר היא יוצאת מהמקוה חוזרים המים ויורדים לגובה הקודם ועודף המים המעורבים חוזר ונשפך אל תוך מקוה הטבילה; ובפרט אם משאירים את הנקב שביניהם פתוח בשעת טבילה. וכיון שמריקים את מקוה הטבילה כל יום או לפחות מדי כמה ימים, הרי לאחר שתים שלוש הרקות של מקוה הטבילה נשארו רוב המים שבאוצר מי הגשמים ממים שאובים, והרי זה נתן סאה ונטל סאה שפסול לדעת הראב"ד וסייעתו76.

כל זאת במקוה בצד אוצר מי הגשמים, ואילו במקוה על גבי מקוה, כאשר המקוה התחתון מלא במי גשמים, ישארו מי הגשמים שבו זמן רב, שהרי: א) האוצר התחתון מלא על גדותיו וגם גגו מכוסה (מלבד נקבי ההשקה שבו), כך שגם אם ימלאו ויוריקו את המקוה העליון כמה פעמים יעמדו המים שבאוצר התחתון על עמדם והמים העליונים לא ידחקו אותם לצאת לא בשעת המילוי וההרקה ולא בשעת הטבילה. ב) מי המקוה העליון הם בד"כ חמים יותר וראוים לטבילה ומי האוצר התחתון הם תמיד צוננים, וכיון שטבע המים הצוננים הוא לרדת למטה וטבע מים החמים לעלות למעלה, הרי גם טבע זה ימנע את יציאת מי הגשמים שבאוצר התחתון אל המקוה העליון.

החלפת המים שבאוצר התחתון

ביארנו הדברים לאשורן, שבמקוה ע"ג מקוה לא מתערבים כ"כ מי הגשמים התחתונים עם המים השאובים העליונים ומי הגשמים נשארים זמן רב באוצר התחתון.

ואולם, מסתבר שהמציאות היא, שגם זה אינו לנצח, סוף סוף גם במקוה ע"ג מקוה מתערבים קצת מים מבור לבור ובמשך זמן ארוך ביותר הופכים רוב המים שבאוצר התחתון להיות מים השאובים. לכן, הרוצה לצאת גם דעת הראב"ד וסייעתו צריך גם הוא להחליף, לכאורה, את מי הגשמים שבאוצר התחתון מזמן לזמן, לפחות פעם אחת בשנה.

עדיין אין זה דומה למקוה בצד מקוה, שבה, תוך ימים אחדים, אחרי שתים שלוש הרקות, נשארים רוב המים שבאוצר מי הגשמים – מים שאובין. אך מ"מ לכאורה נראה כאמור, שגם במקוה ע"ג מקוה לא נשארים רוב מי הגשמים שבאוצר התחון לנצח, ואחרי משך זמן ארוך, טוב להחליף את מי הגשמים שבאוצר התחתון במי גשמים חדשים.

ואף שאין הדבר מוזכר בפירוש בהוראות שנמסרו ע"י הג"ר יעקב לנדא המובאות לעיל, מ"מ נראה כן בעליל, ממ"ש (שם ס"ט):

תמיד רצוי שיהי' מחסן מי גשמים בכדי שיהיו מוכנים להחלפה.

זאת למרות העובדה, אשר גודל האוצר התחתון ברוסטוב הי' יותר מאלף וארבע מאות ליטר, שהוא כפול משיעור הגדול של מ' סאה (שם ס"ה), ומ"מ חשש שיתערבו מי הגשמים אשר בו עם המים השאובין שבמקוה הטבילה, עד אשר יהי' חשש נתן סאה ונטל סאה, ולכן הצריך אשר תמיד יהי' מוכן בחצר מאגר של מי גשמים חדשים, להחלפת מי הגשמים שבאוצר התחתון.

וראה גם מ"ש כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בתשובותיו (אגרות קודש ח"ה אגרות א'ק-א'קא), שמפעם לפעם היו מחליפים את מי הגשמים שבו. ולכן טרח הרבה בבניית הברזא (של עץ) והתעלה שבין המאגר למקוה, באופן שמילוי האוצר התחתון ממאגר המים שבחצר יהיה ע"י המשכה ולא ע"י תפיסת ידי אדם, והברזא יהיה במאגר ולא בכניסה למקוה.

אם כל המדובר היה ע"ד מילוי המקוה פעם אחת ותו לא, לא היה צורך בכל הטרחות הללו. לכן נראה יותר שמפעם לפעם היו מחליפים גם את מי האוצר התחתון, במי גשמים חדשים שבמאגר המים שבחצר.

וראה גם רשימותיו של הגר"י לנדא (נדפסו ב"שמועות וסיפורים" ח"א עמ' 337):

פעם בהיותי בהיכל קדשו נסבה השיחה בנוגע למקוה, אם כדאי להחליף כבר את המים באוצר, כי תמיד הי' עוד אוצר מתחת לאדמה בחצר (רעזערווי).

הרי מפורש שמזמן לזמן היו מחליפים המים שבאוצר התחתון, ובזה נסבה השיחה, אם כבר הגיע הזמן להחליף המים. וכדאי להדגיש, שמעת סיום בניית המקוה ברוסטוב, ועד להסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע עברו רק שנה ומחצה. ע"כ נראה פשוט שיש להחליף המים לפחות פעם בשנה.

אמנם עדיין אינו ברור בכל הנ"ל אם החלפת המים הי' מטעם חשש נתן סאה ונטל סאה או מטעם נקיות המים77.

*

בנושא הזה, אם המים שבאוצר התחתון מתחלפים מזמן לזמן, מטעם יש בילה בלח, או מטעם טבע המים להתערב, או מטעם קלות מי הגשמים לגבי מי העיר, ראה מ"ש ב"מקוה מים" עמ' סז ואילך, ומ"ש הרי"י הכהן שי' הענדל בקובץ אהלי שם גליון ו' עמ' קצה, ומש"ש ההרי"י שי' פייגלשטוק בגליון ז' עמ' רעג, ומש"ש הר"מ שי' לברטוב בגליון ט' עמ' שכ. ומ"ש לקמן פרק שלושה עשר הג"ר הלל שי' פעווזנער, הג"ר משה ליב שי' לנדא והג"ר חיים אליהו שי' לנדא.




75) לכן יעץ בשו"ת דברי חיים (חו"מ סי' לז), ובעוד כמה פוסקים שהובאו בס' מקוה מים עמ' מז-ט, שיפתחו את נקב ההשקה לזמן מועט ומיד יסגרו, ועי"ז לא יתערבו המים אלו באלו.

אמנם בשו"ת הצמח צדק (יו"ד סי' קעא):

מיהו זה אינו, דממ"נ למי אנו חוששים לצאת דעת הראב"ד, והרי הראב"ד עכצ"ל דס"ל כרבינו ירוחם ולא כהרא"ש, דהא בהא תלוי, והיינו הך ממש … וא"כ אם באנו לחוש לסברתו עכצ"ל שיהיה הברזא פתוח בשעת טבילה.

וא"כ אין עצה ואין תבונה, לצאת ידי שיטת הראב"ד והרמב"ם ורבינו ירוחם, כ"א במקוה ע"ג מקוה.

76) ומטעם זה הערתי בקובץ דברי תורה (ח"י עמ' סה ואילך), על מה שראיתי חסידים ואנשי מעשה מדייקים לפתוח את נקב ההשקה בעת הטבילה, במקוה בצד מקוה, לצאת ידי שיטת רבינו ירוחם שנקב ההשקה צ"ל פתוח בעת הטבילה.

וכתבתי אשר דברי רבינו ירוחם אמורים רק במקוה ע"ג מקוה, משא"כ במקוה בצד מקוה, מה יועיל ומה יוסיף אף אם נפתח את נקב ההשקב בעת הטבילה, והרי כבר הובא לעיל מדבר אדמו"ר הצמח צדק אשר דברי רי"ו והראב"ד הם "הא בהא תלוי והיינו הך ממש", וכיון שלדעת הראב"ד המים שבבור כבר נפסלו ע"י נתן סאה ונטל סאה, כ"ה אף לדעת רי"ו, וא"כ שוב מה יועיל אם נפתח אליו את נקב ההשקה של המקוה.

ואדרבא, ע"י פתיחת נקב ההשקה נכנסנו לחשש זוחלין לכמה שיטות, כמבואר שם, וראה גם לקמן בפרק הבא.

77) לכאורה הי' מקום להוכיח שהטעם הוא משום נקיות ממה שמבואר ברשימה הנ"ל ס"ד: "לנגב אותם בזמן שיצטרכו להחליף את מי הגשמים". ואם הי' טעם החלפת מי הגשמים מחשש נתן סאה ונטל סאה מדוע צריך לנגב המים?

שהרי בפשטות נראה, שאף לשיטת הראב"ד שאם נתן סאה ונטל סאה נפסל המקוה, מ"מ מעולם לא נפסלו המים אשר בו, רק זאת שאסור לטבול בו עד שיהי' רובו מי גשמים, או עד שיהיו בו מ"ס מי גשמים, וא"כ יהא סגי במה שמריקים חצי מאוצר התחתון וממלאים אותו במי גשמים חדשים עד שיהי' רובו מים כשרים, ואין צריך לנקות לגמרי האוצר התחתון, וכעין הא דתנן (פ"ז מ"ג): כיצד יעשה ימתין לו עד שירדו גשמים ויחזרו כו'. ומדוע א"כ מבואר כאן שצריך לנגב את האוצר התחתון לפני מילוי מי הגשמים החדשים. על כן מסתבר שהחלפת המים הוא מטעם נקיות.

אבל אינו מוכרח, שאפשר הוא מטעם חשש, שבשעה שריקנו את האוצר התחתון ולא היו בו מ"ס (כדי לחזור ולמלאותו במי גשמים חדשים), נפלו לתוכו ג' לוגים מ"ש. ועדיין צ"ע בכ"ז.